מה לימדו אותי הנתונים שלנו היבשים

הם, הנתונים מראשית השבוע שעבר, אישרו לי שהמשק צנח להאטה עוד לפני "צוק איתן". נתוני החשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2014, קובעים בבירור כי קצב הצמיחה הנוכחי אינו עולה על 2.5% לשנה. זו נפילה ברורה מה-4% ויותר של 2011, ומה-3% ויותר של 2012 ו-2013.

על הנפילה המסתמנת התרעתי כאן לפני שלושה חודשים, כשנתוני הרבע הראשון ל-2014 פורסמו. היא החלה כבר ברבע השלישי של 2013, אבל עכשיו אפשר לקבוע בוודאות את התבססותה. שיעור גידולו השנתי של התמ"ג במחצית הראשונה של 2014 הוא 2.5% לעומת המחצית המקבילה אשתקד.

ומה הפלא, כשבכל העולם המתועש הצמיחה מדשדשת. שיעור גידול התמ"ג הממוצע במדינות OECD גלש מ-2.0% ב-2010 ל-1.5% ב-2011 ול-1.3% ב-2013. תחזית הארגון ל-2014 מנסה להיות אופטימית, אך בינתיים מבלי שיהיה לה על מה להתבסס. ובסך הכל, תמונת המצב במדינות המתועשות היא של משבר כלכלי ב-2008-2009, והיחלצות הולכת ודועכת מ-2010 והלאה.

הייצוא המדשדש מישראל הוא תמונת ראי של המציאות הזו: במחצית הראשונה של 2014  גדל הייצוא בשיעור כמותי של 0.8% מהתקופה המקבילה אשתקד, ובשיעור של 1.6% מהתקופה המקבילה שנתיים קודם לכן. הייצוא, יש להזכיר, הוא מקור לכשליש מהתוצר של ישראל. ההשקעות מצטרפות למגמה שהייצוא מוביל. ההשקעה בבנייה ובענפי המשק קטנה במחצית הראשונה של 2014 ב-0.7% ממקבילתה אשתקד, וב-2.2% מזו במחצית הראשונה של 2012. ההשקעות הן מקור לעוד כחמישית מהתוצר של ישראל.

מדרגת הצמיחה הנוכחית עומדת על כ-2.5% לשנה רק בזכות הדחיפה שהיא מקבלת מהצריכה הפרטית, ובעיקר מהצריכה הציבורית. מפה והלאה, צפויה בה ירידה נוספת בעקבות "צוק איתן". קצב הצמיחה הנוכחי אינו עונה על מלוא הגידול הנדרש במקומות עבודה לתושבי ישראל, שמניינם גדל בכ-1.8% לשנה. זאת משום שתרומתו של כל אחוז צמיחה מתחלקת בין תרומתו למספר העובדים לתרומתו לתפוקה לעובד. ובאמת רואים כי בינואר השנה נבלמה הירידה בשיעור הבלתי-מועסקים, שנמשכה ברציפות מאז 2009. שיעור הבלתי-מועסקים ברבע השני של 2014 טיפס חזרה ל-6.3%.

במקביל, ובאופן מוקצן יותר מאשר ברוב מדינות העולם המתועש, האינפלציה אצלנו הולכת ונמוגה. מתחילת 2014 ועד ליולי השנה, זז מדד המחירים לצרכן ב-0.1%. בשנים-עשר החודשים האחרונים, הוא טיפס ב-0.3% בלבד.

דפלציה קלאסית על הסף? טוב, לפחות לא סטגפלציה – לא נסיגת-תוצר-בו-זמנית-עם- אינפלציה. למצב שבו אנו שרויים, יש טיפול קל יחסית: מדיניות קינסיאנית תקציבית מרחיבה. ברבית בנק ישראל לא נותר כמעט מרחב פעולה, בתקציב עוד יש המון מה לעשות. אפשר, ומוכרחים, להגדיל את הוצאת הממשלה המתוכננת ל-2015, אם בהסתמך על הכבדת המס על העשירים ביותר (מס ההכנסה או מס החברות), אם בהגדלה מבוקרת של גירעון הממשלה עד ל-5% מהתמ"ג.

