לכל משרד יש שם. זלדה וכלכלה

לכל איש יש שם. ומה מבטא אותו יותר ממשפטיה הנפלאים של זלדה: "לכל איש יש שם/ שנתנו לו אביו ואמו…לכל איש יש שם/ שנתנה לו מלאכתו… לכל איש יש שם/ שנתנה לו כמיהתו".

שם הוא סיפור המשפחה. שם הוא משלח היד. שם הוא יעד כמיהתו של אדם ושל כל גוף אחר. אולי משום כך נמחקו שמותיהם של כמה ממשרדי הממשלה החשובים ביותר במדינת ישראל, במהלך השנים מאז 1977. נמחקו כדי להשכיח לשם מה הם הוקמו. נמחקו כדי להשכיח את מה שהם נתנו.

נתחיל במשרד אחד שהוקם עוד בימי ממשלת ישראל הראשונה, במארס 1949. משרד העבודה שמר על שמו עד לאחר המהפך הפוליטי של 1977. אז הוא אוחד עם מה שהיה משרד הסעד, שניהם יחד נקראו משרד העבודה והרווחה. בשנת 2003, נשמטה הרווחה מסדר יומו ומשמו, והוא אוחד עם משרד התעשייה והמסחר למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. בשנת 2013, עשה אותו נפתלי בנט למשרד הכלכלה.

שלטון מפא"י, בראשית ימי המדינה, ראה את העבודה כדגל שיש להניף. בייגין, מצדו, לגמרי לא במקרה, הרים  את הרווחה למעמד שווה לזה של העבודה. בכך הוא הצהיר על סדר  עדיפויות אחר של ממשלתו ושל ממשלות הליכוד הבאות: לא עוד ערבות ממשלתית לעבודה מכבדת. הממשלה תדאג לקיום דחוק, זה הכל.

שינוי השם, והמיזוגים שנעשו יחד איתו, הפכו את משרד העבודה ליישות ריקה מעיקרה. לאחרונה, שוב רואים בעיתונות געגועים להכשרה מקצועית. בוקר טוב, האגף להכשרה מקצועית כמעט חוסל כבר בשנות ה-90. לצדו, נגוזו הרשות לתכנון כוח אדם, והפיקוח על סביבת העבודה ועל תנאי העובדים.

סיפור דומה אפשר לספר על משרד התעשייה והמסחר. גם הוא נולד בממשלת ישראל הראשונה, ונקרא בהתחלה משרד התעשייה בלבד. במשך רוב שלושים שנותיו הבאות, הוא כונה משרד המסחר והתעשייה, עד שהפך למשרד התעשייה והמסחר. מ-2003 והלאה, נקשר גורלו בגורל משרד העבודה. אך כל זה לא חשוב עכשיו, ימיהם היפים של שני המשרדים תמו עוד בסוף שנות ה-80, בעקבות תוכנית ייצוב המשק של 1985. ועם או בלי קשר למה שסופר עד הנה, שיעור המועסקים בתעשייה שהגיע לרבע ויותר מסך המועסקים במשק עד לאמצע שנות ה-80, צנח לכ-12% מסך המועסקים היום. מפלס התעסוקה במשק ומפלס הכבוד לעובדים שקעו יד ביד עם עם השמות המשתנים.

אפשר להמשיך עוד בסיפורו העגום של משרד השיכון, שהפך למשרד הבינוי בממשלה הנוכחית המתפרקת. אך לא נעמיס, וניזכר במה שבן-גוריון אמר בימים יפים מאלה: "לאורך ההיסטוריה שלה ראתה ממשלת ישראל את השיכון ככלי מרכזי להשגת יעדה של המדינה".

נחזור כעת למצע ה'מחנה הציוני', ולתוכניתה הכלכלית של הממשלה שתקום בראשותו. ראשונים לכל מצע ולכל תוכנית צריכים להיות שמם ויעדם של משרדי הממשלה המתחדשים – משרד העבודה, משרד התעשייה והמסחר, משרד השיכון. כי לכל משרד יש שם. צירוף השמות האלה הוא תמצית יישותה של מדינת ישראל.

*** "ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

מחשבה אחת על “לכל משרד יש שם. זלדה וכלכלה

  1. לרשימתה החשובה של תמר בן יוסף רציתי להעלות הערה אחת.

    שיעור המועסקים בתעשיה לא צנח אלא השתנה. הרי, למרות ירידת חלקה של התעשיה, לא הפסדנו דבר מהיקף המוצרים התעשיתיים – להפך.

    זוהי תופעה כלל עולמית בכלכלה, וכשלעצמה אינה מביאה אוטומתית תוצאות רעות. השאלה היא כרגיל כיצד מתחלקים פירות הייצור החברתי הכולל ('קרן הצריכה החברתית', או בשפה אחרת- התמ"ג) בין כל תושבי המדינה. וכמובן מה שהודגש בכתבה – מהם חלקה ותפקידיה של המדינה בחלוקה השוויונית של המקורות.

    אבל נלווית לכך עוד סוגיה חשובה:
    המשטר הרכושני אינו מכיר אלא גורם אחד המניע את הכלכלה – הרווח. ולהרבות אותו כמה שאפשר אפשר רק ע"י גידול (אינסופי ?) בהקפי הייצור. ואולם הקידום העצום של הטכנולוגיה מחד ואוצרות האנרגיה המשמשים אותה, הביאו לכך שמזמן עומדים לרשותנו האמצעים למלא את צורכי האנושות כולה לחיים של רווחה וסיפוק. כלומר אין לנו צורך בעבודה הסיזיפית לייצר 100 סוגי במבה, 1000 סוגי מגפיים ושתי חולצות בכל יום לכל אדם. אנו טובעים במוצרים ושרותים שבינם ובין רווחה משמעותית אין כל קשר. למצב זה קראתי 'ייצור כוזב'

    אני מקווה להתפנות בהקדם להצגת עניין זה ביתר הרחבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s