אחר הצהריים בשבת, התקשרו אלינו חברים לא-ירושלמים. אנחנו הולכים להפגין נגד חוק הלאום, הם אמרו, ניפגש קודם לאכול מרק איפשהו? טוב, אמרתי, ננסה להזמין לנו שולחן בבית קפה בסביבה.

חייגתי לאחד מבתי הקפה במרכז העיר, הגעתי לבית קפה אחר של בעליו. התברר שהמקום שחשבנו לשבת בו, מוסד ירושלמי של כמעט עשרים שנה, נסגר לפני שנתיים. נסגר, ולא סיפרו לנו. נזכרנו בעוד מקום ליד בית ראש הממשלה. התקשרנו ולמדנו שהוא נסגר ב-2013,  בגלל ויכוח על פתיחתו בשבת בין בעליו החרדי למי שהפעיל אותו. בדקנו מקום נוסף, והגענו למשיבון שפירט בין השאר שהוא כשר למהדרין.

הבנו את הרמז, והחלטנו לשבת באחד מבתי הקפה אצלנו, באיזור מבשרת ציון. בית הקפה שאליו נכנסנו לבסוף, מקום פופולרי, מלא בדרך כלל, היה ריק בשבת בערב. נאלצנו להפעיל לחץ מתון כדי שידליקו בשבילנו את האח באולם הקפוא.

אפשר לעשות מהאירוע סיפור על ההתחרדות בירושלים. אפשר לעשות ממנו סיפור אינתיפאדה. אפשר לעשות ממנו גם סיפור של מיתון. אנחנו, הירושלמים, מזהים היטב את הסימנים של שלושתם.לתחושתי, כל הנרטיבים נכונים: האינתיפאדה משרה מרוחה על המיתון. המיתון מלבה את הייאוש בשני הצדדים, ומרים את מפלס האינתיפאדה. הפחד כל רגע ברחוב, והחשש מפני איבוד הפרנסה, דוחפים עוד ועוד אנשים לזרועות ההקצנה הדתית – יהודית ואיסלמית. ההקצנה הדתית עושה את שלה לפוליטיקה ולכלכלה.

אירוע ביטחוני בירושלים ובסביבתה מתבטא בנפילה חדה במספר האנשים שמסתובבים במרכז העיר. שממה בבתי הקפה של מדרחוב שץ. דלילות ועגמומיות במחנה יהודה. מקומות פנויים בחניון ז'ראר בכר. אולמות ריקים לגמרי במסעדות אבו-גוש.

כשפרצה האינתיפאדה הנוכחית,  התלבטתי יום אחד בין נסיעה לצורך קניית פריט כלשהו בקניון ממילא, הצמוד לעיר העתיקה, לבין נסיעה לתל-אביב. נסעתי לתל-אביב, קניון ממילא אאוט עד להודעה חדשה. אאוט כמו הרכבת הקלה, כמו עוד יזמות אחרות שלכאורה מהדקות את החיבורים בין שני חלקי 'העיר שחוברה לה יחדיו'. נשמע מוזר, הקשר הזה בין כדאיות פרוייקטים עסקיים לבין מידת החיבור למציאות הביטחונית והפוליטית של מקימיהם. בכלל הקשר בין קבלת החלטות ציבורית לבין המציאות. מוזר למי שחי כאן בשנים האחרונות, ובכל זאת אולי הגיע הזמן שנכיר בו.

ומהצד האחר, מצבן של כל מיני רשתות קמעוניות. באחד השבועות האחרונים קניתי בגדי חורף לנכדים. קניתי בעיקר בשתי רשתות בהתאם לפתק ההוראות שקיבלתי. בשתיהן היו מבצעים מסוג 'פריט שני בחצי מחיר', 'שלוש במאה', 'ארבע במאה אם תקני במאתיים שקל'. ברגע מסוים, לאחר שכבר שילמתי ברשת אחת, חזרתי אליה לפריט חובה ברשימה: שלושה סווטשרטים שחורים. טוב, אמרה לי הבחורה בקופה, או שתקחי את שלושת הסווטשרטים ותשלמי עשרה שקלים כי יש לך נקודות, או שתקחי עוד כמה דברים, תגיעי לשלוש מאות שקל ותקבלי הכל חינם.

היא לא קלטה שנגמרתי הרבה לפני שהיזמה היצירתית נפרשה לפניי. אבל הרגע ההוא מוגש כאן באהבה לכל מי שעוד לא ברור לו מה המצב. המצב – טריקים ושטיקים, בלבולים, אין קשר לשום מציאות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***