גלובליזציה. הבריחה מהתמונה הגדולה ומשמעותה

היתקלותי הראשונה במונח 'גלובליזציה' בדיון ציבורי בישראל, אירעה במחצית השנייה של שנות התשעים בצוות של התאחדות התעשיינים. וכמי שתמיד תוהה על תעתועי הזיכרון, נברתי בערימת ניירותיי הישנים כדי לחפש בחומר מוקדם יותר, וגיליתי בתוכה את  חוברת הסיכום של הפורום לחשיבה אסטרטגית על עתיד הכלכלה והתעשייה, אוקטובר 1991.

פורום האסטרטגיה, בראשות שר האוצר, מזכ"ל הסתדרות העובדים, ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (שהוא גם נשיא התאחדות התעשיינים) התכנס לראשונה בקיץ 1988. היום אפשר לפעור עיניים בתדהמה לנוכח השיתוף שעוד התקיים בתקופה ההיא. ולעניין הגלובליזציה, לא מצאתי את המילה הזו בסיכום הפורום או בשמותיהם של צוותי העבודה שלו. יחסי הכלכלה הבינלאומיים של ישראל תפסו מקום של כבוד בדיונים, אך לא הובאו אליהם תחת כותרת משותפת אחת.

חיפשתי במקורות שונים מתיי החל השימוש במונח 'גלובליזציה' בשיח הבינלאומי. מצאתי כי יש המייחסים את ההתחלה למאמר רב-תפוצה מ-1983, שכותרתו 'הגלובליזציה של שווקים', מאת פרופ' תאודור לויט מהרווארד. אבל בודקיו הידועים ביסודיותם של הניו-יורק טיימס מצאו כי המונח היה בשימוש כבר ב-1944, ולא בטוח כי בזאת תם ונשלם סיפור החפירה לעבר.

המחקר-זוטא בתולדות השפה, שאני עורכת כאן, נראה לכאורה חסר חשיבות. זאת, משום שהגלובליזציה כתופעה – במובן של זרימת יידע-סחורות-כספים-עובדים ועוד על פני תבל – התקיימה כבר באשור, בבל, פרס, יוון, רומי ושאר הממלכות העתיקות שחיפשו את העושר והאושר באיזורים מרוחקים.

ומצד אחר, החיבור בין היבטים שונים של היחסים הבינלאומיים מאפשר לשים אותם בסל אחד, ובכך לבטא תובנה חשובה. כן, יש קשר בין פתיחת המשק ליבוא, לפתיחתו לתנועות הון. יש קשר בין פתיחת המשק לתנועות הון לפתיחתו לתוכניות טלוויזיה זרות. כל דבר בפתיחה הגלובלית קשור לכל דבר.

לכן, נראה לי חשוב לשחזר לאחור את התעלמות הדיון הציבורי ואפילו המקצועי בישראל מכוליותה של פתיחת המשק המואצת בעקבות תוכנית הייצוב של 1985. התוכנית, מלתחילה, נועדה ליישם תורת גלובליזציה שלמה. אבל בממשלה, באקדמיה ובתקשורת העדיפו לתאר ולהסביר לציבור כל צעד בפני עצמו. חשיפה ליבוא בנפרד ממדיניות הייצוא של ישראל. חשיפה ליבוא הלבשה בנפרד מהחשיפה לכלל היבוא, ובנפרד מהחשיפה הנהוגה במדינות אחרות. וכל החשיפות האלה, וצעדי הפתיחה האחרים, מבלי לומר מילה על ביטויין באיכות החיים המקומית, על השלכותיהן הפוליטיות הפנימיות, ועל השתקפותן ביחסי החוץ של ישראל.

שאלה מעניינת היא אם ההתעלמות מהתמונה הגדולה הייתה מכוונת. התשובה, להתרשמותי, היא חיובית. קל יותר להאכיל את הציבור בסיפורי 'הורדת יוקר המחיה' בעזרת יבוא, כשצדיו האחרים של הסיפור – כגון איכותה הירודה בדרך כלל של תוצרת חקלאית מיובאת, או הרס פרנסתן של אלפי משפחות – אינם מסופרים.