הוצאת הממשלה הנוספת, בסך 20 מיליארד שקל ויותר, תשמש לרכישת מיגון הולם לתושבי המעגל הקרוב לעזה, ולתשלום פיצוי הוגן למי שנפגע כלכלית מהמבצע. רק כך, בהזרמה ממשלתית מואצת לצרכים מועילים, אפשר יהיה לחלץ את המשק מההאטה החריפה שאליה נקלע.

ואם לא, אם נתניהו יעמוד על עקרונותיו הידועים – אם הוא יתעקש על שמירת כלל-הוצאה-מגוחך, או גירעון-אור-לגויים – אם זה מה שמוכתב לנו, מוכתבים לצדו גם החרפת ההאטה הכלכלית וזינוק באבטלה. ובקצה, ממתינה בשקט, הרחקת הליכוד מהשלטון לשנים רבות בבחירות הבאות בראשית 2017, ואולי עוד קודם. הרחקת הליכוד, ומי יבוא במקומו? קואליציית שמאל-מרכז אינה מובטחת. הלוואי-הלוואי שיש בשמאל-מרכז מי שהידיעה הזו אינה מרפה ממנו ולו לרגע.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

16 מחשבות על “מה לימדו אותי הנתונים שלנו היבשים

  1. תודה על הרשומה,
    כפי שאת בוודאי זוכרת, דפלציה בישראל איננה רשומה בטאבו על שמו של הליכוד. תכנית הייצוב משנות השמונים רשומה על שמו של יקיר האינטרנציונל הסוציאליסטי… האם לדעתך, הפער בין הצהרות למעשים, האם זה יכול לשמש כלי לניתוח כלכלי-פוליטי, כאשר אנו נדרשים להבחין בין הצהרות חברתיות – גם ובייחוד בזמן שבו הן אינן פופולריות, לבין פרקטיקה של כלכלה סטגננטית ומפריטה?
    אני קורא בעניין רב את הבלוג, קניתי את הספר לאשתי שהיא מורה והיא מוצאת בו חומרים רבים שהיא משתמשת בהם. התוכן בבלוג שלך, כל כך לא טריוויאלי וכל כך יקר וחסר.
    מה בצע בשכל שאת פותחת עבורנו אם אנחנו נכשלים ברגע האמת, שבו יש להסיק מסקנה אופרטיבית פוליטית?
    הדברים נכתבים בהערכה ובתסכול.

  2. ערן,

    תודה על התגובה. כדאי אולי שתרחיב, כי אני לא מבינה למה אתה מתכוון. נכון, תוכנית ייצוב המשק של 1985 לא הייתה מושלמת, היו לה צדדים טובים וצדדים גרועים. אני לא מבינה איך זה מתקשר לעכשיו, אנחנו לא בסטגפלציה. אנחנו במודל הפשוט יותר לטיפול של האטה בצמיחה, עלייה באבטלה, ואינפלציה אפסית.

    ולגבי כישלוננו ברגע האמת – אז מה, לא ננסה הפעם? אני מקווה שתקום מנהיגות בשמאל-מרכז שתנסה מודל הנהגת מדינה שונה מהמודל הנוכחי.

  3. מילה פוליטית.
    ה"גאון" הכלכלי הוכיח לנו – כמו שאת מראה במאמרך – שהקבעונות שלו שומטים את הבסיס לטענת הגאונות הכלכלית.
    מר טרור הוכיח לנו שגם בזה אין לסמוך עליו.
    אז אולי נשכיל לבחור באנשים שרואים קצת מעבר לקצה חטמם.
    אם לא נמהר לעשות את זה נגיע למקומות רעים מאוד (בלשון המעטה).

  4. ממר"צ וימינה תומכים במדיניות הקפטיליסטית הניאו-ליברלית .בוושינגטון קונזנסוס. במדיניות המוניטרית הקיימת. אין שמאל בישראל. אין שמאל הדורש טיפול יסודי ושינוי יסודי של המדיניות.לכן, השינוי,אם יבוא,יהיה מזערי ביותר.הדברים הבאים הם מ 2008 ,אבל תקפים גם להיום, ובייתר שאת.
    ציטוט:"יורם גבאי.

