כלכלה אופטימית. טוב להיזכר

כלכלה אופטימית? אין מושג מדעי כזה. אבל בטוח שיש צירוף מילים כזה בחשיבה של אנשים. כלכלה של תקווה. כלכלה של ציפייה לטוב.

נותרת רק משימה קטנה: להגדיר מהו הטוב בעיני האנשים. אולי עלייה ברמת החיים. אולי שלא-יהיה-גרוע-יותר. אולי משרה טובה. אולי אלוהים-שלא-נהיה-מובטלים. אפילו הטוב האישי לא לגמרי מוגדר, ובוודאי שקשה למצוא את הטוב הציבורי. אבל אם לא יודעים היכן הוא, לאן מנווטים את הכלכלה? נותנים לה לזרום איך שבא לה? מסבירים מדוע לא יהיה טוב?

שאלות מעין אלה התעוררו אצלי בקריאת פרק "המדיניות הכלכלית ומדיניות התקציב לשנת הכספים 2015" בספר התקציב של האוצר. הפרק נפתח בסקירה לא מרנינה של "האתגר" הדמוגרפי העומד בפני ישראל – ערבים, חרדים, אוכלוסיה מזדקנת. רק "האתגר" הזה תופש ששה חצי עמודים. ברקע מוזכרים "האי-וודאות" המתמשכת בכלכלה העולמית, ו"החסמים השונים הפוגעים בפוטנציאל הצמיחה". סקירת האתגר הדמוגרפי תופשת ששה עמודים ישר בהתחלה. רק בסופה מגיעים ליעדי המדיניות הכלכלית: הגדלת הצמיחה, החדשנות, ופיריון העבודה; הפחתת יוקר המחיה והרחבת היצע הדיור; חיזוק השירותים הציבוריים ויעילות המגזר הציבורי.

כן, פתיחת ספר התקציב היא רשימה יבשה. יבשה, אולי בגלל השתלטות "החסמים" על ניתוח המצב, ואולי כהשתקפות של מסר פוליטי. נכון, תקציב המדינה אינו ספר שירה. עם זאת, טיפת שירה היא הכרחית לקיומו של גוף חי. את זאת הבינו אצלנו מקום המדינה ועד מתישהו בשנות ה-90 – העידן שבו פורסמו תוכניות כלכליות ממשלתיות.

לבה ונשמתה של תוכנית כלכלית הוא הצגת יעדים אופטימית. הצגה כזו אינה מתעלמת מקשיים. היא מודעת לאי-וודאות בכלכלה העולמית, אם ישנה כזו בתקופתה. היא מודעת למצב הגיאו-פוליטי ולשלל "החסמים" האחרים. עם זאת, במכוון לגמרי, היא צופה חמש או עשר שנים קדימה, ומרשה לעצמה להעריך שאז יהיה טוב, כנאמר, "הכל צפוי והרשות נתונה". לא רק "חסמים" מחכים לנו, אלא גם בחינת כוחנו, ובדיקת היכולת שלנו לשנות.

ואם הרשות נתונה בידינו, אנחנו נדע מה אפשר לעשות בעזרתה. אנחנו אלה שננקוב באמצעי המדיניות הדרושים להגשמת השאיפות שלנו. רשימת אמצעי המדיניות בתקציב 2015 עושה את זה לכאורה. היא עוברת ממדיניות פיסקלית, להגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, להעלאת רמת הפיריון והחדשנות.

במדיניות הפיסקלית אין חדש, תמיד דרושה מדיניות פיסקלית אחראית. אתגר הגדלת שיעור השתתפות של ערבים-חרדים-נשים – פזמון מוכר. ואיפה הצמיחה? היא, לכאורה, נמצאת בפרק הנקרא "העלאת רמת הפיריון והחדשנות".

כשקוראים בפרק הזה פסקה-פסקה, עוברים מחינוך לפיתוח תשתיות תחבורה והסעת המונים, משם לתקשורת, ובסוף, לטעימות חדשנות. כל הקלישאות הרגילות, רק הצמיחה לא שם, צמיחה כמו פעם – צמיחה של המגזר היצרני. קשה למצוא צמיחה בספר הזה.

נתחיל בסדר הדברים: תחזית הצמיחה ל-2015 לא מופיעה בהתחלה כפי שהגיוני לצפות במסמך מנהיגותי. היא מוחבאת בעמ' 196 של הספר, ולא במקרה. האוצר מעריך כי המשק יצמח  בשנה הבאה ב-2.8% (מהם 0.1% תרומת הכנסות הגז). הערכה זו – הבאה לתמוך באומדן הכנסות התקציב, ובהצגת שיעור גירעון סביר – נראית דימיונית בימים אלה. קשה לצפות גידול של יותר מ-2% בתמ"ג בשנת 2014. וההאטה הולכת ומחריפה, ככל שניתן לראות.

במיוחד כך, כשלא מובלט בספר התקציב יעד צמיחה – יעד, לא תחזית לצורך החישובים, יעד שהממשלה מתחייבת לעשות את מיטבה על מנת להגשימו. לא מובלטים בספר אמצעי עידוד צמיחה – המנועים שהממשלה תפעיל כדי שהמשק יצמח. מנועים כאלה לא נוהגים להסתיר, להיפך, מתגאים בהם. הדיבור עליהם אמור לעורר השראה. ואם הם לא בחזית ספר התקציב, כנראה שאין במה להתפאר. בכל זאת, ננסה לחפשם, את הנחבאים אל הכלים, בהמשך נבירתנו בספרי התקציב.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

6 מחשבות על “כלכלה אופטימית. טוב להיזכר

  1. היה אולברייט, כמדומני, שכתב כי אמונת השוק החפשי מיוסדת על פחד. חטפי ואכלי כדי שלא יקדימו אותך ותישארי רעבה.
    מה לבעלי המשנה הזו ולאופטימיות, הרי סיסמתם בכל התחומים היא הפחד ומשול.
    אבל מאידך, אסור לאבד תקווה, כי אז… ברלין!

  2. אני לא בטוח עד כמה ירדה קרנו של התכנון… קראתי באיזה מקום
    http://www.themarker.com/news/health/1.2490519
    שהממשלה שולטת באופן הדוק על ההוצאה, מחייבת אישור מוקדם על כל הרחבה ורישיון על קניית כל מכשיר מיוחד. וזה לקוח, כך היה כתוב, ממחקר שנערך בבנק ישראל.
    הסתקרנתי. אז הלכתי לאתר בנק ישראל. מחלקת המחקר של בנק ישראל, היתה בעבר ובחלקה עדיין היא שמורת טבע של מחשבה כלכלית רעננה, שאיננה שואלת "האם החברה מפריעה לכלכלה", וכיוצא בזה. באופן שכנראה קשור ליכולתה של מחלקת המחקר לחשוב באופן חופשי, הדברים המתפרסמים על ידי המחלקה בדרך כלל נשארים בחוג די מצומצם ללא כל השפעה.
    ובכן, כתב "דה-מארקר" הוציא קטע מתוך מאמר שנכתב ע"י מומי דהן ומשה חזן, אבל אולי כדי שיהיו למאמר קוראים בעיתונים נחשבים עם אימפקט פקטור גבוה, הוא כתוב אנגלית
    http://www.boi.org.il/en/Research/Periodicals/Documents/11ISER1.pdf
    המאמר רחב בהרבה. הוא תוהה על סדר העדיפויות התקציבי באופן כללי, גם אם מערכת הבריאות, מטבע הדברים היא אחד המרכיבים המרכזיים בנושאי המאמר.
    מה שעוד כתוב שם מתייחס לתכנון ההשקעה בחינוך. אני לא רוצה להשבית את שמחת הקריאה, ולכן אומר רק, כי לכאורה עולה מבין השורות, שהעדר התכנון הוא מתוכנן דווקא.
    דבר נוסף, מרענן לדעת שיש תועלת בלימודי אנגלית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s