דפלציה, גלובליזציה, לאומיזציה

"מחירים יורדים, דאגה עולה". כך, בכותרת לא-מדעית, סיכמו בניו-יורק טיימס הבינלאומי את התחושה שהשתררה בגוש האירו עם פרסום מדד דצמבר בשבוע שעבר. שיעורה הממוצע של ירידת המחירים בגוש האירו, מדצמבר לפני שנה לדצמבר השנה, הוא 0.2%. זו ירידת המחירים הראשונה בחישוב שנתי מאז 2009, השנה שלאחר פרוץ המשבר הפיננסי.

אצלנו, באופן דומה, מצטמצם שיעור עלייתו של המדד בעקביות מראשית 2014, בהשוואת כל חודש לעומת מקבילו אשתקד. מאוקטובר ועד נובמבר, המדד יורד ממש, מדד דצמבר עוד לא פורסם. ירידת המדד הכללית מיוחסת לצניחת מחירי הדלק בחודשים האחרונים, בהמשך לירידתם העקבית מאז 2013. לצד מחירי הדלק, יורדים גם מחירי חומרי הגלם האחרים.

כך או כך, מעניין לראות כי מגמת המחירים די דומה אצל כולם. ההאחדה הזו היא אחד מביטויי התגשמותו של חלום הגלובליזציה. בישראל, נראית התכנסות מדדי המחירים לרמה מערבית יחד עם התקדמות חשיפת המשק ליבוא ממדינות הייצור הזול. במקביל, נצפית מאז האחדה בין שערי הרבית בישראל לשערים במדינות המתועשות.

וכבונוס נלווה  להתמזגותנו הגלובלית, אנו מקבלים גם את איבוד השליטה הגלובלי, ואת אי-הוודאות  של כו-לם. דפלציה?  כמה חודשי ירידת מדד עוד לא מזכים בתואר הכבוד. דפלציה היא תהליך מתמשך של ירידת מחירים. ואם זה רק קדם-דפלציה, מה, אנחנו לא בצרה?

עידן הדמדומים קורא להיערכות של המממשלה על מנת לבלום את הידרדרות המחירים, ואת האטת הצמיחה ועליית האבטלה הנלווים אליה. הוא תובע גם תכנון ארוך טווח למצב שבו הדפלציה תהפוך להיות ידועה וברורה. וכאן מתברר הקושי הטמון בעולם-ללא-גבולות שבו אנו חיים.

אצלנו, משק פתוח מאד על פי כל קנה מידה מקובל, נצטרך אולי לחסום כמה מהפתחים המאפשרים חיבור חופשי בינינו לבין העולם הגדול. במדינות האירו, המצב מורכב יותר, חסימת פתחים שכבר נפתחו בין מדינות הגוש תתפרש כנסיגה מהמטבע המשותף ומהאיחוד האירופי בכלל.

תיאורטית, יכולים בגוש האירו להוריד את רבית הבנק המרכזי המשותף, אך הרבית הזו ממילא נעה סביב האפס. הצעד הבא, בהשראת ה'פד' האמריקאי, היא הגדלת כמות הכסף בעזרת רכישת אג"ח של ממשלות הגוש על ידי הבנק המרכזי המשותף. וכאן, מתחדדת הסתירה בין איחודו המוניטרי המלא של הגוש – עד לאיחוד מטבע – לבין פיצולו הפוליטי למדינות נפרדות בעלות תקציב נפרד, ואינטרסים לאומיים נפרדים.

הנה, עכשיו, שואלים ממי ירכוש הבנק האירופי המרכזי את אגרות החוב. מגרמניה? מיוון? מספרד? ברור שיוון וספרד הכי זקוקות להזרמת הכספים הזו. אבל ברור שהן חטאו ופשעו על פי הסטנדרטים הכלכליים הגרמניים. וברור גם, שעל פי אותם סטנדרטים עליהן להיענש, ולא ליהנות מגיבוי נוסף למחזור אגרות החוב שלהן שאולי לבסוף יתגלו כחידלות פירעון.

אפשרות אחרת לבלימת הדפלציה המתפתחת היא הגדלת הוצאת הממשלה או קיצוץ הכנסתה ממס. בקצרה, מדיניות תקציב מרחיבה, אבל אצל מי? גרמניה, בנחרצות, מטילה ווטו על הרחבת התקציב אצלה, ואצל כל מדינת אירו אחרת.