ובעקביות עם התפישה הזו, הוחלשו מאד רוב יחידות המטה במשרדי הממשלה מאז המהפך הפוליטי של 1977. חלקן גם נסגרו. וכך, מתוך מחיקת הפרטים, טושטשה גם התמונה הגדולה. בקריאה ראשונה, האמירה שלעיל אולי נשמעת פרדוקסלית, אך מחיקת פרטים מתמונה כלכלית גדולה אינה שונה בנזק שהיא מסבה לחדות הקליטה ממחיקת המוני נקודות זעירות מצילום טבע.

ולפני שנמשיך לרזולוציות גבוהות יותר, כדאי למצות היטב את לקחי הגלובליזציה ממשאל העם ביוון אתמול. המוני היוונים זועקים על אובדן הכבוד והחופש שלהם. איש מהם לא הזכיר כבוד וחופש כשיוון הצטרפה לאיחוד האירופי ב-1981, או כשהיא הצטרפה לאירו ב-2001. ובעצם, גם ביוון, מה שנמסר לציבור לאורך כל הדרך הוא מקטע אחר מקטע, מבלי להתייחס לפרטים ה'לא-חשובים' כגון גורלם של כרמי הזיתים בתוך איחוד כלכלי לא-סנטימנטלי. והנה מה שיצא.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

5 מחשבות על “גלובליזציה. הבריחה מהתמונה הגדולה ומשמעותה

  1. תודה. תוספת קטנה שמבחינתי היא הכרחית (אירוניה עצמית אף פעם לא מזיקה…): מה שאת מתארת כאן עולה בקנה אחד עם פרדוקס האדם המודרני הנובע מתרגיל החפץ, לאמור שככל שאנחנו תלויים לקיומנו בזולת באופן מוחלט (ואנחנו כולנו אכן במצב הצבירה האובייקטיבי הזה שהוא לא נראטיב ולא נעלים, כלומר גם נעלים) הנה מתחזקת אצל רובנו תודעת הסוליפסיזם (אני ואפסי עוד). והנמשל: הגלובליזציה, מעצם שמה ומהותה, היא כמעט מושג נרדף לתמונה הכוללת. ובעצם למה כמעט. היא ממש. והנה דווקא במסגרת התמונה הכוללת ששמה הכלכלי הוא גלובליזציה, כל כך קל להסתיר את התמונה הכללית. ויודעת מה תמר? יש לי הרגשה שרוב פקידי בנק ישראל ומשרד האוצר באמת לא רואים את התמונה הכללית. זו לא תחפושת, זה מצב צבירה.

  2. אודי,

    תודה. והשאלה היא גם איך כל אחד מגדיר לעצמו את התמונה הכללית. גבולות ההגדרה יכולים להיות מותווים על פי טווח זמן, על פי מרחב כלכלי -שניהם אינם קשיחים. הם יכולים להיות מותווים גם על פי מרחב שמחוץ לזה הכלכלי. וכאן הבעיה היא שכלכלנים רבים לא מתייחסים למה שמחוץ לכלכלה, מבחינתם זה לא עניינם. זאת, על אף שבמציאות התפתחויוות חברתיות ופוליטיות משליכות חזרה אל הכלכלה.

    בקיצור, כל מה שאנושי הוא תמיד מורכב. לכן כל כך חשובה נוכחותם של גופי מטה – שכל הזמן מחדשים את ההבחנות ואת השאלות הנגזרות מהן – בשירות הממשלתי.

    אבל, כידוע, כל גופי המטה, והשיתוף ביניהם, צומצמו מאד בשנים האחרונות.

  3. לקסי,

    אני מסכימה איתך שבמודל טכני של תכנון קשה לכלול השפעות חיצוניותבאופן ישיר. אבל כשהתכנון עובד, מסתכלים גם על מה שלא טכני ומה שלא ניתן לכימות. זו אינפורמציה שנכנסת בסופו של דבר להערכות הכמותיות של המשתנים.

    ובכלל, נזהרתי כאן ולא צמצמתי לתכנון כלכלי בלבד, אלא דיברתי על עבודת מטה בכלל. עבודת מטה אוספת את כל האינפורמציה הרלוונטית, גם כזו שאינה נכללת במודל תכנוני, מעבדת אותה, ובודקת כל הזמן איך אפשר להשתמש בה בתכנון פורמלי ובקבלת ההחלטות השוטפת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s