שלום, אמרתי יום אחד למוקדנית משרד התעשייה והמסחר באחד מגלגוליו האינסופיים, אני מבקשת את הספרייה. מה? אמרה לי האישה מעבר לקו, אין דבר כזה.

האמת היא שידעתי שהספרייה נסגרה, פשוט רציתי לוודא. חיפשתי חומר היסטורי על התעשייה בישראל, ולא רציתי לפספס שום סיכוי למצוא משהו. באחד מביקוריי בעבר, ראיתי שגם ביחידת התכנון והכלכלה של המשרד כמעט ולא נותר דבר. כך שנדמה לי שמחוץ לארכיון המדינה, הספרייה הביתית שלי היא אחד המקורות הבודדים לספרי המשרד שפורסמו במשך השנים.

את אוסף הספרים הפרטי שלי בנושאי תעשייה הקמתי בעיצומה של חגיגת חיסול הספרים הגדולה, שהתרחשה במשרד בשנות ה-80. הוא מכיל בעיקר פירסומים של יחידת התכנון והכלכלה, שבה ביליתי את שנותיי במשרד.

הפריט הנוסטלגי ביותר בעיניי הוא דווקא ספר, שלצערי, לא השתתפתי בכתיבתו. זהו ספרו הקלאסי של פול מנטו (Paul Mantoux) 'המהפיכה התעשייתית במאה ה-18'. הספר נכתב בצרפתית בראשית המאה העשרים, והעותק שנמצא בידיי הוא תרגומו לאנגלית במהדורה משנות הששים של המאה שעברה. העותק הזה הוא כנראה העדות המובהקת היחידה לקיומה של ספרייה במשרדנו. בעמודו הראשון מתנוססת חותמת מלבנית סגולה: משרד התעשייה והמסחר, הספרייה, מס.3473.

אפשר ללמוד מהחותמת על מספר הספרים בספרייה שכלל וכלל לא היה זניח. אפשר ללמוד ממנה גם על מה שנחשב פעם מתחומי התעניינותו של כלכלן ממשלתי. ואפשר ללמוד ממנה גם על גורלה העגום של הספרייה: אני הרמתי את הספר מערימה שהייתה מונחת במסדרון לזריקה. היה לי חבל שספר כזה יילך לזבל.

יחידת התכנון והכלכלה תפשה את מקומה של הספרייה לאחר חיסולה. את החלל הגדול שהתפנה חילקו לחדרים, ובאחד מהם השארנו כוננית ארוכה על קיר שלם ובה כמה ספרים שהצלחנו להציל, ופירסומים כלכליים שוטפים. במסדרון העמדנו שני ארונות מתכת שכבר לא רואים כמותם, ובהם איחסנו פרסומים ישנים שלנו. כשהגעתי בראשית שנות ה-2000 לביתה החדש של היחידה, כבר לא נותר זכר לארונות או לספרים שהיו בהם. הם נזרקו כנראה במעבר מבניין פאלאס לקריית הממשלה.

הספרייה הראשית של המשרד לא הייתה הספרייה היחידה שלו. הייתה גם ספרייה לחקר שווקים בתל-אביב, לשימוש מי שעסק בסחר חוץ, שני מנהליה היו בעלי תואר דוקטור בכלכלה. והייתה עוד ספרייה במכון הסיבים שעבר לעולם אחר יחד עם ענף הטקסטיל במדינתנו.

אני זוכרת את הספרייה בבניין פאלאס, גם בגלל הספרנית הגב' כהן. היא הייתה ייקית לא-צעירה, משכילה בהתאם למודל המקובל בעדה. היא לא למדה כלכלה, ובכל זאת הצליחה תמיד לשלוף את החומר המעניין מהאקונומיסט, הביזנס וויק, ופירסומי האו.אי.סי.די. החומר צולם והופץ במשרד במספר עותקים, ובמעבר מיד ליד התווספו אליו גם הערות כתובות של הקוראים. כך זכינו להתעדכן במה שקורה, ובמה שעמיתינו חושבים על זה.

נזכרתי בספרייה הישנה, משום שאני נוהגת להדגיש את חשיבותה של ממשלת ראש גדול. אני מנסה להבהיר מה זה אומר: לא רק תקציב ממשלה גדול יחסית לתוצר, אלא גם יידע מקצועי ומחשבה עצמאית של הפקידים.

נזכרתי בספרייה בקצה המסדרון, משום שאני מחברת בין המהפך בכלכלה מאז שנות השמונים, ליחס לספריות, ולרוח הממשלה בכלל. הספריות אמנם פונו בתירוץ של היעדר מקום וחיסכון תקציבי, אבל עדיין אי-אפשר להימלט מהמחשבה על הקשר בין ספרייה פתוחה למודל כלכלי פתוח. ובין סגירת ספריות להיסגרות על מנטרה אחת ויחידה: יהי שוק חופשי.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***