ערב החג יצאתי לקניה השבועית. אין כמו לצאת לקנייה השבועית, אין עוד שיעור כזה בכלכלה.
התחלתי בהצצה מהחניון החוצה. מכוניות חונות על המדרכה מימין ומשמאל. עליתי לכביש בלי לראות, זה המצב הרגיל. אצלנו לא קוראים למשטרה, היא לא מגיעה. מה היא תעשה אם עומס הדיירים ברחוב חורג בעשרות אחוזים מהתכנון המקורי. יש תוכנית לשכונה. תוכנית יפה. אך המועצה מעודדת חריגות בנייה בעליות הגג ובמרתפים. מועצה מוחלשת, מכורה לארנונה שלה. מחפשת תחליף למענקי האיזון שמהם היא, כמו שאר הרשויות המקומיות, נגמלה באכזריות על ידי הממשלה.
בדרכי לחניה בחצר שבחזית הקניון, עברתי דרך עמדת הבידוק הביטחוני במפלס התת-קרקעי. זו כניסת הרכב היחידה לקניון הפתוחה תמיד. בעבר, לפני עשר שנים, הופעלו בקניון הזה שלוש כניסות רכב, עכשיו שתיים מהן רוב הזמן סגורות. נגמר הבידוק, ניווטתי לכיוון האור באפילת המפלס התת-קרקעי: רוב תאורת התקרה כבויה, חוסכים.
קניוננו מוחזק עכשיו ב'יד-שלישית' תוך פחות מעשרים שנה. מאות מיליוני שקלים שולמו עבורו בכל סיבוב, תוך הסתמכות כבדה על אשראי. אם עד עכשיו עברה ההרפתקה בשלום, לבעלים הנוכחיים יש סיבה לחשוש: מבנה מזדקן, הזנחה נראית לעין, וקניון נוסף שהולך ומוקם מעבר לפינה.
בתוך הקניון, במרכול השכונתי, נברתי בערימת הירקות המעוכים תמיד. כשהרמתי את שקית הנילון המלאה, היא נפרמה והתפוחים שבתוכה התפזרו. עובד מחלקת הירקות, שהתכופף אתי לאסוף מהרצפה, שאל מאיפה לקחתי את השקית. אה, מהמכשיר הזה? הוא אמר, ברור. הוא החליף את חבילת השקיות שהייתה שם בחבילה אחרת.
המרכול השכונתי שייך לרשת המוחזקת בבעלות 'יד רביעית' תוך עשרים ומשהו שנה. העברתה מיד ליד בכל פעם הסתמכה על תרגילי מימון מורכבים, כמקובל. אבל, שלא כמו בסיפורים האחרים, הרשת הזו לא יוצאת מנצחת מקרב המחירים עם הרשתות הזולות. המרכול המקומי שלנו גם מאויים על ידי מרכול של רשת זולה העומד לקום מעבר לפינה.
ועכשיו, כשמשווים את מחיר המילקי בישראל למחירו בגרמניה, האם משהו ממה שתואר כאן לא קשור? היעדר מוחלט של תכנון ובקרת שטחי מסחר ברשויות המקומיות ממחיש איך עודף תחרות עלול לגרום לכל דבר. ומעניין לראות, מנתונים שפורסמו בדהמארקר אתמול, כי ישראל נמצאת גבוה מעל רוב מדינות אירופה המערבית בשיעור נתח השוק של רשתות המכירה בהנחה מסך המכירות הקמעוניות המקומיות. 48% בישראל, לעומת 6% בבריטניה, איטליה או שוודיה, למשל.
היעדר מוחלט של תכנון ובקרה ממשלתיים על הקמת רשתות שיווק ארציות, ועל בקרת אשראי לעסקות גדולות, ממחיש איך עודף תחרות עלול לערער את היציבות, ולהשית את מחיר הכישלון על הצרכנים. היעדר כמעט מוחלט של פיקוח מחירים חושף לעין את כוחן של רשתות השיווק הגדולות, המופנה לעבר ספקיהן החלשים כגון החקלאים. היעדר כמעט מוחלט של בקרה ממשלתית על תנאי העבודה במרכולים, מקל על רוכשי רשתות שיווק באשראי לממן את הרפתקאתם על גב עובדיהם.
ועכשיו, מה, להשוות את מחיר המילקי בישראל למחירו בהונדורס? או מספיק סתם ככה להפנים שמחיר המילקי, כמו מחיר אטבי הכביסה, כמו כל 'יוקר המחיה' המעורפל, משקפים כל פרט ופרט בכלכלה, במשטר הפוליטי, ובסדרת הטלויזיה האחרונה שכו-לם ראו.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
תיאור מפוכח ובהיר.
אני לא יודע אם את כלכלנית מקצועית או ׳סתם׳ בעלת עין בוחנת והגיון בריא , אבל מבחינתי, מאמרך עשה את שלו.
אהבתיאהבתי
אני גם וגם, ועוד יותר מזה…..
אהבתיאהבתי
לא הבנתי אם מחיר המילקי הוא יקר או זול (עודף תחרות או ריכוזיות של רשתות השיווק)?
אהבתיאהבתי
על ההרסנות של עודף שטחי מסחר.
בבאר שבע בנו קניון ליד התחנה המרכזית, לפני עשרות שנים. בשעתו הקניון הזה ייבש את העיר העתיקה שהחלה להתאושש ממכה זו רק בשנים האחרונות.
ואז בנו, בפאתי העיר, מגרש חנייה וחנויות סביב לו וכמנהג האמריקאיות המשתלטת קראו לו BIG, לא עבר זמן רב ומעבר לכביש הקימו את ONE ואחריו את GRAND CANYON.
הזבניות ברובם מפהקות… חד-גדיא.
יש סיפור דומה בערד.
האם לא נלמד הלקח מ"עיר הקניונים" שבין חולון לראשון לציון?
כנראה שלא.
הקבלנים ממשיכים להשפיע על ראה"מ ונציגיו במערכת שהורסת את התכנון המסודר והיוזם בישראל.
אכן חג-גדיא לאומי שגם מוליך פה ושם את המעורבים ל"חג-גדיא"
אבל עכשו סוכות וחד-גדיא זה בכלל בהגדה של פסח.
אהבתיאהבתי
ותוספת לקודם: http://youtu.be/xResWVCd4B8
אהבתיאהבתי
איתי,
לא הבנת לא-במקרה. הקצנה תמיד עלולה להוביל לקצה אחד או אחר.
אהבתיאהבתי
לקסי,
אכן ככה. חג שמח.
אהבתיאהבתי
שטראוס הם מהבעלים של החברת החדשות של ערוץ 2 !!!! מאז שהחלו לפמפם שם מילקי מכירות המוצר שלהם עלו ב15%. חומר למחשבה. לכם ולפורום גננות. זה עצוב שזה מצב. אנחנו לא מענינים את בעלי הון, מענינים אותם כמו קנדיוטי הכלב המת שלי.
אהבתיאהבתי
תחרות מעלה מחירים:
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ט"ז בסיון תשס"ו, 12.6.06, שעה 10:00
…
ירון לוינסון:
אני מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות ואני מדבר פה גם בשם המועצה הישראלית לצרכנות- שלא הגיעה.
אנחנו מתנגדים באופן חד-משמעי לכוונה להעלות את מחיר מוצרי החלב, ויותר מכך לכוונה להסיר מפיקוח את רוב המוצרים.
היו"ר משה כחלון:
אתם נגד ההסרה?
ירון לוינסון:
אנחנו מבקשים שמוצרי חלב יישארו בפיקוח.
היו"ר משה כחלון:
אבל הסרה מפיקוח זה לפעמים גם מוזיל את המחיר.
ירון לוינסון:
מהניסיון האחרון שהיה עם האוצר, זה בדיוק ההיפך. קחו לדוגמה את עמלות הבנקים. הסירו את הפיקוח על משיכה מכספומטים – תקראו ב"ידיעות" איזו השתוללות היתה כי הסירו, והיתה תחרות חופשית, והמפקח על הבנקים אמר שזה יביא לתחרות. תרופות ללא מרשם – פתחו את זה לשוק חופשי, המחירים עלו.
כלומר, התחרות מעלה מחירים, ובטוח שאם נסיר את הפיקוח – הצרכנים ישלמו, והשכבות הנזקקות ישלמו הרבה יותר כי הם צורכים את זה יותר מכל אחד אחר.
