הסדר ההוא, שעליו גדל כל ילד ממשפחה טובה, אומר אין קצפת לפני שגומרים הכל. על זאת כנראה קצפה המדינה בשבוע שעבר, כשמשרד החקלאות ומשרד האוצר הוסיפו את גבינת ה-5% ואת השמנת המתוקה לרשימה המצומצמת של מוצרי המזון שבפיקוח מחירים. איך זה  שמחיר השמנת המתוקה מוצב בראש. מה, יאכלו עוגות אם אין לחם?

שמנת מתוקה בראש, מנקר עיניים, אבל לא העיקר. שני המוצרים נבחרו על ידי וועדת המחירים המשותפת למשרדי החקלאות והאוצר, שמצאה רווחיות חריגה במחיר גבינת ה-5% והשמנת המתוקה. שני המוצרים נבחרו גם בגלל הריכוזיות המוקצנת שנמצאה בייצורם: תנובה, שטראוס וטרה שולטות ב-90% משוק הגבינות הלבנות. תנובה, לבדה, שולטת ב-80% משוק השמנת המתוקה.

והנה, במקום לשמוח על החלטה כלכלית שקופה המגובה בתחשיב מדיד – מתיי ראינו החלטות כאלה לאחרונה – הוצפה התקשורת בלעג מר. נכון, הוספת שני מוצרים לפיקוח עדיין אינה מביאה את הגאולה. נכון, אפשר תמיד להתווכח על המוצרים המתווספים. אבל חשוב יותר להבין את משמעותה של תחילת התחלתו של דיון מחירים מסודר, דיון הנשען על קריטריונים ברורים. חשוב לכבד את דבקותה של הוועדה בקריטריונים הקשיחים.

במיוחד שהכנסת שני המוצרים לפיקוח הניבה תוצאה מיידית: הפחתת מחירים של כ-20% בשניהם. יותר מזה, לא עבר שבוע, וכבר התפרסמה בעיתונות (דהמארקר מה-2.1.14) הכרזתן של שטראוס ותנובה על הוזלה דומה במוצרים אחרים מאותה משפחה: גבינות הסקי של שטראוס באחוזי שומן שונים ובאריזות שונות, וגבינות תנובה מהסדרה המקבילה. טרה, כך דווח, נערכת להצטרף למתחרותיה.

וזה, בדיוק, העניין עם הפיקוח על המחירים. לא חייבים לפקח על כל המוצרים, וגם לא על מרביתם, כדי להשיג תוצאה מורגשת. המחשה לכך מתקבלת מתגובתן של שלוש המחלבות שהבינו כי אם כי אם גבינת ה-5% הוזלה כל כך, היא תחליף את הגבינות האחרות בסל הקניות המשפחתי. מכאן, שאין להן ברירה אלא להוזיל במקביל מוצרים דומים. תגובה ספונטנית כזו נצפתה בשיא המחאה, כאשר רשתות השיווק הפחיתו מחירי עשרות מוצרים בעקבות לחצי אגודת הסטודנטים והציבור הרחב.

בנייר עבודה שהכנתי לוועדה הכלכלית של המחאה באותם ימים, כתבתי: "פיקוח ממשלתי מוסדר ימסד את הפיקוח הספונטני שפרץ פתאום". באותו נייר הצעתי להגדיל את מספר המוצרים שבפיקוח לכ-100, במקום כ-20 שהיו אז. בסופו של דבר בנייר הסיכום של הוועדה, נקבו במספר של 50 מוצרים. לא בכיתי על מספר הקסמים שלי, אני מאמינה שהעיקר הוא להתניע את התהליך. את כוחו של פיקוח המחירים למדתי להכיר במשרד שבו צמחתי, משרד התעשייה והמסחר. ביטאתי את אמונתי בפיקוח במאמר הזה על הקוטג' ובעוד מאמרים שניתן למצוא בבלוג שלי בחיפוש התגית פיקוח מחירים.

מעניין לראות, שהחייאת הפיקוח על מחירים לא נפתחה בקוטג' למרות כל המהומה שרחשה סביבו. מחיר הקוטג' עדיין אינו מפוקח, אך מחמת הימצאו תחת עין הציבור הוא נשמר די למטה מאז שהופחת בזמן המחאה.

מעניין לראות גם את דברי שר האוצר בהודעתו המשותפת עם שר החקלאות על הוספת שני המוצרים לפיקוח: "לא נהסס להשתמש בפיקוח בכל פעם שנמצא שיש מי שמנצל לרעה את שליטתו בשוק ואת היעדר התחרות ליצירת רווחים גבוהים מדי על חשבון הצרכנים". לפיד, כידוע, הוא איש הנוהה אחר הלכי רוח תקשורתיים. והנה, לפיד התקשורתי מכיר בתועלתו של פיקוח מחירים בניגוד לעמדתו רבת השנים של האוצר. יאיר שמיר שהוביל את המהלך, כנראה שוכנע ביתרונות הפיקוח על ידי פקידי משרדו.

החלת הפיקוח על שני מוצרים עכשיו היא, אם כן, השתקפות רוח המחאה. על כן, חבל שכמה מפעילי השמאל הסוציאל-דמוקרטי בחרו להיטפל לקטנות – התחלת ההוזלה דווקא בקצפת. זאת, במקום להבליט את הצלחת מאבקנו הרעיוני: מהפך. מהפך בתפישת המחירים המוצהרת של ממשלה בראשות הליכוד ונתניהו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***