משמעותו המלאה של הביטוי "מקלט מס" התבררה לי לראשונה ב-1998. דלתו של עולם הפיננסים המתוחכם נפתחה לי על ידי מנהל בנק השקעות חד-לשון. זה היה בסיור עיתונאים לכמה מקלטי מס באירופה.

"הלקוח שלנו", אמר המנהל הבכיר, "נוחת בשדה התעופה לא רחוק מפה. לימוזינה עם חלונות כהים כבר ממתינה בשדה. הוא מתיישב, מזוודה קטנה בידו. נסיעה קצרה, והנה הוא על שטיחינו הפרסיים. ספירת שטרות, הפקדה בחשבונו, לחיצת יד, מעלית, לימוזינה, מטוס הבייתה".

ברגע ההוא הבנתי שהביטוי "מקלט מס" אינו כפשוטו. מקלט מס הוא גם מקלט רגולציה. מקלטו של מי שאינו אוהב שאלות מביכות. מקום מפלטו של מי שאין לו חשק לדווח מהיכן הכסף הגיע, ולאן הוא יילך בשבוע הבא.

ג'רזי, כך אנו למדים עכשיו, היא מקלט המס שבו בחר נתניהו להפקיד את כספו ב-1999. לא נתעכב עכשיו על הסוגיות החוקיות הנוגעות להפקדה. נאמר רק שלהשקעת כספים של אדם ברמתו – הוא היה אז לאחר סיום הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה – יש גם משמעות רחבה יותר. מקלטי המס נמנים בשנים האחרונות עם מצורעי משבר שנות האלפיים. מדינות וגופים בינלאומיים פועלים לצמצום האוטונומיה שלהם.

מעניין להבחין עכשיו בסמיכות הזמנים בין הביקור שלי במקלטי המס, שאז פתאום הפכו לרלוונטיים בישראל, לדיבורים על שקל בר-המרה לקראת יום העצמאות של 1998, ולעיתוי הפקדתו של נתניהו בג'רזי. האם השקל הפך אז לבר-המרה באמת, האם ניתן לסחור בו בקלות בכל מקום? נראה שלא. אבל כוונת המכתירים אותו בביטוי הזה – נתניהו, פרנקל ונאמן – הייתה להפנות את תשומת לב הציבור לביטול נוסף של המגבלות על תנועות הכספים לישראל וממנה, ביטול הנוגע ליומיום של הציבור הרחב.

זרימת ההון לישראל וממנה שוחררה בהדרגה מאז סוף שנות ה-50. בעשור שבין סוף שנות השמונים לסוף שנות התשעים, הואצה הפתיחה. לקראת אותו יום עצמאות, הוסרו המגבלות גם על תנועות כספים שאינן הכרחיות לתפקוד נאות של המגזר העסקי. אלה הן תנועות הון קצרות טווח, המכוונות בעיקר לספקולציה.

ניתוח מעניין של ד"ר שלמה סבירסקי ממרכז אדוה, על סמך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ממחיש כיצד מתוך יתרת השקעות ישירות של תושבי חוץ בישראל בסך 67   מיליארד דולר בסוף 2011, כ-11 מיליארד דולר מגיעים  משלושה מקלטי מס – איי קיימן, סינגפור ופנמה. בהשקעותיהם של תושבי ישראל בחו"ל מקומם של ג'רזי והדומים לו פחות מרכזי.

הביטוי תושב חוץ אינו אומר הרבה, בהינתן העובדה שכמה מראשי החברות הגדולות בישראל עברו לחיות מחוץ למדינה, וכן שנתחים גדולים מחברות שמרכזן בישראל מוחזקים היום בידי זרים. עם זאת, ניתן לראות מהנתונים כי חופש תנועות ההון המוגבר מאז סוף שנות ה-90, מתבטא בהעברה פנימה של מטבע זר ממקורות אלמוניים בהיקף משמעותי. מה שנכנס בקלות כזו עלול גם לברוח מהר ביום פקודה.

הכספים הזורמים פנימה והחוצה מגיעים לחדרי העסקות במטבע זר, בעיקר בשלושת הבנקים הגדולים. בתהליך המתנהל שם של קניית דולרים או מכירתם, נקבע שער החליפין של השקל. שער השקל הוא אחד מווסתי הכלכלה הראשיים. הוא קובע את מחירי היבוא בשקלים, ואת רמת המחירים לצרכן בכלל. הוא קובע את מחירי הייצוא במטבע זר. ובקצרה, הוא משפיע על כל דבר: ייצוא, ייבוא, תוצר מקומי,תעסוקה ומחירים.

והנה, אותו ווסת ראשי, שער החליפין של המדינה, נעזב ככה לגחמותיהן של תנועות ההון. בעשור האחרון הוא סובל מייסוף מתמיד. ככל שמקורותיהן הפרטניים של תנועות ההון ידועים פחות, כך מניעיהן מובנים פחות, כך נחלשת שליטת הממשלה בשער החליפין. טחנו הרבה את משמעותה המשפטית של הפקדת נתניהו. אבל עם כל הסקרנות לגביה, עדיין חשוב יותר לשים לב לקשר בין ג'רזי לשער החליפין של ולמצבה הכלכלי של מדינת ישראל.

עלילות ג'רזי הן הזדמנות טובה להמחיש לציבור מהו החופש החדש – החופש הניאו-ליברלי בכלכלה. הפעם, חופש תנועות ההון בישראל. לא, הוא לא נברא על מנת לסייע לכלכלה היצרנית. תנועות ההון  הנחוצות לה שוחררו הרבה לפני סוף שנות ה-90. החופש הזה בא ללטף את לחייהם של נציגינו החמודים בגן השעשועים הגלובלי – הגן המשתרע מסינגפור ועד ג'רזי.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***