קודם – כלל ההוצאה, רק אחריו – כלל הגירעון. זה סדר העדיפויות שעליו מצהיר לפיד בביטוי "גירעון תוצאתי". הגירעון הוא ההפרש בין הוצאת התקציב שתיקבע, וההכנסה ממסים שתתקבל כתוצאת היקף הפעילות במשק. הממשלה לא תכביד את נטל המס, למרות שידוע די בוודאות שהכנסות המסים בשנת 2015, וכנראה גם בהמשך, לא יהיו משהו. והגירעון? ייצא-מה-שייצא.
הכל מתחיל בכלל הוצאה מגוחך שנכנס לתוקף בסוף 2013, ויחול מתקציב 2015 והלאה. כלל שנכתב ברוח נתניהו, ומסתבר שגם ברוחו של לפיד. הכלל מגביל את גידול ההוצאה בתקציב לממוצע גידול האוכלוסיה בשלוש השנים האחרונות (1.9%), בתוספת היחס שבין 50% (יחס החוב-תוצר הרצוי לישראל) ליחס החוב-תוצר בפועל בשנה האחרונה (כ-70%). כלומר, גידול ההוצאה ל-2015 יוגבל לשיעור של כ-2.6% לשנה.
שני כיווצים עיקריים נעשו במעבר מהכלל הישן לכלל המעודכן. האחד הוא ייחוס הגדלת ההוצאה לקצב גידול האוכלוסיה במקום לקצב גידול התמ"ג. זה אומר, ברוב המקרים, הגדלת הוצאה מתונה יותר מאשר בכלל של 2010, כיוון שברוב המקרים, גידול התמ"ג עולה על גידול האוכלוסיה (דהינו, התמ"ג לנפש עולה). הכיווץ השני הוא: הקטנת יחס החוב-תוצר הרצוי מ-60% ל-50%. וכדי לשים את יחסנו המעודכן בקונטקסט הראוי, יחס החוב תוצר בארה"ב ב-2014 עומד על כ-106%, ובאיזור האירו, הוא עומד על כ-107%. אכן יחסנו הוא יחס חלומי במלוא מובן המילה, מבלי להתעכב על קטנונויות כגון מבצעים ביטחוניים.
ובמילים פשוטות יותר, מה שנתניהו ולפיד עושים כאן הוא חניקת ההוצאה התקציבית לשיעור גידול של כ-2.6% לשנה בעתיד הנראה לעין, גם אם התמ"ג יגדל בקצב מואץ מזה. חניקת הוצאת הממשלה משמעותה גם כמעט להישבע שהתמ"ג לא יגדל בקצב גבוה מהקצב הנוכחי שהוא כ-2.5% לשנה. פירושה, התחייבות חגיגית של הממשלה שהיא לא תתרום, בהתערבותה, להאצת קצב גידול התמ"ג מה-2.5% הנראים לעין. זאת, משום שקצב גידול ההוצאה הנוכחי שאינו עולה על קצב גידול האוכלוסיה, מותיר את רמת השירותים לנפש בעינה, ולא יקדם את הצריכה הפרטית ואת הצריכה הציבורית האזרחית.
ניתוחו הנוכחי של מצב המשק אומר, ששיעור הצמיחה ל-2015 והמשכה הנראה לעין לא יעלה על 2.5% לשנה אלא אם יחול נס פתאומי. מכאן, בעזרת חישוב קל, אפשר להעריך בקלות כי גירעון התקציב ב-2015 (וכנראה גם הלאה) יפרוץ את יעד ה-3% שנקבע לפני המבצע בעזה.
יהיו חכמי כלכלה שיקפצו עכשיו: גירעון בעת שפל, כמה נפלא, ממש מרשם מהבית מרקחת הקיינסיאני. אלא, שהמנגנון המקשר בין גירעון לצמיחה לא עובד באופן מכניסטי כזה. ישנן הוצאות ממשלה ממריצות צמיחה, וישנן כאלה שאינן ממריצות. רכישה ביטחונית בחו"ל, למשל, אינה ממריצה. רכישה מעוררת צריכה-ייצור מקומי-עוד-צריכה היא ממריצת צמיחה משמעותית. מכאן שרק גירעון הנובע מהוצאה מוכוונת צמיחה הוא מעורר צמיחה. זה אינו הגירעון התוצאתי המובטח לנו בשנת 2015.
בשורה התחתונה, נישאר עם שיעור גירעון שאינו ברור, ועם נזקו של שיעור-גירעון-שאינו ברור לתדמית הבינלאומית של ישראל, ולשיעור החוב בתמ"ג. מנגד, נצעד קדימה במסע חלומותיהם של שר האוצר וראש הממשלה: הוצאה ממשלתית שחלקה בתמ"ג מוקפא ואולי אפילו פוחת. זאת, למרות שיחס ההוצאה שלנו לתמ"ג נמוך במעט מממוצע OECD, נמוך בהרבה מממוצע גוש האירו, ונמוך במיוחד מהיחס בכמה ממדינות האירו הנאורות.
ואם משהו כאן עוד לא ברור, הרי הסיכום בקצרה. כלל הוצאה וכלל גירעון בדרך כלל לא מתקיימים יפה זה לצד זה. לפיד ונתניהו שמים בראש את כלל ההוצאה. ובדרכם זו, הם מצהירים נאמנות לרעיון הממשלה הקטנה: ממשלה מעוטת הוצאה, מעוטת מסים, מעוטת מחויבות לאיכות חייהם היום-יומית של תושביה. כי מה זה יום-יום לעומת מבצע לעומת הדראמה הנצחית בחיינו.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
עכשיו השאלה עד כמה הציבור מבין את זה?
ביחוד ציבור מפלגת הבית של רוה"מ.
והשאלה הכללית יותר, עד כמה מבין הציבור שממשלת קיץ 2014
פועלת בהיפוך למטרות המחאה החברתית (ע"י הגבלת הוצאות הממשלה).
אהבתיאהבתי
איתי,
לדעתי, הציבור לחלוטין לא מבין את זה. זו הסיבה שאני מנסה להסביר כאן, בתקווה שמגרעין הקוראים הראשוני זה יתפשט הלאה. נדמה לי עכשיו שאולי אפשר לפשט את זה עוד יותר ממה שעשיתי כאן ובפוסט הקודם בנושא. אנסה (אולי בשבוע הבא) לחדד את הדברים עוד יותר. כי העובדה היא שכלל ההוצאה הזה, שהוא תלוי גידול אוכלוסיה, ולא תלוי גידול תמ"ג כמו הקודם, באמת עוצר את ההוצאה ומעמיד את ההוצאה לנפש כמעט במקומה.
אהבתיאהבתי
פינגבק: עבודה שחורה » מה עומד מאחורי יעד הגירעון
ובעניין חדש מאותו עניין… אני אף פעם לא הבנתי מדוע האופוזיציה אינה
מקימה "ממשלת צללים". דהיינו מחלקת תפקידי "שרים" בין חברי האופוזיציה,
וכל ח"כ אופוזיציה לפי תחומו – מייצר אלטרנטיבה למדיניות הממשלה.
למשל, ח"כ מהעבודה ממונה ל"שר הבינוי והשיכון" ומציג מהאופוזיציה
אלטרנטיבה ביצועית לבעיית הדיור כולל הצעה תקציבית לכך – שתכלול
דיור ציבורי, דיור בר השגה, הגדלת היצע הדיור והתחדשות עירונית במקום
פרבור על חשבון השטחים הפתוחים.
הקמת ממשלת צללים תיתן בוסט לדיון הציבורי בכל תחומי החיים,
והעיתונות תעשה מזה חגיגה כנושאים מגוונים יזרמו אליה כל הזמן.
אהבתיאהבתי
שמתי לב שמאז שהנגידה החדשה נכנסה לתפקידה, היא מדברת
לא רק על ריבית ואינפלציה, אלא גם על היעדים הפיסקליים של הממשלה
כמו: כמה ראוי להשקיע בחינוך, בבריאות… או הצורך הדחוף לצמצם
את הפערים החברתיים והעוני.
