סיכום כהונתו של בן ברננקי, בהרלד טריביון מה-25-24 לאוגוסט, מביא את הסיפור הבא. ברננקי הביישן זכה בתפקידו בעקבות פגישה עם ג'ורג' בוש, שבה ענה על שאלות הנשיא באופן הזה: "אנחנו לא באמת יודעים, אבל, הנה, באופן זה אני חושב על הסוגייה". שמונה שנים מאוחר יותר נגידותו של ברננקי מסוכמת בכותרת הבאה: "נגיד 'פד' נועז, מחושל על ידי המשבר".

ברננקי, העומד לפרוש בראשית השנה הבאה, ללא-ספק מילא את תפקידו בכבוד. הפרופסור לכלכלה, שטיפח באקדמיה מודלים מקצועיים חד-משמעיים, לא היסס לשנות את תפישותיו במהלך המשבר. תגובתו הנבונה והפרגמטית סייעה לארה"ב לרדת משיעור אבטלה של 10% בסוף 2009 לשיעור אבטלה של כ-7.5% בחודשים האחרונים.

ברננקי עשה את מה-שפחות-או-יותר-נשבע-לא-לעשות כשנכנס לתפקידו. הוא רכש אגרות חוב של האוצר האמריקאי, ואגרות חוב מגובות משכנתאות, וכך הזרים כסף למשק. השיטה עבדה, המשק האמריקאי חזר לצמוח. ופתאום, ממש לפני סיום תפקידו, ברננקי מכריז על מיצוי צעדיו הותיקים. בשוקי ההון של העולם מסתמנת דאגה, עצירת הזרמת הכספים עלולה לגרום לעליית רבית בארה"ב ובמדינות רבות אחרות. עצירת הזרמת הכספים עלולה לבלום את הצמיחה.

מדוע, אם כן, החליט ה'פד' לסגת ממדיניותו המוצלחת? יש לכך רק תשובה אחת פשוטה: אין אמצעי מדיניות מושלם בכלכלה. כל תרופה ותופעות הלוואי שלה. תופעת הלוואי של התרופה הנוכחית היא ניפוח בועות נדל"ן ופיננסים.

האם ישנה תרופה אחרת, טובה יותר? האם המשק ישתה את שיקויו הבא של 'הפד' לרוויה? לאיש אין מושג. אופן פעולתו של כל אמצעי בכלכלה הוא תלוי קונטקסט. תלוי מיהו הנגיד שייבחר. תלוי לכמה תמיכה הוא יזכה מהנשיא. תלוי מה יהיו יחסיו של הנשיא עם הקונגרס באותה עת. תלוי איך יפעל משרד האוצר. תלוי איזה אווירה ציבורית תשרה בארה"ב בזמן לגימת המשקה.

'תלוי' היא מילת מפתח בכלכלה. לכן אני תמיד ספקנית כלפי הפעלת אמצעים כלכליים 'גדולים מהחיים'. לכן אני גם מתייחסת בהסתייגות להצעות שנשמעות להמרצת המשק בישראל בעזרת הדפסת כסף. הדפסת כסף, שלא כרכישת אג"ח על ידי הבנק המרכזי, אינה סופגת מהמשק אמצעים פיננסיים אחרים. משום כך, ומסיבות חשובות אחרות, השפעתה של ההדפסה הישירה חזקה יותר מהשפעת רכישת אג"ח על ידי הבנק המרכזי. הדפסת כסף היא טאבו בישראל מאז חוק אי-ההדפסה שנחקק בעקבות תוכנית ייצוב המשק. נכון, כל טאבו קורא מיד לשבירתו. אבל נכון גם שהדפסת כסף היא אמצעי רב-עצמה, וככל אמצעי רב-עצמה תלוי איך היא תופעל. יש בכוחה לשקם, יש בכוחה גם להרוס.

הסתייגותי מדיבורים מיותרים על הדפסת כסף עכשיו נובעת מתחושת הבטן העמוקה שלי לגבי הקונטקסט שבו אנו נמצאים. התקופה הנוכחית בישראל אינה תקופה רגועה. התקופה הנוכחית בישראל היא תקופה קשה של התפרקות תאגידים, ושל התפרקות ערכים. שום דבר אינו וודאי. לא המצב המדיני, לא המצב הביטחוני, ובעיקר לא האמון בין בני אדם. בימים כאלה, איני מכירה כלכלן הגון שיתיימר לומר איך הדפסת הכסף תעבוד, איזה מנגנונים היא תעורר. ואם כן, מוטב לא לעסוק בה עכשיו.

באסוציאציה קצת רחוקה מהדיון היבש הזה, ובקונטקסט של ערב ראש השנה שאליו אנו קרבים, אני נזכרת בסיומה של אחת היצירות הספרותיות הגדולות ביותר שנכתבו אי-פעם. ספרו של דוסטוייבסקי 'האחים קרמאזוב' (עם עובד, 2011) חודר אל תהומות נפש האדם, ואל תהומות תקופתו. רוסיה, במחצית השניה של המאה ה-19, עידן של תהפוכות טרם המהפיכה הגדולה. שלושה אחים מחפשים את גאולתם. האחד מוצא אותה בהוללות, השני מוצא אותה בתיאוריות פוליטיות, ואליושה, האח התמים, מוצא אותה בערכים אנושיים.

וכך מסתיים לו ספר לא-תמים, ספרו של דוסטוייבסקי שראה הכל, ובחן על בשרו כל מסלול אפשרי לגאולה. הוא מסתיים בדבריו של אליושה, המורה והמדריך לחבורת הילדים שאיתו: "נהיה-נא קודם כל ובראש וראשונה טובים, אחר כך הגונים"…אח, ילדים חביבים, אח, ידידים נלבבים, אל תפחדו מפני החיים! כמה טובים החיים כשאתה עושה משהו טוב, ומכל הלב".

ובחזרה לדיון הכלכלי היבש. זה לא אמצעי הקסם הזה, ולא אמצעי הקסם ההוא. זו התשתית הערכית. זה הרצון לעשות טוב, לא רק לצבור כוח ולהתעשר. זו המחויבות לכלכלה-למען -אנשים. בלעדי כל אלה, אסור אפילו להתקרב לאמצעים רבי-עצמה. וכשכל אלה ישנם, האמצעים כבר נכתבים מעצמם.

שנה טובה לכם קוראים יקרים. שנה טובה לכם כותבי 'רשימות'. שנה טוב לכולנו.