"העניים הושתקו, חילקו להם צעצועים להתרגש ולהזדהות: שם משחקי כדורגל, פה תוכניות טלוויזיה. הם לא במחאה עדיין. עדיין, כי אם לא נתגייס להוציאם מהעוני, מחאתם תשטוף אותנו. אני מזהיר מפניה". כך אמר אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה הציבורית למלחמה בעוני, ערב פרסום המלצותיה, בראיון לסבר פלוצקר בממון, ידיעות אחרונות, מה-13 ליוני.

וועדתו של אלאלוף ממליצה לממשלה להגדיל בהרבה את קצבאות הביטוח הלאומי: קצבת הילדים, הבטחת ההכנסה, קצבת הזקנה וקצבאות אחרות. כך, צופים בוועדה, יירד שיעור העוני בסך אוכלוסיית ישראל מ-21% ל-11% במהלך העשור הקרוב.

היזמה להעלאת רמת חייהם של העניים היא בהחלט שלב הכרחי בחילוץ הדור הבא ממעגל של עוני נצחי. עם זאת, ללא השלמתה בצמיחה ובהוספת מקומות עבודה יציבים, היא בסופו של דבר תיראה כהגדלת מנת הלחם (המוזל) לצד הצעצועים שאלאלוף מזכיר.

"לחם ושעשועים", עוד קיסרי רומא הבינו איך זה משרת את מטרתם. כתבה על כך ההיסטוריונית פרונטו מאותה תקופה: " העם הרומאי משועבד ראשו ורובו לשניים: מזונו ומשחקיו". בספרו של ז'רום קרקופינו "חיי יום יום ברומא: לחם ושעשועים" (עם הספר, 1967), מתוארים הדברים באופן הזה: "ואכן הקיסרים נטלו על עצמם את המשימה הכפולה – להזין ולשעשע את רומא, חלוקת המזון החודשית בפורטיקו מינוקיוס הבטיחה לעם את לחם חוקו. בהצגות ותצוגות הפאר שנערכו במקומות ציבוריים שונים, דתיים וחילוניים, בפורום, בתיאטראות, באיצטדיונים, באמפיתיאטרונים, ובקרבות ים מבויימים – העסיקו וארגנו את זמנם הפנוי. הם העסיקו את ההמונים בציפייה תדירה לחידוש השעשועים, ואף בשנים הרזות, כשהמחסור באוצר המדינה אילצם לצמצם בהוצאות, היו מגבירים את מאמציהם כדי לספק לקהלם יותר פסטיבלים מלכל עם אחר, בכל ארץ אחרת, ובכל זמן אחר".

"לחם ושעשועים", אלאלוף בעצמו מדגיש בהמשך הראיון, הוא לא המענה האמיתי לשאלה החברתית-כלכלית של ישראל. לחם ושעשועים הוא לא מה שמעמד הביניים מייחל לו. לחם ושעשועים הוא לא מה שיבקש הדור החדש שיקום במשפחות העניות לאחר שתנאי חייהן ישופרו. "לחם ושעשועים" הוא משענתו הרופפת של ממסד שלא בוחל בשום אמצעי על מנת לסחוט עוד כמה שנות הישרדות.

טעם הלחם שאנו אוכלים קצת השתנה עם חלוף הזמנים, והשעשועים התעצבו מחדש ממילניום למילניום. שם, בימים ההם, הושיבו את ההמונים להתבדר בקרבות גלדיאטורים. כאן ועכשיו, מעלים על המרקע את המלחמה ביוקר המחיה, את ריסוק התאגידים ואת הריכוזיות, את חשיפת פשעי הוועדים הגדולים, ואת בטלנות עובדי המדינה. ואם, שלא נדע, יכלו  מטילי הזהב בבית-אוצרנו, והלחם יחולק להמונים במשורה, בל-נדאג, תמיד יהיו לנו איראנים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספרכאן***