לא יודעת איך וממתי החל הביטוי "כשל שוק" לככב בעסקי הספרים. אך אני נתקלתי בו פעמיים בתקופה האחרונה.
פעם ראשונה, שהתלכדה עם שבוע הספר לגמרי במקרה, הייתה בשיחה עם תלמידותיי מקבוצת הבוגרים של ה"השומר הצעיר" שהכינו עבודה מסכמת על שוק הספרים בישראל. באחת מפסקאות העבודה הן ציטטו את דבריה של השרה, לימור לבנת, בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת: "הדואופול {צומת וסטימצקי} יצר מצב של כשל שוק שלצערנו הממונים על ההגבלים העסקיים לא ידעו לטפל בו. במקום שהממונה מסרב להתערב ולראות את התמונה, אז לצערנו צריך להתערב באמצעות חקיקה…לצערי, כי זה בניגוד להשקפת עולמי. אני מאמינה בשוק חופשי…"
הגבתי מהבטן והערתי כי הביטוי "כשל שוק" מבטא עמדה ערכית כבר מעצם ניסוחו. הוא באופן מכוון מוביל לתפישה כי השוק בדרך כלל פועל באופן מושלם, והבעיה הקטנה צצה לה רק בשוק הספרים ואולי בעוד כמה מצבים דומים. התפתחה שיחה מעניינת, שחידדה לי את המושג "כשל שוק".
מספר ימים לאחר מכן, נתקלתי במאמר של ידידי, גלעד סרי-לוי, הטוען דברים דומים לשלי: ”נימוקים הכוללים בתוכם מושגים כמו 'בעלות צולבת' טוענים בגנותו של 'כשל שוק', ומרבים חקור על בחירתו של הצרכן בלהט שוקאי. בי כל השיח הזה מעורר תמיהה, ולא בגלל שאיש השוק אני, אלא להפך. שהרי אם נסתכל על ההצדקות, הרי שלחוק הזה יש בעיה כאשר מנסים לפרש אותו במונחים הללו. אם את מסתכלת בזה דרך מושגי השוק, אין פה בעיה בכלל. יוצאים לאור הרבה ספרים, המחירים נמוכים, הכול טוב ויפה. מנקודת מבט של 'שוק', העובדה שישנם אנשים שעובדים ולא מקבלים 'שכר הוגן' זו לא בעיה בכלל. כי שכר הוגן, לתפיסתם, הוא מה שהשוק מוכן לתת. ואם יש סופרים שמוכנים לעבוד כמעט חינם, הרי שזו בחירה שלהם ואין להם לקבול על זה לאף אחד".
נזכרתי כי בלימודי הכלכלה שלי לתואר ראשון, אי-שם בשנות ה-60, לא השתמשו בצירוף המילים "כשל שוק". נברתי בספרי הלימוד הישנים, כדי להיות בטוחה, ומצאתי כי הביטוי הזה אינו מופיע בהם. בדקתי הלאה ולמדתי כי השימוש הראשון ב"כשל שוק" במאה ה-20 מיוחס למאמר מ-1958. מקורו הראשון ממש הוא מאמר של הנרי סידגוויק, כלכלן ופילוסוף מהמאה ה-19.
המושג "כשל שוק" אינו חדש, אם כן, אך השימוש הפופולארי בו החל עם התפשטות המודל הניאו-ליברלי בכלכלה בשנות ה-80. וכמובן, לא בכדי. המודל הניאו-ליברלי מעוניין להחדיר למוחנו את האמונה שעצם קיומם של שוק חופשי ושל תחרות הם ה-דבר, לא צריך יותר מזה. אבל תורת הכלכלה אינה מנסחת את הדברים ככה. אבי הכלכלה המודרנית, אדם סמית, בספרו המכוננן "עושר העמים" דן בהרחבה באי-שוויון בכוחן של היחידות הכלכליות. סמית מצביע על עצמתם היתירה של מונופולים, ומדגיש את הכוח העודף שיש למעסיק על עובד בודד. סמית, אגב, גם קורא למעסיקים לשלם "שכר הוגן" לעובדיהם.
יוצא מכאן, שתורת הכלכלה המודרנית אינה סבורה כי השוק – מקום מפגשם של קונים ומוכרים – הוא המודל המיוחל. תורת הכלכלה שואפת לממש את חזון הדמוקרטיה – הצבעה שווה לכל קול, אופטימום בכלכלה ובחברה. לשם כך, היא נשענת על מודל "התחרות המשוכללת" שבראה. ותחרות משוכללת אינה כל מפגש שוק אקראי. תחרות משוכללת היא זירה בעלת בתנאי משחק מוגדרים.
שני התנאים העיקריים לתחרות משוכללת הם:
– ריבוי קונים ומוכרים עד שכל יחידה כלכלית סבורה שהתנהגותה אינה יכולה להשפיע על המחיר.
-מידע מושלם (אינפורמציה מלאה). כל הפועלים בשוק יודעים את כל מה שהם צריכים לדעת על המוצר ועל מחירו. שני התנאים האלה, נדיר שהם מתקיימים במציאות. תחרות משוכללת היא, אם כן, מצב נדיר.
ועל כן, תורת הכלכלה, ביסודה, מובילה למסקנה כי פסיקת השוק אינה הפסיקה היעילה ביותר או הצודקת ביותר. יש מקום להתערבות ממשלה ברוב המקרים, ולא רק בעסקי תרבות ורוח, או בסיפורים "חברתיים" מגירי דמעות.
"כשל" שוק הספרים מוביל אותנו לחידוד ההבחנה בין המודל הסוציאל-דמוקרטי למודל הניאו-ליברלי בכלכלה. המודל הסוציאל-דמוקרטי מכיר ביכולת מנגנון השוק לתרום לתפעול כלכלה מטבי. עם זאת, הוא ער לאי-מושלמותו של מנגנון השוק, ולצורך לפצות עליה. המודל הניאו-ליברלי, לעומתו, מנסה לשכנע את עצמו ואותנו שאין צורך להתערב: השוק הוא מקום התכנסות מושלם, והתחרות, כל תחרות, היא כלי ביצוע מושלם. זה מה שהניאו-ליברלים אומרים, תוך עקיפה בסיבוב של כמה מהנחות היסוד של תורת הכלכלה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
ראי את הגרף המצ"ב שתומך בעמדתך
http://books.google.com/ngrams/graph?content=market+failure&year_start=1930&year_end=2013&corpus=17&smoothing=3&share=
בכלל כלי נחמד.
אהבתיאהבתי
גלי,
נהדר, איפה מוצאים דברים כאלה? כדאי שתבהיר לכולם מה חיפשת בדיוק ואיפה.
אהבתיאהבתי
חן חן.
ועוד דוגמה לענין "כשל השוק" שכתבתי אתמול בפייסבוק – דה מארקר מצטט את הניו יורק טיימס המדווח על מערכת הבריאות האמריקאית שמנוהלת על ידי "השוק החפשי". מסתבר שמערכת הבריאות האמריקאית יקרה מאד, ולא טובה יותר. הניו יורק טיימס קורא לזה "כשל שוק". זה הג'וקר שאפשר להוציא כהסבר לכל מקרה בו מתברר שהשוק החפשי לא כל כך יעיל כמו שהבטיחו לנו. http://www.themarker.com/wallstreet/1.2047135
אהבתיאהבתי
בהחלט, גם אני שמתי לב לסיפור הזה אתמול בדהמארקר.
אהבתיאהבתי
יש שורה של מונחים כאלו שמעידים על כשל לוגי של המתמשים בהם יותר מכל דבר אחר. למשל הדולר "שבר" את מחסום ה- 4 ש"ח (אין שום מחסום, זה סתם מספר אדיש). או הפועל סכנין "הפתיעה" ניצחה את בית"ר ירושלים, המדווח לא ראה בהתגשמות ציפיותיו הבלתי מבוססות ועכשיו הוא מופתע, א בראוו.
אהבתיאהבתי
לגבי הגרף – הוא לא באמת מדגים את הנקודה. מקבלים את אותו גרף אם מחפשים:
Arrow–Debreu model
pareto efficient
externalties
public goods
אם מחפשים
fundamental theorems of welfare economics
מקבלים גרף שיש בו "דבשת" בין 1955 ל 1960, אז 0 שימוש, ואז עלייה שמתחילה ב 1970 וממשיכה עד ימינו.
