ניאו-ליברלית: המצאת השחיתות

שוב חוזר אלינו ניגון ה"שחיתות". הפעם, בהקשר הבחירות המקומיות. סקר הארץ-דיאלוג, בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס, מצא כי 63% מאזרחי ישראל סבורים שקיימת שחיתות ברשות המקומית שבה הם מתגוררים (הארץ, 17.10.2013).

ובמעין הסקת מסקנה, מובלט לצד הידיעה עוד ממצא של הסקר: רק 57% מבעלי זכות הבחירה שנסקרו מתכוונים להצביע. בפועל, הצביעו רק 50% מבעלי זכות הבחירה. אז מה, השחיתות מונעת את ההתייצבות בקלפיות? שחיתות מתבטאת בפעולה אישית, אז מדוע לא כו-לם רצים להצביע ולהחליף את הראשים המושחתים? יותר מזה, אם השחיתות היא הבעיה, איך זה ששלושה ראשי ערים בולטים, שנגדם תלויים כתבי אישום, דווקא נבחרו מחדש?

יתכן שכו-לם סבורים שלא חשוב מי נבחר, השחיתות תישאר. אם כן, זו כבר אינה סוגיה של מעטים מושחתים, זו כבר התגלמות של שיטה. ואם כבר, יתכן בהחלט שהשיטה הקלוקלת גורמת לסלקציה שלילית בקרב המתמודדים לבחירות. פה ושם, אמנם מוצאים אנשים מסורים ואמיצים שעדיין מוכנים להיאבק. אבל רבים וטובים, ובמיוחד אלה שמכירים את השיטה מקרוב מניסיונם הציבורי, בורחים על נפשם מכל תפקיד ברשות מקומית.

כך או כך, נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מורים על נפילה תלולה בשיעור המצביעים לשלטון המקומי לאורך השנים. כ-80% מקום המדינה ועד לסוף שנות ה-60. כ-60% מסוף שנות ה-70 ועד לסוף שנות ה-90. כ-50% בימים אלה.

התופעה אינה מוגבלת לרשויות המקומיות, גם שיעור ההצבעה לממשלה הולך ופוחת. התופעה אינה מוגבלת לישראל, שותפות לה מדינות רבות אחרות. לכן אין טעם אפילו לנסות ולהקיף אותה במאמר קצר, נביא רק כמה עובדות מעניינות הקשורות אליה.

בישראל, עם השנים, הולכת ומתכווצת תמיכת הממשלה ברשויות המקומיות. ככלל, רק רשויות מקומיות מעטות מצליחות לכסות את הוצאותיהן ממקורות עצמיים, בעיקר גביית ארנונה. אלה הן הרשויות ביישובים בעלי מרכז עסקי מפותח, כגון תל-אביב, או יישובים קטנים של אוכלוסיה עשירה במיוחד. רוב הרשויות המקומיות בישראל נזקקות ל"מענק איזון" שנתי מתקציב הממשלה. ומשהמענקים החלו להתקצץ בחדות, בראשית שנות ה-2000, רוב הרשויות הידרדרו לגירעון תקציבי. "עבריינות" התקציב של הרשות לכאורה מצדיקה התערבות חיצונית בניהול ענייניה הפנימיים. מחקרם של הפרופסורים אבי בן-בסט ומומי דהן מצא, כי ביותר ממחצית הרשויות המקומיות היהודיות, וביותר מ-90% מהרשויות ביישובים הערביים התקיימה ב-2006 מעורבות ישירה של משרד הפנים במתכונת חשב מלווה, תוכנית הבראה, או מועצה קרואה.

