ניאו-ליברלית. שפה מטעה

שמתי לב לתופעה הזו רק לאחרונה. כולנו מדברים ניאו-ליברלית במקום לדבר כלכלה. אצלי התחדדה ההבחנה, כשהדרכתי תלמידות מתנועת השומר הצעיר בעבודה על שוק הספרים בישראל. פתאום קפץ לי לאוזן השימוש התדיר במונח 'כשל שוק' אצל כל הדוברים שהן ציטטו.

כשל שוק? אמרתי לעצמי. מדוע כשל? ככה בדיוק מתנהג שוק רגיל, הוא ממצה את הזדמנויותיו. ככה מתנהג שוק הספרים בישראל ובמדינות מפותחות אחרות. ככה מתנהג השוק לקפה-כריך או לקפה-קרואסון סטנדרטי. את זאת אנו רואים לאחרונה בפרשת קופיקס – בית הקפה שהפתיע את כולם במחיריו הזולים.

ומה אם כמה מנהלי רשתות קפה החליפו ביניהם דעות על ההתפתחות החדשה בתחום עיסוקם. ננחת לרגע ברחוב אבן-גבירול עתיר רשתות הקפה בתל-אביב. די שמנהל רשת אחד יטייל לו בוקר אחד לאורך אבן-גבירולו. די שהוא שהוא יעצור לטעום את הקפה החדש של הרשת המתחרה. די שבעלי הרשת המתחרה, ישוחח לידו במקרה עם מנהל הרשת השלישית ששירת אתו בגולני.

ובקצרה, שוק שכל-כולו הוא אבן-גבירול אחד, תל-אביב אחת, ישראל קטנה אחת, ברוב המקרים לא יהיה שוק של תחרות משוכללת. תמיד יהיו בו גדולים המאיימים על הקטנים. תמיד יהיו בו גופים שמתאמים ביניהם, בנוסח התיאום בין רשתות הקפה המובילות בישראל נגד קופיקס, כפי שתואר בעיתונות ב-10.10.2013. הוא לא יהיה שוק של תחרות משוכללת, אך הוא עדיין יישא בתואר שוק.

אם כך, מהי משמעות הביטוי כשל שוק? כל מהותו הוא ניסיון ניאו-ליברלי לטעת בלב האנשים את האמונה כי מנגנון השוק מביא לתוצאה המיטבית, לבד מכמה 'כשלים' מצערים. לכן בשיח הניאו-ליברלי כל הזמן תובעים: תנו ל'שוק' לעבוד. כאילו שהשוק הוא הפיתרון לבעיה, ולא הבעיה עצמה. התיאוריה הכלכלית מבחינה בין שוק – שהוא מקום מפגש בין קונים למוכרים – לשוק של תחרות משוכללת. רק בשוק של תחרות משוכללת מתקבלת התוצאה המיטבית. ושוק של תחרות משוכללת, שוק של המוני קונים ומוכרים, נפוץ במציאות היומיומית כמו חיית החד-קרן. על כן, ברוב המכריע של השווקים שכולנו מכירים, נדרשת לא-מעט התערבות ממשלה.

הבהרת המושגים שלעיל, שאולי מייגעת כמה מהקוראים, לא הייתה נדרשת אילולא נתקלנו יום-יום במניפולציה על מונחי הכלכלה. לאחרונה, זו המחלוקת על ההטבות הניתנות למשקיעים בתעשייה שזוכה לטיפול ניאו-ליברלי כזה. בהטבות עצמן אין כל חדש, הן ניתנות כבר משנות ה-50. גירסתן החדשה, זו שעומדת תחת מתקפה עכשיו, אושרה בממשלה באפריל 2004. סקרתי את הרפורמה ההיא בספרי 'ברוכים הבאים לשוק החופשי' שיצא לאור ב-2008.

