יוקר המחיה. הדסה. מה הלאמה?

גם הסיפור הזה נפתח בתוכנית ייצוב המשק של 1985. אבל, בעצם, הוא נפתח מוקדם יותר. ב-1979, טיפסה האינפלציה בישראל למדרגה תלת-ספרתית. נהיה ברור לכולם שחייבים לפעול. כדי להמעיט באמצעי ההלם המוכרים והלא-חביבים, ניסו בהתחלה לטפל בכוח ההתמדה של האינפלציה.

טיעונם של מעצבי המדיניות אמר: מחירים-עולים-מושכים למעלה-את-השכר-שמושך-את-שער החליפין-שמעלה-שוב-את-המחירים – בואו נקטע את המעגל הזה. כך נולדה הקפאת שער החליפין של השקל. אבל האינפלציה לא נעלמה בבת-אחת. מיד עם החלת תוכנית הייצוב של יולי 1985, היא צנחה למדרגת ה-20%. רק ב-1999, היא גלשה לתחום החד-ספרתי הנמוך.

במאמץ לגרור אותה למטה, הקפיאו את שער החליפין של השקל לתקופות שונות, ולאחר מכן התאימו אותו חלקית לאינפלציה ולשינויי השכר. היה ברור שכושר התחרות של הייצור המקומי ייפגע בעטיו של פיגור הפיחות אחר השכר. על כן חיפשו ומצאו שיטה עקיפה לעצירת עלות העבודה: הפחתת תשלום המעסיק לביטוח הלאומי, וביטול "המס המקביל" – מס המעסיק לקופות החולים. מסלול ההורדות החל ב-1996, והסתיים ב-2005. המס המקביל בוטל כליל ב-1997.

הדסה

לא ניכנס כאן לדיון על יעילות השיטה בהתאמת שער החליפין לשכר. נתמקד רק במה שרלוונטי לרגע זה: הפסדן של קופות החולים. המס המקביל עמד בזמנו על כ-5% מהשכר. הפסד ההכנסה בגין ביטולו נאמד בכ-10 מיליארד שקלים ב-2005 (סקירת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נובמבר 2006). הפסד זה גדל משנה לשנה עם צמיחת המשק וזחילת האינפלציה.

האוצר, כמנהגו, הבטיח לפצות את קופות החולים על אובדן הכנסתן הישירה. האוצר, כמנהגו קיים את הבטחתו רק חלקית. שחיקת הכנסותיהן של קופות החולים התגלגלה לשחיקת ההעברות שלהן לבתי החולים. זה עוד אחד מהחיבורים הנסתרים של כלכלת ישראל – החיבור בין התאמתו החלקית של שער החליפין לאינפלציה, לבין הזרמת הממשלה לקופות החולים, הקובעת את מה שנותר לבתי החולים והדסה בכללם.

יוקר המחיה 

אותו פיגור של שער החליפין של השקל אחר האינפלציה מתבטא גם בהוזלת סל מוצרי הצריכה בישראל. ההוצאה על יבוא במתכונת מוצרים מוגמרים וחמרי גלם מהווה כ-16% ויותר מסל הצריכה. הוצאה זו קטנה ככל ששער החליפין נשמר ברמה נמוכה יותר. ואם נדבר בשפת הממשלה והתקשורת של ימים אלה, פיגורו של שער החליפין מסייע  להגשמת חזון העל של הפחתת יוקר המחיה בישראל.

קשה לאמוד בכמה מופחת יוקר המחיה כתוצאה מהתרגיל, אין על כך הסכמה. על פי הערכתי, שער השקל נמוך היום בעשרות אחוזים מרמת שיווי המשקל שלו. עדות לכך ניתן לקבל מדשדוש ייצוא הסחורות מישראל מאז 2006. דשדושו של הייצוא במקביל להתקדמות היבוא מתבטאים בהאטת הצמיחה, בפגיעה בתעסוקה ובשחיקת השכר. חזרנו לנקודת ההתחלה.

מה, הלאמה?

משבר הדסה עורר קריאות להלאמת בית החולים – העברתו מידי נשות הדסה לידי הממשלה. הלאמה נשמעת טוב, אך לא בטוח עד כמה היא תיראה טוב בעתיד.