    יו"ר פעילים, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה.

    במת "כלכליסט": מצא את ההבדלים

    לאור הבחירות הכלליות המתקרבות כדאי לבחון עמדותיהם של שלושת המתמודדים בנושאי כלכלה וחברה. מה תהיה מדיניותו של כל אחד מהם בנושאי גירעון, קצבאות, מסים, פנסיה, הפרטה ועוד?

    סיכום ומסקנות.

    להערכתי, מי שרוצה שינוי מהותי במדיניות הכלכלית־חברתית צריך לחפש מועמדים אחרים לראשות הממשלה. שלושת המועמדים להנהגת המדינה הם שלישייה כמעט זהה בעמדותיה, במעמדה הכלכלי והחברתי ובהשקפת עולמה.

    הפער האפשרי בין המועמדים הוא ביכולת הביצוע ובעקביות.

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3148108,00.html

  5. לקסי ומשה,

    תודה על התגובות.

    משה, הפעם אני לא מסכימה איתך. מדיניות כלכלית נבחנת לאורך זמן בהתפתחות שלה ובניואנסים שלה. אני חושבת שלאורך קדנציה של ממשלה יתגלה הבדל ניכר בין כלכלת ממשלות נתניהו לכלכלת שמאל-מרכז. אין לי מושג על מה גבאי מבסס את דבריו. אפילו בהתחלה-של-ההתחלה – היקף ההוצאה התקציבית יחסית לתוצר – אנחנו, בצוות הכלכלי של המחאה – היצגנו עמדה שונה לגמרי מזו המיושמת בממשלות השנים האחרונות.

  6. תוכנית ייצוב המשק של 1985 הייתה גרועה. היא שורש כל רע. אם לא נבין את זה נגיע למקומות רעים מאוד!

  7. הצעה למדיניות כלכלית אלטרנטיבית של מפלגת העבודה:

    1. העלאת מיסים ישירים (שגובהם רק 13% מהתוצר בלבד)
    א. העלאת המיסוי על אוצרות הטבע (גז, כי"ל – ים המלח ומכרות כריית המחצביים)
    ב. העלאת המיסוי על שוק ההון
    ג. העלאת מס חברות ל-31% (בצורה הדרגתית)
    ד. רווחים הכלואים
    ה. הקטנת ההון השחור באמצעים מגוונים
    ו. מס ירושה
    ז. הוספת מדרגות מס על המאיון העליון

    ניתן להכניס כך, לתקציב המדינה יותר מ-100 מיליארד שקל בשנה
    ללא הכבדה על מעמד הביניים והחלשים בחברה.

    2. העלאת הגרעון (כאמור) לעד 5% אחוז, באופן זמני כמובן.
    מהלך זה אפשרי לאור החוב הציבורי הנמוך שמצוי אל מתחת ל-65% מהתוצר

    3. הרחבה תקציבית ויצירת מנועי צמיחה להיחלצות מהמיתון:
    א. הגדלת תקציב החינוך וההשכלה הגבוהה
    ב. הגדלת תקציבי המחקר בכל משרדי הממשלה, כולל המדען הראשי.
    ג. השקעה מאסיבית בהכשרה מקצועית ו"קריירה שנייה" לעובדים באמצע החיים
    ד. הרחבת מדינת הרווחה בהקשר לדמי אבטלה, חופשת לידה וכו`… (באורכם ובגודלם)
    ה. הגדלת התקציבים לתשתיות ותחבורה ציבורית על חשבון הרכב הפרטי
    ו. השקעה מיוחדות בבריאות, רווחה ותרבות.

    מנועי צמיחה נוספים כגון השקעה בתעשייה והקמת מקומות עבודה טכנולוגיים בגליל ובנגב.

    לעיונייך.

    איתי
    חבר מפלגת העבודה וקורא אדוק שלך.

