התלבטתי אם לכתוב "זילות המחיה-זילות החיים". יחס ישר בין משתנים תמיד מובן יותר מיחס הפוך. אבל "יוקר המחיה" הוא המונח המתוקשר. על כן בחרתי לשים אותו בכותרת.
יוקר המחיה תקשורתי יותר, זילות המחיה היא מוקד הדיון האמיתי. זילות המחיה היא זו שמפגינה את כוונת המדיניות. מה לא הבנו? זורקים לנו מחיה בזול, כדי שאפשר יהיה לקנות אותנו בזול. לשלם לנו שכר רצפה, לשחוק את התמורה שאנו מקבלים עבור שעות נוספות, להעלים עין מהפרת חוקי העבודה, לכווץ את הפנסיה שלנו, לפגוע בשירותי הממשלה שאנו מקבלים.
המילה מחיה, יש האומרים, היא המקור למילה תמחוי. הצבת זילות המחיה כיעד לאומי היא גרירת החלום המשותף שלנו אל בית התמחוי, אל התחתית. הנה, למשל, מסלול הידרדרות נוסף לאלה שתיארנו עד כה. שכר נמוך, פירושו גביית מסים מכווצת על ידי הממשלה. בישראל, בערך מחצית מהנישומים פטורים מתשלום מס מפאת הכנסתם הנמוכה. פחות מס – פחות הכנסה לתקציב הממשלה, פחות הוצאה, פחות תחבורה-חינוך-בריאות-ביטחון-אזרחי וכל השאר. ומה אם בוקר וערב נשיר בפייסבוק שזה לא סוציאל-דמוקרטי, לא-צודק, לא חכם. נשיר, והממשלה תפעל על פי מקורותיה הכספיים.
תקציב ממשלה מכווץ פירושו גם הוצאה ביטחונית מוגבלת. ולא שיש להתמוגג מהוצאה ביטחונית גדולה, אלא שחייבים להכיר בקשר בין אמצעים תקציביים ליכולת להגן על העורף, ובעיקר העורף בפריפריה, בפני טילים. ושוב חזרנו לקשר שעובר משלב לשלב: זילות השכר-זילות ייעודה של הממשלה-זילות החיים.
זילות החיים אינה מתבטאת רק בהפקרת אזרחים לגורלם תחת טילים. היא לא מתבטאת רק בנטילת חייהם של אנשים צעירים משני הצדדים, בדם קר, על ידי צעירים כמותם. זילות החיים מתבטאת בקושי לרכוש פינה להניח בה את הראש לאדם עובד, ברמת שירותי הבריאות המידרדרת, באיכותו הירודה של החינוך הממלכתי, בפריצת הגדר של אמצעי התקשורת – כל אלה מגדלים דור חסר השכלה, לקוי קשב ואלים.
דור חסר שאר-רוח, דור הנלחם מבוקר עד ערב על הישרדותו. דור כזה, האם נותר לו לפעמים רגע, פנאי נפשי להרגיש את נדירות החיים, את יפיים, את קדושתם. האם הוא יוכל אי-פעם להעריך את קדושת חייו שלו, את קדושת חייהם של המהגרים בקרבו, של שכניו. האם הוא יהיה מסוגל למצוא בעצמו את תעצומות הגוף והנפש הנדרשות על מנת לחלץ אותנו מהשפל הזה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספרכאן***
עידן השוק החופשי 
מאמר טוב והקטע האחרון מעולה.
תאור מצויין של דור עבדי המשכורת Wage Slave
אהבתיאהבתי
אמנון,
תודה, שימחתני.
אהבתיאהבתי
תודה על הרשומה.
ברשותך אוסיף עוד הבחנה בנושא תשלום מס על ידי יותר ממחצית הנישומים: נטל המס העקיף בישראל הוא הראשון בעולם, או השני – אני לא בטוח, בשני פרמטרים: היקף המס העקיף מכלל הגבייה, והיקף המס העקיף מסה"כ תשלומי מסים של משק הבית.
