תכנון כלכלי – השיטה שמתחילה בהתחלה

מה, זה לא ברור שכל שיטה, אם היא שיטה, היא לא יכולה להתחיל מהסוף?

ניקח, לדוגמא, עניין אקטואלי אחד – רווחי הפקת הגז בישראל. הגיוני לחשוב, שהשאלה "למה לנו גז מכאן" נשאלה עוד בטרם התחילו חיפושי הגז במים הטריטוריאליים של ישראל. הרי  החיפושים נעשו בברכת ממשלת ישראל, ובהסכם חתום עמה. הרי הם נעשו בקרקע השייכת למדינה. הגדרה של יעד נראית מובנת מאליה במצב כזה. הגדרת היעד היא צעד ראשון לכל תכנון כלכלי. אבל לא, אין תכנון כלכלי בישראל. ההחלטה על הפקת הגז התחילה ישר במכרז לבחירת החברות שיחפשו.

למה לנו גז עכשיו?

לכאורה, התשובה מובנת מאליה. אך, באמת, סוגיית הגז אינה שונה במהותה מהתלבטותו של כל אחד מאיתנו לפעמים אם לקנות פיס או לא. זה לא רק שחבל-על-הכסף-אם-אני-לא-אזכה, זה גם מה-יקרה-עם-החיים-שלי-אם-אני-אזכה-בפרס-הגדול.

אם כן, כמה גז?

נגיד שחושבים שהגז הזה הוא אכן "אוצר" טבע. האם לא צריך לבדוק מראש מתיי כדאי להסתער עליו, ובאיזה קצב? כולנו שמענו על "המחלה ההולנדית" ועל "המחלה הנורווגית" – מחלתן של מדינות שגילו לפתע מאגר אנרגיה גדול בתחומן. שפע של כסף זר זורם פנימה, ומייסף את המטבע המקומי. ייסוף המטבע פוגע בייצוא ומעודד את היבוא. הוא מדכא את הרצון ליזום ולהשקיע. הוא מעכב יצירת מקומות עבודה מאתגרים ומספקים. אולי האבטלה הזו היא רק אבטלה סמויה, אולי היא אבטלת דה-לוקס עם תשלומי רווחה נוחים, אבל אנשים אינם ממצים את כישוריהם. ומעל הכל מרחפת אי-ודאות: איך נערכים לתנודות האופייניות במחירי הגז והנפט? איך מווסתים את הפקתם לטובת המדינה? איך מכינים את המשק לזמן שבו המאגרים ינוצלו עד תום?

ומי מנהל את המדינה מכאן והלאה?

סוגיית הגז, משלבי חיפושו הראשונים ועד להפקתו, מתבררת כסוגיה שמשליכה על כל תחומי החיים. האם לא היה כדאי לבדוק היטב, מההתחלה, אם נכון להפריט את כל התהליך, או אפילו רק את חלקו? נכון, הפרטת התהליך מורידה את עלותו הכספית והארגונית מגב המדינה. אבל ברור לגמרי, שמרגע שתהליך כזה עובר לידיים פרטיות, הוא במידה רבה נשמט מידי שלטונות המדינה. נשמט, מסיבה עניינית, לך תדע מה קורה בעסק פרטי גם אם הוא כפוף לרגולציה. נשמט, גם בגלל חולשה מובנית של הדמוקרטיה במאה העשרים ואחת: חברות גדולות וחזקות איכשהו תמיד משיגות את שלהן.

נהדר, השתחררנו מהתכנון הכלכלי

מספר חברות זכו ברישיון לחיפוש גז בתנאים לא-לגמרי מוגדרים. כשהגז כבר נמצא, מינו את ועדת ששינסקי, שהצליחה להציל חלק מרווחי הגז  לטובת תמלוגים שישולמו לממשלה. עכשיו מתווכחים איך התמלוגים ינוהלו: האם בתוך תקציב הממשלה? האם על ידי קרן ציבורית חיצונית? האם הקרן תשקיע אותם במטבע זר בחו"ל, ותשתמש בהם במשורה רק למטרות מיוחדות? או, שמא הם יומרו לשקלים עכשיו, וישמשו למימון מטרות ראויות שוטפות. האפשרות האחרונה ברשימה היא המצחיקה ביותר. מה, הקרן תהפוך לממשלה ב' – ממשלת מומחים שתבחר משימות לאומיות לטיפולה, ותייצג את הציבור טוב יותר מממשלתו הנבחרת?

אבל נניח לזה. איש אינו יכול לומר ברגע זה איך, בדיוק, תשפיע המרת התקבולים (שהיקפה אינו ידוע מראש) ממטבע זר לשקלים. מניחים שהיא תחמיר את ייסוף השקל המתייסף ממילא מראשית שנות האלפיים. אבל את זה ידעו כבר בהחלה, אם כן, מדוע לא נערך דיון ציבורי רציני בנושא?

