תקנים הם (לפעמים) נשמת האומה

הכרזתו של שר הכלכלה, נפתלי בנט, על יישום הרפורמה במכון התקנים באמצעות צו, מעידה כאלף עדים על חולשת טיעוניו המקצועיים. אישור הרפורמה, בוועדת הכלכלה של הכנסת, התעכב לא רק בגלל התנגדותם של יו"ר הוועדה אבישי ברוורמן וחבריו, אלא גם בגלל הסתייגויות חברי הקואליציה בוועדה.

מיותר לומר, כי עצם השימוש בצו לקידום רפורמה כלכלית הוא בעייתי. מה גם, שבניגוד לנטען בדו"ח טרכטנברג, אין כל וודאות בכך שהרפיית דרישות התקן, והגדלת מספר היבואנים הצפויה בעקבותיה, יורידו את מחירי המוצרים שישוחררו. יבוא המוצרים לישראל אינו מתנהל בשוק של תחרות משוכללת. על כן, כל שינוי בו עלול לגרור  את התגובות המגוונות הבאות: התאגדות יבואנים נגד הצרכנים, מלחמות חרמה בין היבואנים לבין עצמם, הורדת מחירים, העלאת מחירים, שחיקת איכות המוצר, השבחתו. הכל אפשרי.

אבל אלה רק הערות הפתיחה. לב הדיון הוא הרפורמה המוצעת, שעיקרה מתמצה בשני צעדים.  הראשון מביניהם הוא החלה גורפת של התקנים הבינלאומיים המוכרים על היבוא לישראל, שפירושו למעשה הוא ריקון התקן הישראלי מתוכן. הצעד השני הוא הסתפקות בהצהרת היבואן או היצרן על עמידת המשלוח שהוא מביא בבדיקת מכון תקנים בחו"ל, לבד מאשר במוצרים שיוגדרו כמסוכנים. הצעד הזה ישלים את  את הפיכתו של מכון התקנים הישראלי למיותר.

מי יהיה תקננו המאומץ?   

נאמר, לרגע, שישראל מאמצת את כל התקנים הבינלאומיים המוכרים, ובמאמר מוסגר, ישראל כבר אמצה מזמן  חלק ניכר מתקני האיחוד האירופי וארה"ב. עדיין, נותרת לנו בעייה קטנה. תקן האיחוד האירופי קובע רק הנחיות כלליות לחבריו, פרטיו מיושמים בכל אחת ממדינות האיחוד באופן אחר. מה יקרה עכשיו בישראל אם תקן מדינה א' לא יתאם לתקן מדינה ב'? מי יהיה תקננו המאומץ? או, שמא, כדי שלא ניקרע מחמת הסתירות, ניאלץ ליבא לישראל כל מוצר – בכל צירוף תכונות אפשרי?

למי נקרא "מוצר מסוכן"?

הביטוי "מוצר מסוכן" נראה יפה, אך אינו ניתן להעברה אוטומטית ממדינה למדינה. בכמה מדינות בארה"ב, מקובל למכור רובים קטנים וחמודים לילדים כדי שיקדימו להתאמן בציד. הרובים האלה כבר הרגו אנשים. איך הם יסווגו אצלנו – ערכה לפיתוח הכישורים בגיל הרך? צעצוע מסוכן? ומי יישב בשבילנו על המדוכה – נשיא המדינה המייצרת את הרובים? מושל המדינה המתירה את מכירתם בארה"ב? חברה מחקר פרטית בלתי-תלויה שממשלת ישראל תשכור?

ובאמירה מפורשת יותר, לא סתם-ככה מתעקשות מדינות אירופה על שמירת תקניהן הלאומיים בתוך האיחוד. סתם תקן קטן, ולא-מתבלט, לעתים קרובות מבטא ערכים לאומיים יותר מרוב נאומיהם של ראשי ממשלה.

מי יגן עלינו מהברברים?