בתי החולים כבר הולאמו במידה רבה עם ביטול מס הבריאות ב-1997. הם הפכו להיות תלויים בהקצבות הממשלה. הלאמה זו, באופן ביצועה, מצעידה אותם למשבר הבא על פי עדות רבים מהעוסקים בתחום. על כן קשה לראות את הברכה שתצמח מעוד הלאמה – הלאמה בהיעדר דיון לאומי רציני. מהי משמעותה של הלאמת הדסה כשדעת הלאום אינה נשמעת? באיזה אופן יהיה מצבה של הדסה המולאמת ב', טוב יותר ממצבה של הדסה המולאמת א'.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

7 מחשבות על “יוקר המחיה. הדסה. מה הלאמה?

  1. 1. סמנטיקה – פרופ' דני גוטוויין מציע "הצברה" – העברה לידי הציבור. פרטים אצל דני.
    2. פחדנות אידיאולוגית.
    ההימנעות מדיון בהבטים רחבים וכוללים הוא חלק מובנה באידיאולוגיה של ההפרטות, היא בסיסית כבר ברמת היחיד-מעל-לכל של האוסטרים ובציפוי הספרותי של איין ראנד.
    בסך הכל היא תוצאת פחד מהסתכלות במציאות.
    ב"כלכלית" הם קוראים לזה "השפעות חיצוניות" ובכלכלית למתקדמים – externalities. ובעברית בסיסית יותר "לא בבית ספרנו" = זו לא בעייה שלי.
    כשהשלטון נוקט בהתעלמות ממה שלא נוח לראות מקבלים משברים בכל מקום.
    הדסה היא פשוט התורנית בשבועות אלה, עד שיבוא התורן הבא.

  2. לקסי,

    1. למיטב זכרוני גוטוויין הציע בזמנו את המילה "הצברה" אבל מאוחר יותר נשאר עם "הלאמה". איך שלא יהיה, הסמנטיקה אינה העיקר, אנחנו מדברים על אותה תופעה.

    2. מסכימה עם הבחנותיך כאן. לגבי הסיבות למשברים בכלל ולמשבר הזה בפרט: התעלמות שלטונית ממה שלא נוח לראות היא סיבה אחת. יצירה מכוונת של משבר (שיטת ההלם המפורסמת) היא סיבה אחרת. כמובן שהן לא בלתי-תלויות אחת בשנייה, ושתיהן מחזקות אחת את השנייה.

  3. מה שמעניין זה שלמרות שביטול המס המקביל, היסטורית, מהווה את אבי אבות
    בעיית חוסר התקצוב של מערכת הבריאות ובעצם יצר את רוב בעיות המערכת כיום
    (מחסור ברופאים, אחיות ומיטות, עליית ההוצאה הפרטית לבריאות).

    למרות זאת, נושא ביטול המס המקביל כמעט לא עולה בתקשורת וגם לא בוועדת גרמן.

    את יכולה להסביר את זה? מדברים על השר"פ כל הזמן, אבל השר"פ הוא רק הסימפטום
    של חוסר התקצוב, הוא בטח לא השורש – שהוא ביטול המס המקביל.

  4. זה אותו הסבר חוזר על עצמו: הסטה מכוונת של הדיון, לא חשוב על מה מדברים. האוצר או כל גוף אחר שחושש מדיון ציבורי בשיטותיו מסיט את האש לכיוון הכי פחות רלוונטי והכי פחות חשוב. הש.ג. התורן אינן רק אדם, הוא יכול להיות גם מושג, אירוע, צעד מדיניות.

    ובאופן עקבי עם זה גם מנסים להשכיח את החלטות היסוד שמעצבות את פני המשק היום. ומכיוון שעברו כבר כמעט 30 שנה מאז תוכנית ייצוב המשק, שעשתה את המהפך הגדול, ורוב השינויים המהותיים בשיטה נעשו בטווח של 10-15 שנים ממנה, רבים בציבור (גם פוליטיקאים, כלכלנים ועיתונאים) לא זוכרים ולא יודעים.

  5. אבל רוב המשתתפים ונותני העדות בוועדת גרמן הם אנשי מקצוע שמכירים היטב
    את היסטורית התקצוב של מערכת הבריאות (פרופ` גבי בן נון, פרופ` דני פילק).
    קשה לי להאמין שיעל גרמן לא מכירה את ביטול המס המקביל ב-1997 ע"י ממשלת ביבי הראשונה. ועדיין זה לא עלה בוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית. מוזר לאללה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s