אנחנו רוצים להישמע אמר שר הכלכלה של צרפת, כשהמאבק על מכירת נתח מאלסטום למשקיע זר התלהט. זה היה בראשית מאי, והמועמדת הראשית לשידוך הייתה ג'נרל אלקטריק האמריקאית.

ממשלת צרפת הציגה תנאים משלה למימוש העיסקה. זאת, למרות שבאופן פורמלי לא  הייתה לה שום זכות להתערב. אלסטום היא חברת ענק רב-לאומית בהגדרתה, אך לאומית לתחושתם של צרפתים רבים. היא נוסדה בצרפת, הנהלתה יושבת בצרפת, ורוב מניותיה מוחזקות בידי צרפתים. את הצרפתיות הזו מנסה ממשלת צרפת לשמר. זאת מתוך שיקול אסטרטגי רחב, וגם כביטוי לגאווה לאומית.

ממשלת צרפת לא הסתירה את דעתה מההתחלה. ראש הממשלה, פרנסואה הולנד, ושר הכלכלה, ארנו מונטבורג, הציבו את דרישותיהם לתמיכה בעיסקה בדיונים סגורים ובפומבי. הם, ביזמתם, ניהלו משא ומתן מקביל עם סימנס הגרמנית, שאותה העדיפו בגלל היותה בת השכונה – האיחוד האירופי.

הסתייגות של ממשלה מעיסקה כלכלית גדולה בתחומה היא איום משכנע, גם אם אין לו ביסוס חוקי. ליתר ביטחון, פירסמה ממשלת צרפת צו מיוחד ב-15 למאי, המתיר לה לחסום השתלטות זרה במגזרים אסטרטגיים – אנרגיה, מים, תחבורה, תקשורת ובריאות. אלסטום המרוכזת בעיקר בתחומי האנרגיה והתחבורה נופלת טוב בתוך הצו הזה.

למרות כל אלה, אישרה מועצת המנהלים של אלסטום את התקשרותה עם ג'נרל אלקטריק ב-20 ליוני. בשלב מתקדם זה, ולאחר שכמה מתנאי ממשלת צרפת התקבלו, היא הכריזה בפומבי על תמיכתה בעיסקה. בה בעת, בצעד שכונה "מפתיע", הודיעה הממשלה על רכישת 20% מאלסטום מידי המשפחה הצרפתית המחזיקה באחוזים האלה. רכישה זו תהפוך את הממשלה לבעלת המניות הגדולה ביותר באלסטום, משמע, בעלת השליטה בחברה. זה, אגב, אינו חילוצה הראשון של אלסטום מקשייה על ידי ממשלת צרפת. ב-2004, רכשה הממשלה 21% מערך החברה, וב-2006, היא מכרה את חלקה לאותו תאגיד (Bouygues) שממנו היא קונה אותן מחדש.

מעניין לראות, כי למרות צעדה החד-משמעי של הממשלה, אין המילה "הלאמה" מופיעה בדברי נציגיה הרשמיים, או, לפחות, היא אינה מובלטת בדיווחים הדי-רבים שאני בדקתי. בכתבת ניו-יורק טיימס הבינלאומי מה-21-22.6 מובאת פיסקת הסיכום הזו של מונטבורג: "זהו ניצחון לאלסטום, הצלחה לצרפת, והצלחה פוליטית בלתי-ניתנת להכחשה לחזרתה בתוקף של המדינה לכלכלה".

הביטוי "הלאמה" אינו חביב על פוליטיקאים בימים אלה, בגלל מחויבותם למראית עין של פתיחות בגלובליזציה. ומנגד, פרקטיקת ההלאמה – במובן של הגברת מעורבות הממשלה בכלכלה – עולה ופורחת במדינות המתועשות. ממשלות ימין מציגות את התערבותן כמפגן כוח וגאווה לאומיים. ממשלות שמאל מציגות אותה כמפגן ערבות-הדדית לאומית.

בפועל, אין הבדל בין שאיפת השמאל לשאיפת הימין לשימור האוטונומיה הכלכלית הלאומית בימים אלה. קו ההפרדה בהתייחסות הממשלה למשקיעים זרים עובר בין מדינות מפותחות למדינות לא-מפותחות. ארה"ב, ומדינות המערב האחרות, מסננות יותר ויותר את פעולתם של משקיעים זרים אצלן. זאת, מחמת התפישה כי בחישה כלכלית של זרים בתוך המדינה היא מנוף כוח לא פחות עצמתי מכיבוש צבאי. המדינות הלא-מפותחות עדיין מחזרות במרץ אחר כל משקיע זר.

מיותר לומר באיזה קטגוריה אנחנו נמצאים. אצלנו, האין-ממשלה פורשת שטיח אדום בפני כל משקיע זר, לא-חשוב-מה-הסיפור-שלו-ומהן-כוונותיו. ואיפה המדינה? היא שקועה עד צווארה באיומים על קיומה – איומים אמיתיים או מדומים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספרכאן***