זה, כמובן, צריך להיות המוטו של כל דיון מקצועי או פוליטי. וזה, כמובן, אינו המוטו ברוב המקרים. קל יותר לשכנע את המשוכנעים. הם לא מתווכחים. הם תמיד מחזקים אותך. והם לא תובעים ממך יידע או הבנה עמוקים מדי.

הכרת יתרונו של שכנוע המשוכנעים עומדת ביסודו של כל ז'רגון מקצועי או פוליטי. עם זאת, שימוש יתר בשיטה חותר תחת כל טקסט מקצועי או פוליטי. וכך, למרות שכתיבת מאמר קצר לקהל הרחב, בכוונה טהורה, היא המבחן העליון לשליטה מקצועית, רובם המכריע של המאמרים המקצועיים בעיתונות היום נחשבים לחסרי ערך. ובאופן דומה, גם מצעי המפלגות נתפשים היום כטקסט נלעג, אם מישהו בכלל מסתכל עליהם.

בהינתן הרקע הזה יהיה קשה להחזיר את הציבור לקרוא וכתוב  מקצועי ופוליטי. זה ידרוש הליכה בהיפוך לרוח התקופה. אם רוח התקופה היא תחכום ועמימות בכל מחיר, היפוכה הוא תום ויושר.

קל לומר, ואיך עושים את זה? אבן בוחן טובה היא כתיבת מצע כלכלי למפלגה. כן, כתיבה מחדש של אותו מסמך הנחשב לגיבוב בלתי-נמנע של קלישאות ושקרים. ואם נבחן לרגע את אותה אי-נמנעות, נמצא שהיא מבטאת חשש מפני עירור התנגדותן של קבוצות מצביעים מסוימות. אבל גם ההתנגדות הזו היא קלישאית, כי מה יודע רוב הציבור על תמיכת הממשלה בדיור לנזקקים? הוא מסוגל לדקלם דקלום  כלשהו שקלט מהתקשורת על "סבסוד=בזבוז כספי הציבור, שוק חופשי=שוק שמתנהל תמיד באופן המטבי".

את הדיון על שוק חופשי כמובן שאין טעם לנהל בחזית המצע. אבל הוא כן צריך להימצא ברקע.  ובחזית תופיע הצגה תמציתית של יעדים ושל האמצעים להגשמתם, תוך הדגשת הבחירה הערכית הטמונה בכל החלטה, וההתלבטויות המקצועיות הכרוכות בה.

נטחן לרגע שוב את מה שכאילו נטחן בכל מערכת בחירות – מצע כלכלי לשמאל הסוציאל-דמוקרטי בישראל. מצע כזה צריך להציג בעמודיו הראשונים את היעדים הבאים:

– תעסוקה מלאה – הנמכת שיעור האבטלה בישראל, לא רק זה המתפרסם באופן שוטף על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (קצת פחות מ-7% עכשיו) אלא גם זה שאינו מתפרסם: מובטלים לפרק זמן קצר במעבר ממשרה למשרה, מועסקים חלקית שלא מרצון, "עצמאים" מחמת היוואשות מחיפוש משרה שכירה קבועה ומתגמלת.

– שכר נאות – העלאה הדרגתית של שכר המינימום. חקיקת חוק שכר מקסימום על מנת לשחרר אמצעים שיאפשרו להעלות את שכרם של רוב העובדים. חיזוק כושר התחרות של המגזר היצרני, כדי לשפר את יכולת העסקים לתגמל את עובדיהם.

 – הבטחת רצפת הפנסיה – התחיבות ממשלתית להבטחת הרובד התחתון של הפנסיה, נאמר עד 5,000 שקל לחודש לגמלאי. הסכום המתאים ישוריין בקרן ממשלתית. סכומים גבוהים יותר יישארו, בינתיים, חשופים לתנודות השוק כמו היום.

– הפחתת ההשתתפות העצמית במימון החינוך והבריאות. החזרה הדרגתית של מחויבות הממשלה המלאה בתחומים אלה.

– חידוש הערבות הממשלתית לדיור לכל. ניהול ממשלתי של דיור לנזקקים: זוגות צעירים לא-עשירים, עולים חדשים, קשישים מעוטי אמצעים, מקבלי הבטחת הכנסה והדומים להם.

ובהמשך המצע, כדאי להציג כמה מהאמצעים להגשמת היעדים. הצגה זו, מוטב שלא תהיה פרטנית מדי. מספיק לומר את הדברים הבאים:

– הממשלה הסוציאל-דמוקרטית שתקום תשאף להיות ממשלה גדולה. שיעור הוצאתה מהתוצר יעלה בהדרגה מקצת יותר מ-40% היום לכ-55 עד 60 אחוזים כמקובל במדינות אירופה המתקדמות. עם זאת, תקציב הממשלה ישמור על איזון סביר, בעזרת הכבדת נטל המס על אותם חברות ופרטים בעלי אמצעים ששוחררו ממס במידה רבה בעשרים וחמש השנים האחרונות. וכדי להבהיר נאמר כאן: "ממשלה גדולה" אינה רק ממשלה שמוציאה הרבה, אלא גם "ממשלה מעורבת" –   ממשלה המצהירה על יעדיה מראש, חושפת את האמצעים להגשמתם, עוקבת אחר יישומם, ומשתפת את הציבור במידע הרלוונטי.

– ממשלה גדולה ומעורבת תקים מחדש את יחידות המטה שנסגרו בכל משרדי הממשלה מאז סוף שנות ה-80. היא תעודד דיון בין כל משרדי הממשלה ותיאום בין-משרדי.

– ממשלה גדולה ומעורבת תחיה את הרגולציה: תחיקה, פיקוח ובקרה על תנאי העבודה, על איכות הבניה, על קרנות הפנסיה,  על הבנקים ועל מגזרים אחרים לפי הנדרש. ממשלה מעורבת תכריז על טווח זמן שבו יימדדו תוצאות מעשיה, ויובאו לידיעת הציבור.

לא צריך יותר מזה. לא מצעים ממוחזרים, ולא מצעים שבאים לרצות את כו-לם. במקום כו-לם מספיק לשכנע רק חלק מהלא-משוכנעים. אבל לשכנע באמת.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***