תלות כספית והתערבות חיצונית יומיומיות, אינן, כידוע, דרך המלך לעצמאות. ולכן קשה לתמוה על ראש מועצה הממלא את פיו מים לנוכח תוכנית תחבורתית שמשרדי הממשלה חפצים ביקרה, גם אם רוב תושביו – המכירים את תנאי המקום טוב יותר מנציג משרד ממשלתי אקראי – מתנגדים לה. לכן קשה לתמוה על ראש מועצה המקבל בחיבוק כל יזמה להקמת קניון בתחום שיפוטו, גם אם הוא לא בא לענות ישירות על צרכי התושבים, וגם אם הוא יפגע באיכות חייהם. אבל קניון, ברוב המקרים, יניב הכנסה נאה למועצה.

השיטה, אם כן, היא זו שמכופפת את גבם של ראשי הרשויות המקומיות. נתיניהם, שאולי לא מכירים את כל הפרטים, בכל זאת קולטים שאין להם עם מי לדבר. האם נדרש הסבר נוסף להיעדרות של מחצית בעלי זכות הבחירה מהקלפיות?

דוגמת הבחירות המקומיות נבחרה לככב כאן רק במקרה, בגלל המילה "שחיתות" שדקרה את עיני, ובגלל האקטואליות שלה בשבועות האחרונים. אבל המילה שחיתות מופיעה בעשורים האחרונים כמעט בכל ניתוח הנוגע לחיים הציבוריים בישראל. מה-זאת שחיתות? איך אפשר להוכיח ש"השחיתות" הלא-ממש-מוגדרת ברשויות המקומיות, או בכל מקום אחר, התגברה מקום המדינה ועד היום? ואם אותה שחיתות לא-מוגדרת התגברה, איך קובעים מה הן הסיבות לכך? איך מבערים שחיתות, שאיש אינו יכול לומר מהי? האם אי-התייצבות לבחירות היא ה-שיטה לחיסול ה-שחיתות?

כמו ברוב תחומי הכלכלה-חברה-פוליטיקה בישראל, גם כאן הדיון נתפש למילת קוד עמומה. ואולי המילה "נתפש" אינה המילה הנכונה. הדיון מובל למילת קוד עמומה. מובל באופן לא מקרי. מובל כדי למנוע איסוף שיטתי של עובדות וניתוח נתונים. מובל, כעוד המחשה לחלחול השפה והחשיבה הניאו-ליברלית לכל תחומי החיים.

9 מחשבות על “ניאו-ליברלית: המצאת השחיתות

  1. שחיתות=חוסר שקיפות בפעילות המועצה\עירייה. תפירת מכרזים וקבלת הטבות מהם. דאגה לקרובי משפחה במקום לרווחת הכלל. שחיתות זה חצי שנה לפני בחירות מוצאים ים של כספים כדי לפאר את הראש. להוציא מליונים על כיכרות מיותרות במקום על חינוך ותרבות. שחיתות זה לפתר עובדים שלא תומכים בראש המכהן. כשאני הולך להצביע, ועוד לא פיספסתי הצבעה בא לי להקיא ואני מצביע להכי פחות גרוע כדי שלא יהיה רע יותר.

  2. דומני שבעבר הבחירות לשלטון המקומי התקיימו עד 73 יחד עם הבחירות לכנסת וזה יכול לשנות ביחס לשיעורי ההצבעה. הבעיה ביחס לשחיתות היא שכנראה היא הולכת יחד עם תנופת פיצוח מועילה או מזיקה אבל שנותנת תחושה שנעשים דברים. ככול שיש פעילות יש יותר גורמים שחייבים לראש היער המכהן ויתגייסו למענו בבחירות.

    בסופו של יום די ברור שהאינרציה תנצח ורק במקרים בודדים הוחלפו ראשי עיר מכהנים. בנהריה רוב התושבים לא מעוניין בראש העיר אבל היה לי ברור שפיצול המועמדויות נגדו יגרום לכך שהוא ייבחר שוב.

