-למי מצביעים, שאלה מילה ועיסתה לי את הקרם עמוק לתוך הפנים.

-לא מצביעה נתניהו, נמאס, היא הסבירה.

-ומה עם ליברמן? הצעתי בתמימות.

-מה, זה נראה לך רציני שאדם כזה יהיה שר?

-אז, אולי המחנה הציוני, אמרתי.

-מי?

-הרצוג, ניסיתי להזכיר לה.

-מי זה?

-בוז'י-ציפי, ניסיתי.

-אה, בוז'י-ציפי, ולמה כדאי להצביע בשבילם?

-הבת שלך הולכת למשפחתון, אמרתי. הם מבטיחים להגדיל את תקציב החינוך, אולי יהיה יותר כסף למשפחתונים.

-אהה, מילה הגיעה למשהו מוכר: שבעה ילדים בחדר. מה הן למדו, המטפלות האלה. איזה חינוך – רק אסור ואסור. איזה אוכל -פיתה.

מילה מתחילה את יום העבודה שלה לפני הצהריים, ומסיימת אותו לא לפני שמונה בערב. בעלה עובד יום מלא במפעל תעשייתי. יש להם ילדה בת שנתיים. הדירה שהם קנו דורשת שיפוץ. מתי יש להם זמן לקרוא עיתון, לראות טלוויזיה.

היא מחפשת למי להצביע בבחירות. אבל איך מגיעים אליה. איך מתרגמים בוז'י–ציפי ל'מחנה הציוני' ברוסית. איך עוזרים למילה לזכור את זה באותיות עבריות. איך שותלים אצלה את הקשר בין המחנה הציוני לכמה סעיפי מצע. מצע שמתקשר לתבשיל חם לילדה במשפחתון. תבשיל חם בצלחת. לא בפיתה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***