לא נעים להודות, אבל תקנים משמשים גם כאמצעי הגנה בפני יבוא. זאת, משום שבחיי היבוא האמיתיים לא הכל מסתדר כמו בספר. ייצואנים תוקפניים לא תמיד שומרים על כללי המשחק ההוגן. לעתים, אין ברירה אלא להזכיר להם את עיקרון ההדדיות. סיפור הנמשך כבר מספר שנים הוא התעקשותו של האיחוד האירופי לסנן יבוא מוצרי מזון מהונדסים גנטית לתחומו. האם זו רק הפגנת אנינות אירופית, דאגנות-יתר שמדינות אחרות אינן שותפות לה? או שזו גם דרכו המתוחכמת של האיחוד להגן על חקלאיו מפני יבוא מתחרה, כפי שארה"ב טוענת כלפיו, ומשיבה לו בחסימת כמה מסחורותיו בנמליה?

ויתורה של ישראל על תקינה לאומית הוא, אם כן, גם ויתור על אחד מהאמצעים הכי מקובלים והכי יעילים לבלימת תוקפנות ברברית ביבוא. האם מישהו במשרד, ששודרג ממשרד התעשייה למשרד הכלכלה, נתן את דעתו על העניין הפעוט הזה?

מי יבדוק את המכולות?

תפקידו השני החשוב של מכון התקנים הוא בדיקה מדגמית של משלוחי היבוא לישראל. כך הוא מוודא שהמשלוח המסוים שהגיע לנמל אכן עומד בדרישות התקן שנקבע. גם תפקיד זה יבוטל בעקבות הרפורמה, להוציא בדיקה מדגמית של מוצרים מסוכנים. כניסת משלוח יבוא לישראל תותר על סמך הצהרת יבואן או יצרן על עמידתו בתקנים.

הבעת האמון המרגשת הזו בהצהרות יבואני המדינה מזכירה לי סיפור מסוף שנות ה-80. בעיצומו של המאבק על חשיפת המשק הישראלי ליבוא ממדינות שאינן חתומות אתנו על הסכמים (בעיקר מדינות מזרח-אסיה) התארחנו – חברי הנהלת משרד התעשייה והמסחר – בנמל אשדוד. מיד עם בואנו, גררו לעברנו כמה מכולות שנרשם עליהן בגדול "מייד אין תאילנד" או משהו דומה. ואז, פרשו בפנינו את רשימוני היבוא של אותן מכולות שבהם נכתב באותיות מאירות עיניים: מקור הסחורה – האיחוד האירופי. חבות המכס של הסחורות נקבעת על פי הרשימונים.

"אה, אמרו לנו אנשי האוצר שיזמו את הסיור, היבואנים עושים מה שבא להם. אין טעם לשמור על הגנה בפני יבוא מהמזרח הרחוק כאשר היבוא מאירופה חופשי. אין ברירה אלא לחשוף את המשק ליבוא מכל המקורות". לרגע לא עלה בדעתם, שאכיפה מוגברת  וענישת מפירי החוק עשויה לשנות את המצב. דוקטרינת ה"מה לעשות" היא דוקטרינת היסוד של הליברליזציה. היא הדוקטרינה המצדיקה גביית מס מזערי מהעשירים ביותר כי ממילא הם לא ישלמו יותר מזה. היא הדוקטרינה המובילה את המשטר בישראל למסקנה ההגיונית הבאה: חוק שמופר, יבוטל מיד. ויפה שעה אחת קודם.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

4 מחשבות על “תקנים הם (לפעמים) נשמת האומה

  1. מדכא לקרוא שאת "עיתונאית כלכלית". ההשקפה שלך שטחית והניתוח שלך מתאים לבית ספר יסודי. מה שכן, אין ספק שאת מתאימה לשיח העיתונאי בישראל.