הימנעותה הקנאית של גרמניה מהדפסת כסף – אם לכיסוי רכישת אג"ח של הממשלה, או למימון ישיר של גירעון התקציב – יונקת מטראומת הסכם וורסאי שלה. ההסכם שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה בינה לבין מדינות המערב הגדולות, הטיל עליה תשלום  פיצוי כבד על נזקי תוקפנותה הצבאית. פיצוי זה, שמומן  על ידי הדפסת כסף, הוביל את גרמניה להיפר-אינפלציה, למשבר כלכלי נורא, להקצנה פוליטית עד לנאציזם.

ואם חוזרים להקשחת הלב הגרמנית עכשיו, אי-אפשר להתעלם מהאירוניה ההיסטורית הגלומה בה. אבטלה איומה? אומרת גרמניה לשכנותיה, משבר מוסרי נורא? ספרו לנו על זה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

6 מחשבות על “דפלציה, גלובליזציה, לאומיזציה

  1. ספרד היא לא דוגמה טובה

    ראשית, צריך לזכור שלכל חוב יש (לפחות) שני גורמים ולכן כאשר החוב הופך ל"בעיה" שני הצדדים צריכים לשאת בתוצאות. זה לא מה שקרה בגוש האירו בגלל הווטו הגרמני. הם לא נזקקו לטראומת ורסאי והסתפקו בתקופת האיחוד עם מזרח גרמניה שהטילה מעמסה על מערביים. בכל מקרה הבנקים הגרמניים והאחרים שהיו מקור ההון שזרם דרומה לא שילמו כלל על הסיכון שלקחו.

    שנית, הסיפור של ספרד הוא דוגמה קיצונית אולי למצב שמדינה עם עודף תקציבי נכנסה לבעיה בגלל הפסקת ההזרמה לשוק הפרטי בספרד. כל עוד נמשכה ההזרמה גם הגרמנים הרוויחו וגם הספרדים. אבל בעצם רק ספרד שילמה את מחיר עודף ההשקעות. זאת דוגמה טובה מאד איך איחוד מוניטרי לא צריך לנהוג.

  2. דוד,

    אני מסכימה איתך. גם אני חושבת שיחסה של גרמניה למדינות אירופה הלא-מפותחות הוא יחס של ניצול והשתלטות מכוונת מלכחילה.

    אני בכל זאת מזהה בהתנהגות הגרמנית את הפחד הנורא מאינפלציה, שלדעתי מוטבע הגרמניה מאז ההיפר-אינפלציה וכל מה שהשתלשל ממנה. אני לא רואה סתירה בין שתי הגישות שלעיל. כמו תמיד בכלכלה, משחקים כאן מספר גורמים.

  3. העובדות החשובות קשורות בכך שהכוח שמפעילה גרמניה פוגע בהתפתחות תקינה של גוש האירו וכמובן גורם לנזק לתושבי הגוש. הנזק העיקרי הוא בכך שהמחוז הגרמני מתפתח על חשבון המחוז הספרדי (היווני), במקום ששניהם יתפתחו במקביל. דומה הדבר אם מדינת קליפורניה תוביל את המדיניות הפדרלית לטובת האינטרס הצר שלה בלבד.

    בעצם יש לנו איחוד מטבע שעובד לטובת החזקים.

  4. דוד,

    אני לגמרי מסכימה איתך. כתבתי על זה הרבה פה באתר. תיכנס למאמר 'לונה פארק ביוון, תחושת בטן', הוא יפנה אותך למאמרים קודמים בנושא, ביניהם: 'עוף בנוסח שפל שנות ה-2000', 'המשבר ביוון בטרם גילו את החוב', ועוד. אתה יכול גם לעשות חיפוש בטור צד ימין: 'המשבר ביוון'.

  5. את העיקר שכחתי:
    א. מצטער שלא קראתי את כל מה שכתבת בנושא. אבל גם אין לי זמן לעשות השלמות.
    ב. העובדה שבעלי תפקידים חשובים בניהול של גוש האירו פעלו לקצץ בתקציבים היא הסיבה העיקרית לדישדוש של הכלכלה לכיוון מיתון. הבעיה הגדולה שהם גם מצאו להם תמיכה בעבודות של קרן המטבע העולמית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s