מס עקיף הוא מס שאיננו תלוי בהכנסה. אחד מסוגי המס העקיף הוא מע"מ. ישראל היא בין המדינות הבודדות בהן אין מע"מ מדורג על מזון. גם מי שאין לו הכנסה כלל, והוא כמובן פטור מתשלום מס הכנסה, חייב לשלם מס על מרגרינה, על חשמל ועל מים (לא שמתם לב אולי, אבל העברת הגבייה של אגרת מים מהעיריות לתאגידי מים וביוב, יצרה למדינה מקור הכנסה יש מאין של מליארדי שקלים – במע"מ. העירייה היא מלכ"ר שאיננו רשאי לקזז מע"מ תשומות, התאגיד הוא עסק שמדווח מע"מ למדינה).
במובן זה המע"מ הוא מס גולגולת. זהו מס שכדי לא לשלם אותו, על האדם להפסיק להתקיים. פרט מדהים מבחינה סטטיסטית הוא תלות קטנה בין גודל ההכנסה של משק הבית לבין ההוצאה על מזון לנפש, או "במבחן רגישות" – היקף ההוצאה על מזון לא כל כך רגיש להכנסה.
במילים אחרות היקף ההוצאה על מזון באחוזים מכלל ההוצאה, הוא גבוה מאוד אצל עניים שלא יכולים לקנות כמעט שום דבר אחר.
האבסורד בכך איננו רק מוסרי, הוא גם כלכלי. כי מה שזה אומר זה שביטול המע"מ על מזון לא יהיה הוצאה כספית נטו של התקציב, מפני זה שחלק גדול, אולי רוב הכסף יחזור למדינה כמיסים ישירים בגלל שמשקי הבית יוציאו את הכסף שהתפנה, על צריכה אחרת, חיונית כמעט באותה מידה.
אהבתיאהבתי
ערן,
תודה, ויש אמת בדבריך.
אהבתיאהבתי
רשימה יפה. שתי הפסקאות האחרונות מדויקות עד כאב.
אהבתיאהבתי
תודה תמר, זה מאמר היורד לשורש העניין.
הבט נוסף הוא העברת רובנו מתודעה של יצרנים גאים לצרכנים שוטים וד"ל.
אהבתיאהבתי
ירון ולקסי,
תודה על תגובות מחממות לב.
לקסי, מסכימה עם התוספת שלך.
אהבתיאהבתי
היקף ההוצאה על מזון באחוזים מכלל ההוצאה, הוא גבוה מאוד אצל עניים שלא יכולים לקנות כמעט שום דבר אחר. not true. most of the poor buy other things then food.
אהבתיאהבתי
מעניין, תודה
אהבתיאהבתי
אריק, תודה.
אהבתיאהבתי
נחום שלום,
תודה על ההערה.
בכתובת הבאה תוכל לראות את התפלגות הוצאות משק הבית לפי עשירונים. תוכל לראות שם, למשל, כי היקף ההוצאה על מזון איננו עולה, מעשירון תחתון כלפי מעלה, באותו שיעור כמו היקף כלל ההוצאה. בעשירון התחתון מוציאים על מזון יחד עם פירות וירקות, מעל 20% – השיעור הגבוה ביותר בין כל העשירונים. נכון שטעיתי באמירה לפיה העניים מוציאים את רוב כספם על מזון. 22% עדיין אינם רוב. עדיין, צריכת המזון בסכומים כספיים איננה כל כך רגישה למיקום בעשירונים. זה נובע מהצורך לאכול, ומהמציאות בה במזון מהווה צורך קיומי ללא מרכיב תרבותי, אצל רוב העשירונים. כלומר פחות חשוב אם הפירות רקובים, הגבינה איננה גבינה והמיץ איננו מיץ פרי אלא מיץ בטעם. מה שחשוב יותר הוא לקיים מאזן קלורי ונוטריינטי, בחיים שהם על הסף.
יש ללחוץ כדי לגשת אל t02_02.pdf
אהבתיאהבתי