זה כבר לא העולם השאנן והבוטח של שנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה. זה עולם עצבני, הפכפך ומטיל ספק. דוגמא מאלפת במיוחד מתקבלת מתגובותיה המתחדשות לבקרים של ממשלת צרפת להצעת הרכש באלסטום מטעם ג'נרל אלקטריק האמריקאית.

בשבוע שעבר, תיארתי כאן את מאמצי ממשלת צרפת לסיכול העסקה. ממשלת צרפת הביעה את הסתייגותה בגלוי, למרות שהכירה בקוצר-ידה המשפטי. תגובתו של ערן אורון למאמר עדכנה אותי מספר ימים מאוחר יותר: צרפת שריינה את הבסיס החוקי להתנגדות.

פטריוטיזם כלכלי, עכשיו על גבי צו

צו של ממשלת צרפת מה-15 למאי, מתיר לה לחסום השתלטות זרה ב"מגזרים אסטרטגיים" – אנרגיה, מים, תחבורה, תקשורת ובריאות. הצו, על פי דיווח אתר רויטרס הבריטי על האירועים, מכסה כרבע מארבעים החברות הנסחרות ביותר בבורסת פאריז.

ובהערת אגב, כמעט מחצית ממניות אותן חברות מוחזקת בידי זרים ממילא. קשה לטעון שצרפת היא מדינה מסתגרת.

פטריוטיזם כלכלי, משחקים לפי הכללים

נציב האיחוד האירופי לשווקים הפנימיים, מישל ברנייה, הגיב לצו הצרפתי כצפוי. הוא הבטיח שתאימותו לאמנות האירופיות תיבדק. הוא הזהיר את הצרפתים לא להחיל את הצו באופן גורף, שאז התנהגותם תיחשב ל"פרוטקציוניסטית". הנציב, ברנייה, יודע היטב כי ממשלת צרפת מעדיפה למכור את אלסטום לסימנס הגרמנית ובתור פטריוט אירופי, ברור מה הוא מעדיף באמת.

התאחדות המעסיקים הצרפתית גם היא מילאה את חלקה במשחק. היא הצהירה שהצו הוא "רעיון רע", למרות שחבריה לא-פעם ששים בסתר לבם על התערבות ממשלתית מעין זו.

פטריוטיזם כלכלי, רקע מורחב

הביטוי "פטריוטיזם כלכלי" נשמע בצרפת כבר קודם, ב-2005, בהתבטאויות ממשלתה נגד ניסיון השתלטות של פפסיקו האמריקאית על דנונה הצרפתית. ממשלת צרפת הצליחה אז להפר את המזימה. כעת, הרטוריקה הצרפתית מרחיקת לכת יותר, ושר הכלכלה של צרפת, ארנו מונטבורג, מצוטט אצל רויטרס כמי שאומר: "זה סופו של הלסה-פייר" – סופה של מדיניות ה"הניחו לעשות", מדיניות האי-התערבות בחופש השווקים.

הצרפתים, כדרכם, קודם מדברים ורק אחר כך עושים. מדינות אחרות פחות מקשקשות, ומגינות על נכסיהן הלאומיים בשקט. כך, בריטניה ושוודיה פועלות עכשיו לבלום ניסיון השתלטות של חברת התרופות האמריקאית פפייזר על אסטרה-זנקה היושבת בתחומן. וכרגיל, הכי קאובויית-שתקנית-קשוחה היא ממשלת ארה"ב, שרוב הזמן מקדמת לא-רע את החברות האמריקאיות בחוץ, אך במקביל מסננת ניסיונות חדירה של חברות זרות לטריטוריה שלה. זאת, בעזרת הוועדה להשקעות זרות, שלכאורה בודקת הצעות רכישה של זרים בארה"ב מהיבט הביטחון הלאומי שלהן.

פטריוטיזם כלכלי, "מגזרים אסטרטגיים"

בביטוי "מגזר אסטרטגי" השתמשנו הרבה במרכז לתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר. זאת במסגרת תוכניות הפיתוח לתעשייה שהכנו. לצד סיכויי הייצוא של כל מגזר, בדקנו גם את חשיבות זמינותו המקומית בעת מלחמה. הנחת היסוד שלנו הייתה שבמדינה השרויה במתח ביטחוני, חייבים לשמור על תעשיית נשק עצמאית, על ייצור מזון לשעת חירום, על ייצור תרופות בסיסי ועוד.

בהסתכלות מעמיקה יותר, לא קשה לראות כי הביטוי "אסטרטגי" טומן בתוכו הרבה יותר ממובנו הישיר. קצת יצירתיות, והוא מולבש על כל דבר. מחוסן מדיני-ביטחוני לחוסן כלכלי. מדינה בעלת כלכלה לא-מאוזנת היא מדינה חלשה.

פטריוטיזם כלכלי, כלכלה ישראלית

את הדיון על פטריוטיזם ואסטרטגיה אני מחדדת כאן בקטגוריה כלכלה ישראלית. הניסיון להגדיר כלכלה ישראלית הוא שווה ערך בעיניי לחיפוש אחר חיים של כבוד, חיים של יציבות שלטונית ודמוקרטיה.

מיותר לפרט שוב מה אני חושבת על מכירת תנובה, כי"ל, טכנולוגיית להבים, כלל ביטוח לגורמים מחוץ לישראל. הצעת החוק של אבישי ברוורמן, להתניית המכירה של חברות גדולות לזרים באישור ממשלתי, באה קצת באיחור. ובכל זאת, חבל שהיא נדחתה בינתיים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***