נאמר: נעלה מחירים, אז יקנו פחות. מה זאת אומרת? עוסקים כאן במוצרי חלב – מוצרים בסיסיים. זה מוצר קשיח, לא יקנו פחות.
היו"ר משה כחלון:
יקנו פחות תרופות.
ירון לוינסון:
זה מה שקורה, לצערי, אבל במוצרי חלב? אנחנו דורשים שזה יהיה בפיקוח, אנחנו דורשים שלא להעלות את המחיר. זוהי פגיעה חזקה בצרכנים.
יותר מכך. קראנו ששטראוס הפסיקה לייצר קוטג' 5% ועברה לקוטג' מועשר בסידן, שמחירו 10 אגורות נוספות. גם את המעט שיש, מנסים לא לתת לציבור, לצמצם את המלאים.
אני חושב שצריך לדרוש מהם ראשית, לא לגעת במחירים האלה. את כל הנוסחאות האלה אפשר לנסח מחדש, הגיע הזמן שתהיה כאן תפיסה חברתית ולפתוח את כל הנוסחאות. הציעו פה שיטות לעשות זאת בצורה יותר פתוחה; לא לגעת בחלב – זהו מוצר בסיסי, מוצר בריאותי, זה של ילדים. אנחנו לא מדברים פה על טלוויזיה פלזמה או דברים מסוג זה. זה הבסיס שלנו.
זה לא יעלה על הדעת. אז יעלו את המחירים – תהיה תחרות. איזו תחרות יש ביניכם? המחירים רק עולים כל הזמן לצרכן הקטן.
אני רוצה לסכם בכך שאנחנו מתנגדים חד-משמעית. לא יודע אם ההתנגדות תוסיף, אנחנו מקווים שיושב-ראש הוועדה – ככל יכולתו – ימנע את הנושא הזה.
גם בוועדת המחירים – שיושבים בה נציגי משרד החקלאות ונציגי משרד האוצר – אין נציגות לאף אחד, הם יכולים להחליט כרצונם. אף אחד לא בודק את המספרים, את הנוסחאות.
אהבתיאהבתי
ערן,
תודה. תחרות יכולה לפעול כך או כך. תלוי איזה תחרות, איך, כמה, למה – הפרטים הם העיקר.
אהבתיאהבתי
תודה לך.
אחד הדברים שאני מעריך בכתיבה שלך הוא חוסר רצון להיעזר בהכללות גורפות. ומכאן: "תלוי איך, כמה, למה" – צריך לבדוק את הפרטים.
מתאים לי האיפוק, ועוד יותר מתאימה לי ההתניה בעבודת למידה ובדיקה של פרטים, אלה הם ערכים ש- ובכן, נמצאים בחסר, ולמרות זאת מחירם נמוך. התפוררות המדינה, התפוררות תחושת המשמעות והשייכות, הן חלק בלתי נפרד מהתפוררות מושג הלמידה ואין זו קיימת ללא זו. אפשר לפתח את זה, אבל פה הבלוג שלך.
הכל טוב ויפה, אבל למושג התחרות אין מובן אם אין מפסידים. ההסתייגות, או השאלה החשובה במובן "איך, למה וכמה" – צריכה להיות קודם כל, מהו מחיר ההפסד. קודם כל, ולא שאלות כמו "מה תהיה התועלת למשק" באיזשהו מובן שמבוסס על מונחים כלכליים, תיאורטיים ומנותקים. אם תחרות, אז היא צריכה להיות כזו שמחיר ההפסד לא יהיה חורבן של חיי בני אדם. אני מניח שעמדותינו בקריטריון זה אינן מאוד שונות, ובכל זאת.
תודה שוב
אהבתיאהבתי
ערן,
עמדותינו אינן שונות במובן שהזכרת. ברור, שהתחרות נשפטת על פי תוצאותיה. וכאן כבר נכנסים גם קריטריונים מדידים וגם ערכי היסוד של כל אחד מאתנו. אבל התגובה שלי לא התייחס לעניין הזה: היא התייחסה לניתוח של מה תחרות עושה: מורידה מחירים או מעלה. ובכן, אי-אפשר לדעת מראש, כל מקרה לפרטיו.
אהבתיאהבתי