בואו נבלבל את סדרי התקציב

בלבול הוא לפעמים התחלה טובה, בוודאי התחלה טובה יותר מסדר כוזב. דוגמא ראויה היא הדיון על ההוצאה הביטחונית שיככב בתקשורת מעכשיו ובחודשים הקרובים. ביטחון מסווג אצלנו כ"הוצאה רעה" – הוצאה שבאה על חשבון צרכים חברתיים, כלכליים ואחרים. אבל הגדלת ההוצאה הביטחונית בתקופה הנוכחית מוכתבת על ידי האירועים, על כן מומלץ להשתחרר מהקיבעונות הקשורים אליה.

ביטחון – הוצאה חברתית

לא חייבים להסכים על כל מטרות המבצע בעזה, או על כל פרט בהתנהלותו, מרגע שנכנסנו אליו, כולנו מחוייבים לחיי החיילים והאזרחים. הוצאה על שמירת חיים, בתקציב הצבא, מסווגת כהוצאה ביטחונית. הוצאת על שמירת חיים, כשהיא נחוצה, היא ללא ספק גם הוצאה חברתית.

וכמו ברוב הצרכים החברתיים, גם צרכי ההגנה אינם מחולקים שווה בשווה. מי שחי בצפון הארץ או בדרומה, נזקק הרבה יותר לשירותי הביטחון של המדינה. אם נוסיף לכך את חולשתה הכלכלית המובנית של הפריפריה, אזי גם יכולתם של תושביה לשאת בנטל התקנת אמצעי מיגון ביתיים, כגון ממ"ד, פחותה מזו של תושבי מרכז הארץ.

מכאן שהעמדת המערכות ליירוט טילים או המערכות לחשיפת והשמדת מנהרות בראש סדר היום הציבורי היא מתן העדפה לצורך חברתי אחד על פני צורך חברתי אחר, או על פני צרכים שאינם חברתיים. לא נגזים אם נלך עוד צעד ונאמר שגם הוצאה על לחימה כל עוד שהיא הכרחית להשגת שקט מתמשך ביחסינו עם השכנים, גם היא יכולה להיתפש כהוצאה חברתית.

ביטחון – הוצאה כלכלית

מבט מהמרפסת שלי על כביש מספר אחת השומם ממחיש יותר מאלף מילים את הקשר בין ביטחון לכלכלה. באיזור ירושלים זה לא הפחד, זה המצב רוח שהתפוגג. מה שאומר כי תקצוב מסודר של ההוצאה הביטחונית להחזרת הרגיעה מעתה והלאה, אינו פחות חשוב לצמיחה מהפחתת מס החברות או מהחוק לעידוד השקעות הון. מיותר לומר שתקצוב ההוצאה הביטחונית על כל היבטיה – מיגון שטחי ציבור, פיצוי הולם על נזקי רכוש ופרנסה – מוצא את ביטויו גם במפלס השפיות האישית והפוליטית. ואין כמו שפיות, מתכון בדוק לתמרוץ הצמיחה.

ביטחון – מימון הוצאה  

הוצאה "טובה" כמו כל הוצאה אחרת דורשת את מקורות המימון שלה. כך גם הוצאה ביטחונית החורגת ממה שתוכנן מראש, קוראת להגדלת גירעון הממשלה או לתוספת מס ב-2014, 2015.

שיעור הגירעון המתוכנן בכל אחת מהשנים הוא בסביבות 3% מהתמ"ג. אפשר להוסיף לו עוד אחוז תמ"ג אחד – דהינו, כ-10 מיליארד שקל לשנה – מבלי להעיר את מפלצות הפיננסים הבינלאומיות מתנומת הצהריים שלהן.

אפשר גם להטיל מס נוסף על אלה שאינם מתקשים לגמור את החודש. תוספת מס לעתים מדכאת את הפעילות הכלכלית, אך לעתים קרובות-לא-פחות היא מאוששת אותה. תלוי על מי היא מוטלת, תלוי לאן תוספת ההוצאה הנובעת ממנה מופנית. אם תוספת המס תוטל על המאון העליון, שממילא מוציא הרבה פחות ממה שנכנס לחשבונו כל חודש, סביר להאמין שהביקושים והפעילות הכלכלית לא ייפגעו בגללה. אם תוספת ההוצאה הנובעת ממנה תיועד למטרה חברתית-כלכלית טובה – כגון ביטחון בתנאים הנוכחיים – סביר להאמין שהביקושים יורחבו בעקבותיה מחדש והצמיחה הדועכת תתאושש.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