בפרקים 9 ו-10 בספר, השוויתי את החוק החדש לחוק הישן, בהיבט של תכנון כלכלי. שאלתי מדוע מעדיפים בחוק מפעלי ייצוא, בהינתן העובדה כי גם המפעלים שאינם ייצואנים מובהקים בישראל נאלצים להתמודד עם תחרות עזה מצד היבוא. ביקשתי הסבר להעדפה הניתנת בחוק למפעלים גדולים בבעלות זרה על פני מפעלים קטנים בבעלות מקומית. תהיתי מדוע מחסלים את מסלול המענקים, ומגדילים כל כך את הטבות המס. הבעתי חשש מפני העברת מרבית האישורים ממרכז ההשקעות במשרד התעשייה והמסחר לרשות המסים באוצר – העברה מוועדה ציבורית שדיוניה גלויים ומתועדים למנגנון נסתר.

וכך כתבתי בפרק 9 על המדיניות התעשייתית: "בעבר…האמינו במניע הנקי של הממשלה, ובכישוריה לקרוא מפה העולים על כישוריו של יזם בודד. מראשית שנות ה-70 התאדה האמון, והממשלה עושה את שלה מתוך התנצלות: יש 'כשל שוק' וחייבים לפצות עליו".

'כשל שוק' – מונח מטעה אחד – מוביל ל'מדיניות תעשייתית' – מונח מטעה אחר. לכאורה, המילה מדיניות משדרת פעולה ולא התברברות סוציאל-דמוקרטית בנוסח מדינת ישראל מאז הקמתה ועד לסוף שנות ה-70. ובעצם, מדיניות תעשייתית היא עוד קלישאה חסרת פשר, המאפשרת לממשלה לעשות בכספה מה שהיא רוצה – לא לתכנן, לא לעקוב, לא לנתח, לא לדווח.

ולמרבה הצער, גם מפלגות השמאל אמצו לעצמן את סגנון הדיון הזה. הן מצטרפות לכל מהומה במקום לנסח מצע משלהן. בכך הן שמות את חותמן על מסגרת הדיון הלקויה.

הדיון הלקוי במדיניות תעשייתית, במקום ניסיון להציג אלטרנטיבה תכנונית שלמה, מרחיק את השמאל הסוציאל-דמוקרטי ממסורת ארוכת-ימים שלו – מסורת של הידברות ושיתוף פעולה עם יזמי המגזר היצרני (תעשייה, בנייה, חקלאות, תיירות). ולא חשוב אם באופן רגעי כמה מאותם יזמים אולי זוכים בהטבה מופרזת. גם במקרים כאלה העדיפו תמיד בשמאל לדבר איתם, ולא סתם להכפיש. מה גם שאותן הטבות אושרו בזמנו על ידי הממשלה, מבלי שמפלגות השמאל בישראל פצו פה. ובעיקר משום שותפות הגורל בין מעסיקי המגזר היצרני לעובדים שהם מצביעי השמאל הטבעיים.

את השותפות הזו זנח השמאל הסוציאל-דמוקרטי בישראל בשלושים השנה האחרונות. בד בבד עם זניחת שפת התכנון הכלכלי, שהיא שפת הדיבור הישר על תקווה. אולי משום כך, זנחה אותו התקווה. התקווה להחזרת המוני מצביעים אליו בעתיד הנראה לעין.

11 מחשבות על “ניאו-ליברלית. שפה מטעה

  1. שלום רב,

    מזמן כבר לא הגבתי. לא שאין לי מה לומר…

    עכ"פ ראוי שדברים אלה יתפרסמו בעתונות הכלכלית ובמדורי הכלכלה – כך שגם אנשים צעירים יותר
    "שלא ידעו את יוסף" – יבינו שיש דברים שגם אם לומדים אותם בתיאוריה, מה שקובע הוא הפרקטיקה בחיי היום-יום…

  2. משה שי,

    תודה על תגובתך. המאמר שאתה מפנה אליו, הוא הבעת דעה של אדם אחד. וכן, הוא מייצג קבוצה מסויימת. ישנם רבים שמאמינים שהשמאל בישראל היה סוציאל-דמוקרטי, תלוי איך אתה מגדיר סוציאל-דמוקרטיה.