אין תכנון, מתחילים מהסוף  

בנק ישראל אמנם המהם משהו על מכירת גז וייסוף בהודעותיו. אבל הוא לא בדק אם ואיך, ולא הציע לשנות את שיטת ניהול שער החליפין של השקל לקראת הבאות. שער החליפין של השקל נקבע בשוק חופשי, הביקוש וההיצע בשוק מוכתבים על ידי זרמי ההון לישראל והחוצה ממנה. זרמי הון אלה כמעט ואינם מבוקרים ואינם מוגבלים. יוצא מכאן שהבנק ימשיך לרכוש דולרים בהיקפים ניכרים, גם אם רכישה זו אינה מפגינה הצלחה מדהימה בניווט שער החליפין.

הודעה לעיתונות של בנק ישראל מה-2.10.2013, נוקבת בסכום של 3.5 מיליארד דולאר שיופנו לרכישת מט"ח בשנת 2014. הזרמת כספים מרשימה כזו גוררת אחריה השלכות מקרו-כלכליות לא-זניחות. אבל איש לא הזהיר מפניה מההתחלה, כשהעניקו את רישיון הפקת הגז לגופים פרטיים. לא בדקו, לא דנו, לא הדליפו, לא התווכחו, לא תיאמו עמדות בממשלה. השתחררנו מהתכנון הכלכלי, השוק פותר הכל. התקדמנו, מתחילים כל פעולה כלכלית גדולה ישר מהסוף שלה.

    

6 מחשבות על “תכנון כלכלי – השיטה שמתחילה בהתחלה

  1. תמר, טור מצוין. שתי הערות שאך מוסיפות שמן למדורה:
    1. בישראל לא התקיים מעולם מכרז על רשיונות לחיפושי הגז. הם פשוט חולקו לפי הכללים שמתווה חוק הנפט (חוק משנת 1952).
    2. הבעיה עם חוסר התכנון הכלכלי היא אפילו חמורה יותר, כשהיא מתחילה בכך שקודם החליטו על המס על רווחי הגז (שהוא רלבנטי רק אם ייצאו את הגז אחרת הוא מס נוסף על האזרחים) ורק אחרי כן דיברו על כמה לייצא (השאלה האם בכלל לייצא אפילו לא עלתה לדיון)

  2. יעל,

    תודה על התוספות המשמעותיות. אגב, האם את יכולה לכתוב כמה מילים על כללי החלוקה לרישיונות חיפוש.

    מסכימה לגמרי עם החידוד שלך לגבי הייצוא. אפשר לחדד פה עוד ועוד. זה בדיוק מה שתכנון כלכלי אמור לעשות, לצבור פרט ועוד פרט, וכך לחדד את הסוגיה ל-פני שמחליטים.

  3. בנוגע לניצול הגז, ישנו עניין חשוב שצריך לקחת בחשבון: ניצול מקורות אנרגיה חלופיים (שמש, גרעין) רק ישתפר במשך הזמן ויוריד את ערכו של הגז.
    לכן אי אפשר להתמהמה.

    נ.ב. בלוג מצויין.

  4. יריב,

    תודה גם על התוספת שלך. מה שאנחנו עושים כאן הוא המחשה נהדרת לתהליך תכנוני. תהליך שלגמרי נמחק מקבלת ההחלטות הכלכליות במדינת ישראל.

  5. האמת – קצת הופעתי מהאמירה שלא היה תיכנון ולא היה מכרז. הכנסות גדולות ממשאב טבע הן באמת בעיה לא פשוטה, אם כי כל מדינה תשמח להתמודד איתה. דווקא הדברים של יריב מסבכים את העניין, כי לא ברור אם וכמה ירד מחיר הדלקים הפוסיליים (בינתיים מקורות כמו אנרגית השמש מניבים בעיקר אבני פינה). מצד שני – גז יכול להוות בסיס לתעשיה לא קטנה שיכולה מצידה להיות אצלנו או במקום אחר. זה לא מוזכר כאן במאמר, אבל זה יכול להיות משמעותי בפני עצמו, ומחייב תכנון רב מראש.

  6. יזהר,

    מסכימה עם מה שאתה אומר. יריב הוסיף מידע בתגובתו, ולמידע צריך להתייחס כפי שהתייחסת. זו בדיוק הנקודה שאני רוצה לחדד כאן. סוגייה כמו סוגיית דורשת דיון לאומי שאינו מבוסס על התלהמות (אוי, נורא היזמים יתעשרו – הם יתעשרו בכל מקרה אם התהליך מופרט).

    סוגיית הגז דורשת דיון יסודי ושיטתי, המבוסס על יידע שנצבר בשקדנות במשך שנים בכל משרדי הממשלה ובמכוני המחקר השונים בישראל. ובקצרה, שוב לפזמון החוזר: נדרשת חזרה לתכנון לאומי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s