    דומני שרצוי לראות בעיר גוף מנהלי שצריך לספק שירותים מסוימים ויש למנות לראשות מקומית מי שעמד בתנאי הכשרה ולימוד -המחשבה שראש עיר הוא מקצוע כל דבר טרם הופנמה אצלנו

  3. משה,

    מסכימה עם קביעתך שראש עיר הוא מקצוע לכל דבר.

    מסכימה גם עם התרשמותך ששחיתות הולכת יחד עם תנופת פיתוח. לכן, בעייני, זו "שחיתות" במקרים רבים. לא במובן שאין לטפל בהפרות חוק, ברור שיש לטפל בהן. אבל במובן של השפעת "השיטה" על יכולת התפקוד של ראשי מועצות וערים. "השיטה" גוררת אותם להחלטות ולמעשים לא-רצויים.

  4. היעדרות של מחצית בעלי זכות הבחירה מהקלפיות– not so. there is no democracy where 100 percent vote. let say it so even 70 pc are all ready a lot.

  5. תמצית הניו-ליברליזם* היא שמי שנחשב הם רק בעלי ההון. בכך הם מגשימים את האמירה התלמודית שלפיה עני חשוב כמת.
    זה מצב שנתפש (עדיין?) בעינינו כשחיתות, באשר הוא פוגע בעיקרון השוויון – שהוא (עדיין?) בסיס להוייה הדמוקרטית ולקיומה התקין (עדיין?) של חברה.
    בויכוח שהיה לי לאחרונה עם ניאו-ליברל צעיר** הוא כפר בכלל בשוויון כערך קיים / נשאף בדמוקרטיה.
    ______________________
    * (הקפיטליזם הפיננסי, בניגוד לקפיטליזם היצרני),
    ** הם מתרבים ונעשים קולניים יותר ויותר לאחרונה, בהשפעת המכון ההוא מירושלים.

  6. לקסי,

    אני לא בטוחה בכך שניאו-ליברל מן השורה יאמר שאכפת לו רק מבעלי ההון. הטיעון הניאו-ליברלי נטען בשם החופש האישי לכו-לם. הבעיה כמובן היא במבנה השוק, שגורם לכך שהחופש יתפרש כזכותם של הגדולים והחזקים לדרוס את החלשים.

  7. הרבה ניאו-ליברלים השתחררו מהשורה שהכרנו פעם. בשורה העכשווית יש הרבה שוטי תה, בהשראת החגיגת ההיא מאמריקה.
    (הגהתי את הכתוב, אין בו שגיאות).

  8. תמר, לא הוספת מרכיב עיקרי בבעייתיות: ההזדקקות לתמיכה ממשלתית גורמת לכך שראשי רשויות מתגאים בקישריהם האישיים עם השילטון, תוך הבטחה שהקשר האשי הזה יניב סיוע.
    דומני שהמקרה הבוטה ביותר הפעם היה בקרית שמונה, אבל זה קיים במרבית הישובים הקטנים והבינוניים (וגם במועצות האזוריות). לאמור: אני אשיג יותר כי אני ידידו של שר האוצר/שר הכלכלה/ראש הממשלה/שר הפנים – ואין צורך למחוק את המיותר: כל קשר יתקבל בברכה. לא מדובר ב"אקבל את המגיע לנו" אלא מדובר ב"אקבל יותר כי יש לי קשרים"
    למעשה מדובר בסוג של שחיתות ממוסדת ומוסדרת שניזקה כפול: האחד – בעצם העניין. השני – בהשרשת הגישה על פיה ראש רשות טוב הוא זה שיש לו קשרים עם השלטון ובזכות קשרים אלה יכול לקבל כסף. אם קשר כזה מותר – להמ אחרים לא?

  9. יזהר,

    מקבלת את דבריך. ואני במכוון לא קוראת לסוג הדברים הזה שחיתות – כי זו "שחיתות מוסדית ומוסדרת" כפי שאתה אומר. משמע, זו "השיטה", והעניין הוא לדון בשיטה ולא להסוות אותה מאחרי דיבורים על שחיתות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s