  2. כתבה עיניינית !! תקראו טוב טוב :
    קיימות סיבות מדוע גרמניה וארה:"ב מקיימות מכון תקנים, ולא מסתפקות במכון של מדינה אחרת אפילו בארה"ב – מודל החיקוי האהוב על בעלי ההון -ישנה מדיניות יבוא שמרנית, המיועדת להגן על תעסוקת העובדים במדינה.
    אם היו מתירים יבוא חופשי של כל מוצר, בשם התחרות החופשית והוזלת המחירים – אחוזי האבטלה בארה"ב ובגרמניה היו מרקיעים שחקים. ועל כן, כדי לשמר פעילותם של תעשיות שלמות, ישנם חוקי יבוא מחמירים ביותר.

  3. שטויות במיץ עגבניות.

    הצעת משרד הכלכלה היא לא לאמץ 'תקינה אירופית' אלא אישורי מכוני תקנים אירופיים. מה שטוב לצרכנים בשבדיה, צרפת, בריטניה וגרמניה, כנראה שלא יזיק גם לצרכנים הישראליים ויחסוך כסף רב ליבואנים.

    מה ייעשה עם הכסף הזה? אולי יוזילו מחירים לצרכן, אולי ישפרו את שכר העובדים ואולי פחות עסקים קטנים ובינוניים יפשטו את הרגל בגלל העודף רגולציה והנטל הכבד הרובץ על כל מי שמנסה להקים עסק בישראל. אין שום סיבה שאסלה המיוצרת באיקאה ועומדת בתקן השבדי ונמכרת בכל סניף של איקאה בעולם, לא תוכל להימכר בישראל (ראו קישור לכתבה).

    הרציונאל של הגברת מעוות. היא דוגלת בשמירה על 'ערכים לאומיים'. לפי ההגיון הזה, צריך לאסור כניסה של מזגנים שאינם של אמקור או תדיראן ומכוניות שאינן סוסיתא. אבל המציאות מוכיחה כי המדינה ואזרחיה מרוויחים הרבה יותר במצב של סחר חופשי. הסחורות הופכות זולות יותר, העבודה מתייעלת, טכנולוגיות חדשות נכנסות והייצוא הישראלי גדל. והייצוא כרוך בייבוא במסגרת הסכמי סחר ולכן יש אינטרס לאומי ראשון במעלה להגביר את הייבוא ולהסיר חסמים בכדי לעודד את הייצוא התעשייתי. וייצוא תעשייתי, בשונה מייצור לשוק המקומי, חייב לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר, אחרת לא יירכש ע"י קניינים בשווקים הבינלאומיים (קל וחומר במדינות המערב והתקנים המחמירים הקיימים בהם).

    יקנעם, מעצמת הסירים לשעבר, היא היום מעצמת היי טק. דלתא מייצאת לכל העולם למרות היותה חברת טקסטיל ישראלי וזאת בזכות שילוב נכון של טכנולוגיות עילית בייצור. אינטל היא היצואנית הגדולה ביותר וגם טבע ואחרות… זו תעשייה ישראלית וזו תעשייה מכניסה למדינה ולעובדים ולספקים ולעסקים הקטנים והבינוניים… לכולם.

    מכוני התקנים אינם מהווים חסם מרכזי לתחרות החופשית. יש מכסים, יש היטלי סחר ויש גם תקנים. אבל מי שמפסיד מכך הם העניים ובני מעמד הביניים, שנאלצים לרכוש את אותם מוצרים בהרבה יותר כסף בהשוואה למקביליהם במערב וקל וחומר שבהשוואה למקביליהם במזרח. העשירים תמיד יכולים לצאת לסייל בלונדון.

    עבודה מאורגנת + מכסים + תקינה + עובדים מיותרים במגזר הציבורי + רכש שירותים מספקים חיצוניים במגזר הציבור (כי העובדים לא תמיד מקצועיים וקודמו שלא בהתאם לכישורים אלא הקשרים) + רגולציה מכבידה על עסקים + מיסויי גבוה שנועד לממן את כל ה'באים לעבודה' = יוקר מחייה מהגבוהים במערב.

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000684558

  4. בוגרי המכון ההוא בעיר שלם הגיעו לכאן עם האינדוקטרינציה הפשטנית-דתית-ליברטריאנית ששטפו בה שם את מה שיש להם במקום מוח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s