"הפלסטינים הם לא הבעיה האמיתית של ישראל, אלא יוקר המחיה", כך אמר השר נפתלי בנט בדצמבר שעבר בדיונים על חוק המזון. ראה זאת השר לפיד, ומינה וועדה נוספת (אחרי טרכטנברג וקדמי) לחקר יוקר המחיה. הפעם, בראשות מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן. אין כמו וועדה ממשלתית (ועוד וועדה) להבהרת מושגים. ובכל זאת, אוסיף כאן בקצרה את מסקנות הוועדה האישית (המופרטת) שלי.
יוקר המחיה הוא היחס בין עלות הסל שאדם צורך לבין הכנסתו. במבט כלל-משקי זה היחס בין עלות סל הצריכה המייצג (נאמר, סל מדד המחירים לצרכן) להכנסה הלאומית הנקיה לנפש. חשוב, לפני שמתחילים, להבין עובדה בסיסית אחת: אם נכפיל את הכנסתו של אדם פי שתיים ואת מחיר הסל שהוא צורך פי שתיים, לא שינינו דבר ביוקר המחיה שלו. יוקר המחיה הוא מדד המבטא יחסים.
מחיר מוצר, אנו יודעים, נקבע על ידי הביקוש וההיצע לו. את הביקוש קובעת ההכנסה – השכר, הקצבאות, ועוד משתנים שיפורטו בהמשך. את הביקוש קובע גם הגורם העלום המכונה "טעם" בתיאוריה הכלכלית, ומצב-רוח לאומי בשפת בני האדם. זוהי השתקפות של כל העולם ואשתו – מהסכמי שלום עד לפרסומת התורנית בטלויזיה.
ובצדה השני של המשוואה, ההיצע למוצר או לשירות. הוא חובק בתוכו את טכנולגיית הייצור, ארגון העבודה, מערך המסחר הסיטונאי והקמעונאי, יחסי העבודה, המס המוטל על הקניות, הרגולציה, ג'והן-קרי-אבו-מאזן-נתניהו, וכל גורם אחר שמשפיע על עור הפנים ועל הגזרה הלאומית.
סיכמנו סל מוצרים, מכאן להכנסה, נאמר, ההכנסה הנקייה לנפש. זו, כמובן נקבעת על ידי השכר, המושפע מפיריון הייצור אך גם מהתחלקות ההכנסות. ומה משפיע על הפיריון ועל התחלקות ההכנסות? אין בעיה, בכל ספריה טובה תוכלו למצוא כמה כרכים על הנושא.
ההכנסה לנפש היא גם תולדה של שיעור המס שהממשלה מטילה, ושל התחלקותו בין הנישומים. ההכנסה לנפש היא גובה קצבאות הביטוח הלאומי. היא מכלול התנאים בקרנות הפנסיה וקופות הגמל. היא הרבית שניתנת בבנקים לחוסך הקטן ולגדול.
בין מחיר הסל להכנסה חבוי עוד משתנה אחד יובשני, שמשמעותו לא מספיק מובנת לציבור הרחב, והוא שער החליפין של השקל. הוקוס-פוקוס, אם יפחתו עכשיו את השקל ב-20%, יירדו בבת-אחת מחירי הייצוא מישראל במטבע זר, ויעלו מחירי היבוא בשקלים. מה כבר עשינו? איך זה שלמחרת משתנה תמונת התמ"ג, משתנה תמונת ההכנסה לנפש, משתנה תמונת סל הצריכה. הכל, בעקבות משחק בווסת כספי צנוע, שעולה ויורד כל יום בחדרי העסקות בבנקים.
סל המוצרים, ההכנסה הלאומית, שער החליפין של השקל. יוקר המחיה הוא כ-ל המשק. יוקר המחיה הוא כל דבר. לכן הדיון ביוקר המחיה הוא הכל, או שום דבר. אם הדיון הזה מנוהל בכל משרדי הממשלה, לאורך שנים, בתיאום בין משרדי, בדיבור עם גורמים מחוץ לממשלה, תחת כותרות שונות, ומבלי שיוביל למסקנה אחת, צפויה מראש – יוקר המחיה הוא הכל. אם, כמו עכשיו, הוא מנותב כדי לומר לנו שוב שחייבים לצמצם את הרגולציה, לפתוח את היבוא, לבטל בהבל פה את הפלשתינים, אז יוקר המחיה הוא שום דבר.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
אם נכפיל את הכנסתו של אדם פי שתיים ואת מחיר הסל שהוא צורך פי שתיים, לא שינינו דבר ביוקר המחיה שלו. יוקר המחיה הוא מדד המבטא יחסים. not so. if you remember when the old shekel come, people used to ask abut the price –is it in lirot or beshkalim?. it is so that if the price seems to be in "big numbers" one dosnt buy, so he saves more.
אהבתיאהבתי
נחום,
לתפישתי, אנשים לאט-לאט מפנימים את הסקאלה שבתוכה הם חיים ופועלים. ובכל מקרה, ההפרש אנחנו מדברים עליו בנושאי יוקר המחיה אינו בין מספרים קטנים לגדולים, אלא הפרש של אחוזים עד עשרות אחוזים.
אהבתיאהבתי