יכול להיות שמה שהגרף מראה זה עלייתם של המודלים המתמטיים בלימודי הכלכלה?
אהבתיאהבתי
עמית,
כן, גם עוסקים בזה בחקר הלשון בתקופה האחרונה. שימוש בביטויי לשון להחדרה סמויה של עמדה מסויימת.
אהבתיאהבתי
אור,
הצעות החיפוש שלך בהחלט מרחיבות את הדיון. אבל אני לא מסכימה עם עמדתך שהגרף של גלי לא ממחיש את הנקודה. הפופולאריות המקצועית של מונחים מסויימים לפעמים נעה במקביל בגלל הקשר של אופנה מחשבתית מסויימת ביניהם.
ולפעמים, הגרף הוא דווקא הפוך. אתמול בדקתי את עקומת השימוש ב- perfect competetion
וב-budgetary deficit. שתי העקומות האלה מתנהגות הפוך מעקומת ה-market failure.
זה, לדעתי, נושא מרתק לעבודה סמינריונית או לעבודת גמר למ.א. בכלכלה. הדור הצעיר מוזמן ליזום, אני מוכנה לעזור ברעיונות.
אהבתיאהבתי
ובדיוק הבוקר באמצע ויכוח בטוויטר מישהו אמר שביטוח הבריאות באמריקה הוא "כשל שוק" – כמה טוב שאפשר לשלוף את הפוסט והשיחה. תודה, תמר!
אהבתיאהבתי
בכיף, שונרא, חשבתי שהפוסט הזה יתאים לך.
אהבתיאהבתי
אני רוצה להתייחס למונח כשל שוק מזוית ראייה של 'פריימינג' Framing .
בעברית נורמלית, פשוטה המובן של 'כשל שוק' הוא שהשוק נכשל. והוא נכשל מכיון שאינו פועל/מתנהג כפי שהתיאוריה הכלכלית המקובלת אומרת שהוא היה צריך לפעול.
אבל זה היפוך יוצרות מלא. בפיזיקה כאשר התצפיות אינו תואמות את התיאוריה הקיימת, מחליפים את התיאוריה. במקרה שלנו כאשר התנהגות השוק אינו תואמת את התיאוריה, רואים בזה כשלון של השוק, באים בטענות לשוק, קוראים לזה כשל שוק, במקום לבדוק ולתקן או להחליף את התיאוריה הכלכלית השלטת.
הגולם השתלט על יוצרו. התיאוריה הכלכלית צריכה לתאר ולנבא את התנהגות השוק, במקום זה אנו דורשים מהשוק להתנהג לפי התיאוריה הכלכלית.
כאשר השוק אינו מתנהג לפי התיאוריה הכלכלית,זה אינו כשל שוק אלא כשל של התיאוריה, וכאשר התיאוריה הכלכלית המקובלת לא מצליחה לתאר ולנבא את התנהגות השוק, ונקלעים למשבר, צריך לתקן או להחליף את התיאוריה, ולא להחליף את השוק.
לדעתי, אין סיכוי למצוא תיאוריה כלכלית שתחזיק מעמד יותר משני דורות, שכן כלכלה אינה מדע מדוייק כמו פיזיקה, או מדע מופשט כמו מתמטיקה ולוגיקה, כלכלה עוסקת באנשים, ואנשים מתרבויות שונות מתנהגים באופן שונה, אנשים לומדים, ומשנים את התנהגותם כולל את התנהגותם הכלכלית.
אמנון פורטוגלי
אהבתיאהבתי
אמנון,
כעיקרון אני מציגה למעלה טענה דומה לשלך. אני בכל זאת חושבת שישנן כמה הבחנות בכלכלה שמחזיקות מעמד כבר מאות שנים. מה שקורה עכשיו הוא: פרשנות מרחיקת לכת מדי של ההבחנות האלה, ולעתים גם פרשנות מסולפת. זה קורה בגלל הפרס הגדול שאותו מקבל מי שמצליח לכופף את הכלכלה לטובתו. וגם בגלל שהכלכלה אינו מקצוע שניתן לבדיקת מעבדה, כפי שציינת.
אהבתיאהבתי