  3. מבחינתי, סוציאל דמוקרטיה היא מדינת רווחה.כמו בנורווגיה,דנמרק ושבדיה,למשל. ישראל היתה מדינת סעד. לכן המשרד נקרא בעבר משרד הסעד,שהפך במשך השנים בשפה הניאו ליברלית למשרד הרווחה.בשפה הניאו ליברלית הרבה מושגים זה בהפוך על הפוך. סעד, זה רווחה.
    השיח הניאו ליברלי עושה גם שימוש נרחב במילים גבוהות כמו: “חופש” ,“חרות” ,“תחרות”, “גמישות”, “חדשנות” ,“פתיחות”, “שקיפות”, גלובליזציה, “יזמות” ,“יעילות”, וכל ההטיות האפשריות שלהן. שימוש זה נועד ליצור רושם של הבטחה גדולה שהדוקטרינה אוצרת בקרבה, כאלטרנטיבה לעולם המיושן שממנו נעדרים כל האלמנטים “הטובים”. אחד האספקטים הגאוניים של הניאוליברליזם, טוען הרווי, היה ליצור שפה המכילה מושגים כחופש, חירות, בחירה וזכויות, ריטוריקה המסתירה את המציאות של שליטה כמעט מוחלטת של קבוצה מעמדית קטנה, ברמה המדינתית וברמה הגלובלית.

    http://www.haokets.org/2006/02/18/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%A6%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-1/

  4. מזמן לא קראתי משהו מפוקח כל כך. כולל האמירה ש"שוק משוכלל נפוץ כמו חד קרן". אם כי "שוק משוכלל" קיים גם בכיתות הלימוד באוניברסיטאות. יש סטודנטים שמתבלבלים לחשוב שזה קיים גם בחוץ לפעמים גם מרצים מתבלבלים ככה. רובנו יודעים שהכלכלה בשטח מושפעת מהמון דברים שמשנים את המודל למשהו אחר. לכן מדי פעם מישוה מציין בנימת פליאה "הכלכלה עובדת" כי לפעמים המודל באמת עובד, וזה די מפתיע.
    ואשר למילים: יש לזה כינוי. קוראים לזה "שיחדש".מדברים על דבר אחד ומתכוונים להיפוכו. חופש הוא לא החופש שלנו, הוא החופש של בעלי ההון והשלטון לגזול את החופש שלנו. "תחרות" זו הדרך לדכא את הקטנים. ועל שקיפות אמר פעם חבר קיבוץ שלנו, בדברו על משה רבנו, "שים ענן עשן מלפנים, קרא לזה שקיפות ותוליך את האנשים אחריו".
    בכל אופן תודה. חשיבה אחרת, נעימה.

  5. משה,

    תודה, השכלת אותי ועוד כמה קוראים. אני בעצמי הופתעתי למצוא שגם מונחים טכניים לגמרי בכלכלה נשואים איתם את העיוות הזה.

  6. אני חושש שהניסיון למנוע תיאום מחירים על ידי איסורי פגישות הוא אבסורדי כי ניתן להסדיר זאת ללא פגישות וללא טלפונים . במקום זאת החוק צריך לקבוע חזקות שאם מוצר מסוים נמכר אצל כל משווקיו במחיר של מסוים פלוס מינוס 15% חזקה שהיה תיאום מחירים ועל המעורבים מטל ההוכחה להראות שתיאום כזה לא נעשה.

    תופעת הקפה ב5 ש"ח ראוי ליותר מאשר בחינה כלכלית. יש כאן משהו שראוי למחקר סוציולוגי ופסיכולוגי.

  7. פינגבק: על סדר היום: הארץ כעיתון הימין הקיצוני ו"כשלי" השוק ה"חופשי", מזרח תיכון וייעילות הנמלים | עמדת תצפית

  8. היי משה,

    מסכימה אתך שהבילוש אחר פגישות וטלפונים של יצרנים או סוחרים הוא מגוחך. הוא יתפוש דווקא את התמימים והלא-מנוסים. המתוחכמים מתאמים בקריצת עין.

    לדעתי, וכאן אני חולקת עליך, גם אין כל עילה לתבוע משווקים שמוכרים מוצר במחיר זהה או דומה. הרי תוצאתה המיוחלת של תחרות משוכללת היא התכנסות למחיר אחד (מחיר שיווי משקל). פשוט משום שהמחירים גלויים וכולם מתכנסים אליהם.

    מניסיוני, פיקוח על יצרנים, מוכרים, ספקי שירותים צריך להיות מתוחכם ועדין. בעבר, היה פיקוח כזה במשרד התעשייה והמסחר, אך הוא התאדה עם כל שאר תפקודי הממשלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s