ששים ואחד עמודי חכמה, ששים ואחד עמודי סגנון מרהיב, ששים ואחד עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.

במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת   סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים.

"מרשל, כפי שצויין לעיל, הגיע מוקדם מאד לנקודת הראות שהעצמות היבשות של התיאוריה הכלכלית אינן שוות הרבה כשלעצמן ולא מקדמות אותנו הרבה למסקנות שימושיות. העניין כולו טמון ביישומן לפרשנות של החיים הכלכליים השוטפים. יישום זה דורש הכרות מעמיקה עם העובדות בפועל בתעשייה ובמסחר. אך הן, ויחסם של אנשים יחידים אליהן, משתנים בקביעות ובמהירות".

ובהמשכו של אותו דיון, משפט נפלא של מרשל עצמו:

"בעודי מייחס דרגת אוניברסליות גבוהה ועילאית למתווה המרכזי של החשיבה הכלכלית, איני מייחס אוניברסליות כלשהי לדוגמות (עיקרי אמונה) כלכליות. הן (הדוגמות) אינן גוף של אמת מוחשית, אלא מנוע לגילוי האמת המוחשית".

בסך הכל, קיינס ומרשל אומרים בפיסקאות אלה פה אחד: קווי היסוד של התיאוריה הכלכלית הם בעלי חשיבות עליונה. הדוגמות שנדבקות אליהם אינן חשובות.

ובפרשנות רלוונטית לימינו, ננסה להפריד כאן בין קו יסוד לדוגמה מפורסמת בכלכלה. קו יסוד הוא עצם ההכרה בכוחו של תקציב הממשלה לעצב מציאות כלכלית. קו יסוד הוא ההבנה שגירעון התקציב עשוי להשפיע על התנהגות המשק. דוגמה, לעומת זאת, היא הקביעה הדתית האוסרת על גירעון הממשלה לחרוג משיעור של 3% מהתמ"ג. אין כל הוכחה לכך שקו ה-3% מסמן גבול ממשי כלשהו. זוהי מוסכמה של הקונסנסוס הוושינגטוני ושל הסכם מסטריכט העומד בבסיס האירו. זו אינה אמת אוניברסלית בחשיבה הכלכלית. למרות זאת, במודל הניאו-ליברלי היא משווקת כאמת אוניברסלית להמונים הנבערים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***