4 מחשבות על “בואו נבלבל את סדרי התקציב

  1. תמר שלום
    כל הסעיפים כתבת על תקציב הביטחון הם נכון וכתובים בבהירות, אך לפי דעתי הם מפספסים משהו חשוב על תקציב זה. צריך להתייחס לתקציב הביטחון לא כהוצאה אלה התוכנית השקעות. פול קרוגמן אומר את הדבר הבא (ציטוט מזיכרון):"ארה"ב יצאה משבר הגדול ע"י תוכנית ההשקעות הגדולה בהיסטוריה שאנשים קוראים לה משום מה 'מלחמת העולם השנייה'". על פי קרוגמן דרך השקעות מסיביות בבניית הצבא לשם המלחמה בנאצים ארה"ב למעשה השקיעה במשק שלה וכך יצאה מהמיתון. גם קיינס היחס לזה בספרו החשוב "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" מתוך הפרק העשירי: "just as wars have been the only form of large-scale loan expenditure which statesmen have thought justifiable" (יש לו עוד כמה ציטוטים הקשר הזה בפרק הזה).
    לפי דעתי זו הדרך להבין את תקציב הביטחון של ישראל. לא בהוצאה טובה, אלה כדרך להשקיע בחברה הישראלית. יכול להיות שיש דרכים טובות יותר אבל במציאות של ימינו, ובעיקר במערך הפוליטי של היום בו אין רצון להוציא לפועל תכניות השקעות ציבוריות, זו הדרך העיקרית לעשות את זה. לא חסרות דוגמאות לכך שדרך תקציב הביטחון למעשה משקיעים בתעשייה הישראלית. שתי דוגמאות שעולות לי מזמן האחרון:
    א) מפעל "בריל" יצר נעליים לצה"ל. הנעלים שלו היו טובות בעיקר יוצרו בארץ והעסיקו עובדים. בגלל הקיצוצים בתקציב הביטחון עבר הצבא לקנות נעלים בארה"ב על חשבון הסיוע וכך חסך כסף בתקציב שלו ומדינה ישראל איבדה מקומות עבודה לטובת האמריקאים. זה לא היה חשוב הנעלים של "בריל" היו טובות יותר ועוצבו בשיתוף עם הצבא. http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3617245,00.html
    ב) מערכת "כיפת ברזל" היא למעשה השקעה אמריקאית ביצור ישראלי. פרט לחשיבות הגדולה שלה בהגנה על העורף היא גם יוצרת מקומות עבודה למהנדסים, טכנאים, עובדי פס יצור ועוד רבים אחרים.

    השיחה היום במדורי הכלכלה הוא של הוצאה ואיך צריך לצמצם אותו מול איומי הביטחון. צריך גם לחשוב מה קורא עם הכספים הרבים המשקעים בתקציב זה ולאן הם הולכים. אני אשמח ביום בו ננהל דיון מעמיק על תקציב הביטחון כתוכנית השקעות במשק הישראלי ולא שעוד הוצאה בתקציב, חשובה ככול שתהיה.

    דן קמחי

  2. היי דן,

    ותודה על התגובה. אני מסכימה עם הרוב הגדול של מה שכתבת. כשאני כותבת במסגרת הזו של הבלוג אני מנסה לפשט, ולכן דיברתי על "הוצאה טובה" במקום להשתמש במינוח טכני יותר. ברור לגמרי שכאשר אני שמה כותרת: ביטחון – הוצאה כלכלית, ברקע יושבת התיאוריה הקיינסיאנית המקשרת בין הוצאה ציבורית לצמיחה. ברור גם שחלק מההוצאה הכלכלית הזו נכנס לקטגוריה של צריכה ביטחונית – למשל, התחמושת וכל הוצאות המחיה השוטפות, חלק אחר נכנס לקטגוריה של השקעה ביטחונית – מתקני כיפת ברזל או האמצעים הקשורים למנהרות.

    אני מסכימה עם עמדתך הכללית על תרומתה הפוטנציאלית של ההוצאה הביטחונית לצמיחה. וכתבתי לא מעט על מחיר הצמיחה והתעסוקה שישראל משלמת עבור הסיוע הביטחוני האמריקאי, המכוון את צה"ל לרכישות בארה"ב על חשבון מפעלים כגון נעלי בריל.

    יחד עם זאת, באופן אידיאלי כולנו חולמים על היום בו נכתת את חרבותינו לאתים. והמאמר הקצר הזה מנסה להתמודד בחדות עם הסטיגמה המודבקת להוצאה הביטחונית עקב החלום היפה הזה.

  3. תזכורת: ג'והן קנת גלבריית – חברת השפע. הרבה על הוצאות הביטחון בארה"ב כביטוי למדיניות קיינסיאנית שגם השמרנים שם אימצו בלי להניד עפעף ניאו-ליברלי.

    וּלְיָמֵינוּ, כשהוצאות הביטחון האמריקאיות (או ההוצאות על ייצור נעלי חיילים) יורדות מעניקים מוצרים לישראל ואגב כך גם חוסמים את הלביא ומשביתים את נעלי בריל, מה שפעם קראנו יצוא האבטלה…ׂׂׂׂ

    אולם מכיוון שחיינו מנוהלים ע"י הבנקאים – כל מי שכספו אומנותו – הרי הייצור אינו חשוב והתעסוקה אינה מעניינת והאבטלה בעייתם של המובטלים, אז הוצאות הביטחון הן יעד להסתערות, כי המנהלי קיללו בכלל ההוצאה וגו'

  4. לקסי,

    ולא רק גלבריית כתב על נכונותם של השמרנים לאמץ את ההוצאה הביטחונית כהוצאה מועדפת. גם קיינס עצמו בספרו כתב את זה בקטע סרקסטי במיוחד. הוא מופיע במאמר בבלוג הזה: מלחמה – הוצאה תקציבית מועדפת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s