  8. איתי,

    אני מסכימה עם חלק ניכר ממה שאתה מציע. אוסיף גם שעיקר העיקרים הוא שיקום מחדש של המגזר הממשלתי שעבר את אירוע ההרס שלו בעשרים השנה האחרונות. כשיש מגזר ממשלתי מקצועי ופעיל, עולים כל הזמן רעיונות טובים מהשטח. הם גם נבדקים ברצינות. אבל, כמובן, כדי להגיע להקמת קואליציה סוציאל-דמוקרטית, צריך לפני כן חשוב היטב על מצע בחירות שידבר אל לב הציבור.

  9. תמר, אני ממליץ בחום לפתוח עמוד פייסבוק לבלוג. כך תגדל החשיפה והתכנים החשובים שלך יגיעו לציבור רחב יותר.

  10. אלי,

    תודה על ההמלצה. תוכני הבלוג עולים בפייסבוק האישי שלי, אבל כנראה כדאי לעשות מה שאתה מציע. אני מאד גרועה בהינדוס של כל הדברים האלה. אם אתה מכיר במקרה מישהו טוב שיכול לעזור לי תמורת תשלום בהתקנות שונות באתר, בפייסבוק ובטוויטר, אשמח על המלצתך. אנא כתוב לי דרך "כיתבו אליי" באתר.

  11. בינתיים הקיצוץ הרוחבי (מהלך גרוע כשלעצמו) הופך מניה-וביה לקיצוץ בבסיס התקציב. כלומר כלל ההוצאה יחול מעתה על תקציב שבסיסו קטן יותר! זה פשוט לא יאומן מה שקורה, כאשר ישראל גולשת למיתון עמוק, מקצצים את בסיס ההוצאה הציבורית.
    הממשלה מצהירה, בפעם הראשונה אם אינני טועה – לפחות ברמה המוצהרת, על הרחבת היבוא כעל מטרה אסטרטגית. פשוט לא יאומן

  12. גב' בן יוסף,
    הכיוון שלך נכון – לא צריך לפחד מהעלאת שיעור הגירעון לכדי 5%. אבל צריך לזכור:
    א. שהיצוא הוא מקור הצמיחה העיקרי של המגזר העסקי,
    ב. כל עוד משקי היעד למעשה לא צומחים (כפי שכתבת) מנוע הצמיחה הזה ישאר חלש.
    המשמעות היא שהמדיניות הכלכלית צריכה להכיל משתנים שיעודדו את צמיחת הפירמות שמייצרות לשוק המקומי, כך ששיעור היצוא מהתמ"ג ירד.

    המדיניות שאת מציעה אכן אמורה לפעול לעידוד פעילות בשוק המקומי ואפשר לדאוג שזה יקרה יחסית מהר (במיוחד כאשר מדובר בהשקעות במיגון) לפני ששיעור הצמיחה היורד יהפוך לשיעור שלילי. יחד עם זאת הגברת הוצאות על מיגון לא בהכרח מבטיחות הגדלת חלקו של השוק המקומי בתמ"ג לטווח הארוך. לכן הגדלת הגירעון צריכה לטפל גם ביעדים שיתרמו לצמיחת חלקו של המגזר העסקי שפועל בשוק המקומי.

  13. דוד,

    מגיבה קצת באיחור כי הייתי בחופשה.

    מסכימה אתך, צריך לדאוג לצמיחה בכלל – צמיחה מאוזנת: שוק מקומי וייצוא. כבר שנים שלממשלת ישראל אין אסטרטגיה בכיוון הזה. אני, במאמר, התמקדתי בפעולה המיידית הנדרשת. כמובן שה רק חלק קטן מהסוגייה הרחבה.

  14. הערה בקשר לפייסבוק. יש איתו הרבה בעיות שלא כאן המקום להרחיב. יש בו בעיות מבחינת גישה לחומרי ארכיון. לא כולם חברים בו. הפייסבוק הוא סוג של דיקטטורה מודרנית.
    הוא לא יכול, לדעתי, להחליף את הבלוג.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s