האם, לדעתך, זה קורה בגלל האג`נדה החדשה של הנגידה
או בגלל שינוי חוק בנק ישראל (מזמנו של סטנלי פישר)
שבה שלי יחימוביץ הצליחה להכניס סעיף שמחייב את הבנק
להתייחס גם לצמצום הפערים והעוני.
אהבתיאהבתי
איתי,
האמת, גם אני לא מבינה. זה עדיף בהרבה על השיטה הנהוגה של פרסום תגובות "ביקורתיות" מפעם לפעם.
מי שרואה את עצמו כראש הממשלה הבא, יתכבד ויקים ממשלת צללים כבר מעכשיו. במיוחד, שאנו נמצאים בתקופה מאתגרת מכל הבחינות. רוצים תיקון לכל האנשים והעסקים שנפגעו בצוק איתן? רדו ליישובי הדרום, בקשו מכל ראש-עירייה-מזכיר-קיבוץ-ועד-מושב להכין לכם אומדן של הנזקים. וצאו לציבור עם האומדן התקציבי המסודר לשיקום אחרי המבצע.
זו, כמובן, רק דוגמה מתחום אחד אקטואלי.
אהבתיאהבתי
רוני,
בנק ישראל, מאז ומתמיד, מוגדר כיועץ הכלכלי של הממשלה, הרבה מלפני שינוי חוק בנק ישראל. בנק ישראל גם תמיד היה מעורב באופן כזה או אחר בבניית תקציב הממשלה.
איני יכולה, כמובן, לומר באופן מוסמך מה מדריך את פלוג בניסוחיה. אבל מהכרות איתה, היא תמיד עסקה בנושאי עבודה ושכר והייתה בעלת מודעות לנושאים חברתיים. גם הצוות העומד כעת בראש מחלקת המחקר הוא בעל נטייה כזאת. ובכלל, יותר אופנתי עכשיו ויותר מקובל להתייחס לצד הזה, והוא תופש מקום הולך וגדל גם בדיון הבינלאומי על כלכלה בכל המוסדות ובכל הדרגים.
אהבתיאהבתי
עוד נקודה מעניינת היא שהציבור לוקח קשה העלאת מיסים
(גם אם היא מוטלת בעיקר על המאיון העליון), אבל מעביר
בשתיקה רועמת קיצוצים רוחביים בתקציב (מה שפוגע
בשירותים הציבוריים בכל תחומי החיים).
אהבתיאהבתי
איתי,
עוד לא נולדה העלאת המסים שחלה בעיקר על המאיון העליון. מי שלוקח קשה את ההעלאה הזו הם כלכלני הממשלה והתקשורת התומכת בהם.
אהבתיאהבתי
הנקודה הייתה שהציבור צריך להבין שקיצוץ רוחבי הוא קשה יותר
מאשר העלאת מיסים, ואת זה צריך להחדיר למוחות של כולנו.
אהבתיאהבתי
מסכימה לגמרי.
אהבתיאהבתי
שלום תמר, במאמר של סבר פלוצקר בידיעות אחרונות הוא ציין שהתוצר הצפוי לשנת 2014 צפוי כבר לעמוד על כ-1,200 מיליארד שקלים. האם זה נשמע הגיוני? האם מדינת ישראל כל כך עשירה?
אהבתיאהבתי
אלונה,
בתחשיב מהיר, נראה לי שהתוצר לשנת 2014 יעמוד על 1,000-1,100 מיליארד שקלים. קרוב לאומדן שפלוצקר הביא. זה, אגב, לא "העושר" של המדינה, אלא היקפה הכספי של הפעילות השנתית בה.
אהבתיאהבתי
לגבי התוצר: המספר לא בהכרח אומר הרבה. אם אני שומר על הילדים של השכנים (בייביסיטר), והם שומרים על הילדים שלי וכל אחד מאיתנו כל פעם מקבל\נותן תמורת זאת כסף, התוצר גדל בשיעור הכסף שעבר ידיים כל פעם. אבל נטו, לא ייצרנו כלום.
השערוריה התורנית היא הברחת הידע מישראל. אחד התנאים לתמיכה של המדען הראשי היה בעבר, שהידע יישאר פה. ידע פירושו ייצור, לפחות כאופציה. אז עכשיו לוקחים את זה
אהבתיאהבתי