הכרזתו של שר הכלכלה, נפתלי בנט, על יישום הרפורמה במכון התקנים באמצעות צו, מעידה כאלף עדים על חולשת טיעוניו המקצועיים. אישור הרפורמה, בוועדת הכלכלה של הכנסת, התעכב לא רק בגלל התנגדותם של יו"ר הוועדה אבישי ברוורמן וחבריו, אלא גם בגלל הסתייגויות חברי הקואליציה בוועדה.

מיותר לומר, כי עצם השימוש בצו לקידום רפורמה כלכלית הוא בעייתי. מה גם, שבניגוד לנטען בדו"ח טרכטנברג, אין כל וודאות בכך שהרפיית דרישות התקן, והגדלת מספר היבואנים הצפויה בעקבותיה, יורידו את מחירי המוצרים שישוחררו. יבוא המוצרים לישראל אינו מתנהל בשוק של תחרות משוכללת. על כן, כל שינוי בו עלול לגרור  את התגובות המגוונות הבאות: התאגדות יבואנים נגד הצרכנים, מלחמות חרמה בין היבואנים לבין עצמם, הורדת מחירים, העלאת מחירים, שחיקת איכות המוצר, השבחתו. הכל אפשרי.

אבל אלה רק הערות הפתיחה. לב הדיון הוא הרפורמה המוצעת, שעיקרה מתמצה בשני צעדים.  הראשון מביניהם הוא החלה גורפת של התקנים הבינלאומיים המוכרים על היבוא לישראל, שפירושו למעשה הוא ריקון התקן הישראלי מתוכן. הצעד השני הוא הסתפקות בהצהרת היבואן או היצרן על עמידת המשלוח שהוא מביא בבדיקת מכון תקנים בחו"ל, לבד מאשר במוצרים שיוגדרו כמסוכנים. הצעד הזה ישלים את  את הפיכתו של מכון התקנים הישראלי למיותר.

מי יהיה תקננו המאומץ?   

נאמר, לרגע, שישראל מאמצת את כל התקנים הבינלאומיים המוכרים, ובמאמר מוסגר, ישראל כבר אמצה מזמן  חלק ניכר מתקני האיחוד האירופי וארה"ב. עדיין, נותרת לנו בעייה קטנה. תקן האיחוד האירופי קובע רק הנחיות כלליות לחבריו, פרטיו מיושמים בכל אחת ממדינות האיחוד באופן אחר. מה יקרה עכשיו בישראל אם תקן מדינה א' לא יתאם לתקן מדינה ב'? מי יהיה תקננו המאומץ? או, שמא, כדי שלא ניקרע מחמת הסתירות, ניאלץ ליבא לישראל כל מוצר – בכל צירוף תכונות אפשרי?

למי נקרא "מוצר מסוכן"?

הביטוי "מוצר מסוכן" נראה יפה, אך אינו ניתן להעברה אוטומטית ממדינה למדינה. בכמה מדינות בארה"ב, מקובל למכור רובים קטנים וחמודים לילדים כדי שיקדימו להתאמן בציד. הרובים האלה כבר הרגו אנשים. איך הם יסווגו אצלנו – ערכה לפיתוח הכישורים בגיל הרך? צעצוע מסוכן? ומי יישב בשבילנו על המדוכה – נשיא המדינה המייצרת את הרובים? מושל המדינה המתירה את מכירתם בארה"ב? חברה מחקר פרטית בלתי-תלויה שממשלת ישראל תשכור?

ובאמירה מפורשת יותר, לא סתם-ככה מתעקשות מדינות אירופה על שמירת תקניהן הלאומיים בתוך האיחוד. סתם תקן קטן, ולא-מתבלט, לעתים קרובות מבטא ערכים לאומיים יותר מרוב נאומיהם של ראשי ממשלה.

מי יגן עלינו מהברברים?

לא נעים להודות, אבל תקנים משמשים גם כאמצעי הגנה בפני יבוא. זאת, משום שבחיי היבוא האמיתיים לא הכל מסתדר כמו בספר. ייצואנים תוקפניים לא תמיד שומרים על כללי המשחק ההוגן. לעתים, אין ברירה אלא להזכיר להם את עיקרון ההדדיות. סיפור הנמשך כבר מספר שנים הוא התעקשותו של האיחוד האירופי לסנן יבוא מוצרי מזון מהונדסים גנטית לתחומו. האם זו רק הפגנת אנינות אירופית, דאגנות-יתר שמדינות אחרות אינן שותפות לה? או שזו גם דרכו המתוחכמת של האיחוד להגן על חקלאיו מפני יבוא מתחרה, כפי שארה"ב טוענת כלפיו, ומשיבה לו בחסימת כמה מסחורותיו בנמליה?

ויתורה של ישראל על תקינה לאומית הוא, אם כן, גם ויתור על אחד מהאמצעים הכי מקובלים והכי יעילים לבלימת תוקפנות ברברית ביבוא. האם מישהו במשרד, ששודרג ממשרד התעשייה למשרד הכלכלה, נתן את דעתו על העניין הפעוט הזה?

מי יבדוק את המכולות?

תפקידו השני החשוב של מכון התקנים הוא בדיקה מדגמית של משלוחי היבוא לישראל. כך הוא מוודא שהמשלוח המסוים שהגיע לנמל אכן עומד בדרישות התקן שנקבע. גם תפקיד זה יבוטל בעקבות הרפורמה, להוציא בדיקה מדגמית של מוצרים מסוכנים. כניסת משלוח יבוא לישראל תותר על סמך הצהרת יבואן או יצרן על עמידתו בתקנים.

הבעת האמון המרגשת הזו בהצהרות יבואני המדינה מזכירה לי סיפור מסוף שנות ה-80. בעיצומו של המאבק על חשיפת המשק הישראלי ליבוא ממדינות שאינן חתומות אתנו על הסכמים (בעיקר מדינות מזרח-אסיה) התארחנו – חברי הנהלת משרד התעשייה והמסחר – בנמל אשדוד. מיד עם בואנו, גררו לעברנו כמה מכולות שנרשם עליהן בגדול "מייד אין תאילנד" או משהו דומה. ואז, פרשו בפנינו את רשימוני היבוא של אותן מכולות שבהם נכתב באותיות מאירות עיניים: מקור הסחורה – האיחוד האירופי. חבות המכס של הסחורות נקבעת על פי הרשימונים.

"אה, אמרו לנו אנשי האוצר שיזמו את הסיור, היבואנים עושים מה שבא להם. אין טעם לשמור על הגנה בפני יבוא מהמזרח הרחוק כאשר היבוא מאירופה חופשי. אין ברירה אלא לחשוף את המשק ליבוא מכל המקורות". לרגע לא עלה בדעתם, שאכיפה מוגברת  וענישת מפירי החוק עשויה לשנות את המצב. דוקטרינת ה"מה לעשות" היא דוקטרינת היסוד של הליברליזציה. היא הדוקטרינה המצדיקה גביית מס מזערי מהעשירים ביותר כי ממילא הם לא ישלמו יותר מזה. היא הדוקטרינה המובילה את המשטר בישראל למסקנה ההגיונית הבאה: חוק שמופר, יבוטל מיד. ויפה שעה אחת קודם.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***