היסטריה תקציבית. הגירסה הרגועה

היסטריה תורנית, לעולם לא נדע מה הציתך הפעם. תחושת הבטן אומרת שהיה זה פרסום נתוני החשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2014 בשבוע שעבר. עוד רבע של צמיחה דלה, שיעור שנתי של 2.1% לעומת הרבע האחרון של 2013. במבט על הסדרה, נראה כי המשק התיישב על קצב צמיחה של 2 עד 3 אחוזים לשנה, לאחר ה-3 אחוזים ויותר שאליהם התרגלנו מסוף 2011 ועד אמצע השנה שעברה.

ירידת המדרגה בצמיחה קוראת לעדכון התחזית ל-2015. תחזיתו האחרונה של בנק ישראל, ב-24 למארס, נקבה בשיעור צמיחה של 3% לשנה הבאה. עכשיו בוודאי קולטים בבנק שהם הגזימו. חייבים לקצץ בתחזית הצמיחה, ובאומדן הכנסות המסים הנגזר ממנה. כמה? בשיעור השקול לאחוז אחד מהתוצר.

טעינו בתחזית? נדבר על משהו אחר  

יום אחרי פרסום נתוני החשבונות הלאומיים, יצאה הודעתו המרעישה של בנק ישראל. בתוכה, אומדנים ראשונים לקראת תקציב המדינה 2015. בנק ישראל אינו מקשר במפורש בהודעה בין החמצת תחזית הצמיחה שעליה הוא התבסס עד כה לבור שנפער בתקציב. במקום זאת, הוא מתייחס בשני משפטים סתומים לתנודתיות באומדנים הרבעוניים של התמ"ג (ומה, היא לא הייתה ידועה קודם?), ולתנודתיות בתקבולי המסים.

גם בצד השני של חישובי בור התקציב, בנק ישראל אינו מביא חישוב מוצק. הוא שוב חוזר לחריגת ההוצאות הוודאית במספר תחומים (חינוך, תחבורה), ומוסיף אליה את חריגת ההוצאות המשוערת בתחומים אחרים (ביטחון, הסדרי תע"ש-הדסה-רשות-השידור, חשש לעליית שכר ועוד).

ובסך הכל, בשורה התחתונה של התרגיל, מגיע בנק ישראל לפער של 18 מיליארד שקל בין הגירעון שהוא מחשב ל-2015 לגירעון היעד, שאמור להסתכם בלא-יותר מ-2.5% מהתמ"ג, דהיינו, 30 מיליארד שקל.

2.5%, ומה אם 3%?

2.5% ב-2015 הוא התוואי החדש ליעד הגירעון, היוצא מ-3% ב-2014 וגולש ל-1.5% ב-2019. ומה אם נתעכב עוד שנה על ה-3%? זה לא תוואי הגירעון הפוחת הראשון בתולדות ישראל, זה גם לא יהיה התוואי הפוחת הראשון שלא-הוגשם-במלואו-ושום-דבר-לא-קרה.

האינפלציה אינה מאיימת ברגע זה: בנק ישראל מעריך את שיעורה הממוצע ל-2014 ב-1.0%. התפתחות החוב הציבורי של ישראל, לאורך זמן ובהשוואה בינלאומית, כלל וכלל אינה מדאיגה. ובנוסח פשוט יותר, שום אסון לא יקרה אם גירעון 2015 יישאר על שיעור של 3% מהתמ"ג ואולי טיפה יותר, במקום לרדת ל-2.5% ב-2015 – 6 מיליארד שקל פחות מבור ה-18 מיליארד שבנק ישראל מציג.

ועוד כלל, מה אם הוא יופר

בניסיון לזרוע בהלה מכל כיוון אפשרי, בנק ישראל חוזר גם לכלל הפיסקלי המתיר גידול ריאלי של 2.6% בהוצאה, דהינו, 8 מיליארד שקל. את הסכום הזה הוא מציע עכשיו לקצץ בגלל תיקון לאחור של מחירי התקציב. תיקון זה נגזר מהפער בין תחזית האינפלציה בעת הכנת התקציב לאינפלציה בפועל. בשנים האחרונות עולה הערכת האינפלציה בתקציב על מה שבסופו של דבר נמדד. חבל להלאות כאן את הקוראים בפרטי חישוב מורכב, ולא ברור מדוע בנק ישראל דווקא כן מלאה, מה גם שאינו ממש מבהיר. תיקון המחירים אינו רלוונטי לתחשיב הגירעון בפועל, שממילא נערך בדיעבד במחירים האמיתיים של כל שנה. הוא רלוונטי רק לעניין כלל ההוצאה הלא-ממש-רלוונטי-לשום דבר.

שורה תחתונה, בגישה רגועה

בסך הכל, עוד תקציב שגרתי. אם יורחב יעד הגירעון לכ-3% מהתמ"ג, נישאר עם פער של כ-12 מיליארד שקל או כ-1% מהתמ"ג לסגור. קצת קיצוץ הוצאה – לא ההוצאה הנוכחית – אלא זו החזויה, המנופחת, קצת מס נוסף – והפער ייסגר. יש מהיכן לגבות מס נוסף: בנק ישראל, בסקירתו מזכיר תוכנית שבוטלה בסוף 2013 לגביית 4 מיליארד שקל.

ועוד הערה מצננת: התקציב אינו הבעיה. ההאטה בצמיחת המשק היא בעיה. שער החליפין שחמק כמעט לגמרי משליטת בנק ישראל הוא בעיה. היעדר מוחלט של אסטרטגיה לאומית במכירת חברות לזרים הוא בעיה. אבל בנק ישראל אימץ את הטקטיקה של ראש הממשלה. הוא מעדיף להסיט את תשומת הלב ממה שהוא בעיה באמת למה שהוא בעיה כ-אילו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספרכאן***

3 מחשבות על “היסטריה תקציבית. הגירסה הרגועה

  1. וואו, אני חושב שהבנתי את כל הפוסט. תחושה מצוינת. תודה רבה תמר.

  2. פינגבק: עבודה שחורה » הכלכלה: מצמיחה לצניחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s