זוהי אחת מהבחנותיו החשובות של ג'והן מיינרד קיינס. לא נשאיר אותה בתרגומה לישראלית מדוברת. המקור הוא הכי טוב, וזה מה שמופיע במכתבו של קיינס לניו-יורק טיימס מ-1934:
"אני רואה את בעיית הההתאוששות באור זה: באיזו מהירות תיחלץ המערכת העסקית הנורמלית לעזרה? באילו ממדים, באילו אמצעים, ולמשך כמה זמן מומלץ לאפשר הוצאה ממשלתית חריגה בינתיים?" (רוברט היילברונר, הפילוסופים הארציים, הוצאת שלם 2012).
קיינס לא השמיט בטעות את המספרים בטקסט הזה. הוא לא נוקב במספרים גם ב"תיאוריה הכללית" שלו שיצאה לאור ב-1936. קיינס לא היה האיש שיחשוש ממחלוקת. הוא, פשוט, לא התיימר לדעת מהו הגירעון הנכון בכל מצב ובכל עת.
ועל כן, הדיון על יעד הגירעון ל2013- ול-2014 אינו דיון על 4.9% או על 4.65%. זהו דיון על דרך קביעת יעד הגירעון ועל אופן הצגתו. ויש מה לומר על דרך קביעת יעד הגירעון ועל אופן הצגתו בשבועות האחרונים.
תתקדמו כבר. זה כבר לא הכרחי (ואפילו לא מכובד) להיתקע ביעד גירעון של 3%-לא חשוב-מה קורה-מסביב. רוב הכלכלנים עברו להתייחסות פתוחה יותר לגירעון הנובע מההאטה הכלכלית. אבל הם בודקים היטב את סיבות החריגה, שואלים את עצמם עד כמה הגירעון נשלט על ידי הרשויות, ומנסים לבדוק אם הרכב הוצאות התקציב הוא מהסוג התומך-צמיחה.
גם חברות הדירוג כבר לא בוחנות את המצב רק מהזוית הטכנית הצרה. ולראיה, גירעונן הדי-גבוה של כמה מהמדינות שזכו לדרגת האשראי הגבוה ביותר (AAA) של סטנדרד אנד פור'ס לחוב במטבע מקומי. אותה חברה, שהורידה את הדירוג לישראל עכשיו, השאירה ברמה הגבוהה ביותר AAA)) את דירוג המדינות הבאות: בריטניה – שיעור גירעון של 6.6% ב-2012, דנמרק – 4.1%, קנדה 3.5%. גירעונה של ארה"ב המדורגת AA+ הוא 8.5% מהתמ"ג ב-2012.
אל תנסו לעבוד עליהם בעיניים. תגובתן של חברות הדירוג הפעם מעידה שהן אינן דורשות רעתה של ישראל. הצעד שבו נקטה סטנדרד אנד פור'ס – הורדת דירוג האשראי של ישראל מ-AA מינוס ל-A פלוס – נוגע רק לגיוס החוב בשקלים. דירוג החוב במטבע חוץ עומד על הדרגה הזו כבר מלפני כן.
הורדת הדירוג בשקלים בלבד היא סנקציה רכה. היא לא תשפיע משמעותית על גיוס החוב בתוך ישראל. עם זאת, אסור לזלזל באמירה הגלומה בה. חברות הדירוג מזכירות לישראל את כללי המשחק הבינלאומיים. כללים המחייבים אותן להגיב בחומרה על מה שנראה כהפרת אמון.
תרגיעו. אין שום סיבה לקפוץ עכשיו עם ההכרזה על יעד גירעון של 3% ל-2014. לפני שאתם כ-אילו מכפרים על חטאיכם השנה, בידקו אם היעד שהצבתם לשנה הבאה ישים מבחינה פוליטית.
האם אתם מסוגלים כבר בשנה הבאה לגבות עוד מיליארדי שקלים רבים, הן על ידי העלאת שיעורו הכללי של מס החברות, והן בעזרת צמצום הפטורים ממנו להן זוכות חברות המשקיעות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון? מס החברות הוא אחד ממקורות תוספת הגביה העיקריים שלכם. האם אתם חזקים מספיק כדי לבלום לזמן-מה את ההשקעה המואצת בתשתיות? זוהי השקעה שלא תורמת לעירור המשק מיד, לכן המשכה הרציף אינו חיוני ברגע זה. בידקו עוד כמה נישות כאלה, ואם אינכם יכולים למצוא מקור הכנסה ודאי, וסעיפי הוצאה כבדים שאפשר לקצץ, הרפו מיעד הגירעון השאפתני, והכריזו מלכתחילה על יעד גירעון של 4% מהתמ"ג.
פרטו, נמקו והסבירו. זה לגיטימי לגמרי לנהל ויכוח תקציבי בתוך המדינה. זה אפילו מעיד על דמוקרטיה בריאה שהיא מתכון ליציבות. אבל זה רע מאד לרוץ לחבר'ה מיד לאחר ההכרעה, ולהחצין את חוסר האמון שהתגלע בין גורמי השלטון בישראל. התנהגות כזו מבקשת הורדת דירוג אשראי, ואכן קיבלנו הורדת דירוג אשראי. התנהגות כזו גם עלולה לקרוא למהמרי המטבע-בורסה הבינלאומיים לעשות סיבוב על שוק ההון בישראל, ולא מטעמים ציוניים.
התגרה הזו לא הכרחית עכשיו. מזה חודשים מספר שהגופים הבינלאומיים מסמנים למדינות כמונו מסלול התחמקות אלגנטי מסד תקציב קשיח מדי. קרן המטבע הבינלאומית וארגון המדינות המתועשות קוראים עכשיו לכולם להקים "מועצות תקציביות" ליד משרדי האוצר. המועצה התקציבית היא גוף של מומחים בלתי-תלויים הממליץ על מבנהו הרצוי של התקציב. אם הרכבה האישי של המועצה והתבטאויותיה יייתפשו כעצמאים ומנומקים מספיק, הם יצליחו לשכנע. בחירותיה התקציביות של ישראל יתקבלו בהבנה, גם אם יחרגו מהמודל השמרני.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
"האם אתם חזקים מספיק כדי לבלום לזמן-מה את ההשקעה המואצת בתשתיות? זוהי השקעה שלא תורמת לעירור המשק מיד, לכן המשכה הרציף אינו חיוני ברגע זה".
צר לי, אך לגמרי לא בטוח שהשקעה בתשתיות אינה תורמת לעידוד המשק באופן מיידי.
לאחרונה, הגופים המוסדיים משקיעים חלק הולך וגדל מהכספים בשוקי חו"ל. הביקוש למט"ח אולי מסייע במקצת להקטין את הייסוף המתמשך במטבע החזק בעולם, אך בד בבד – כל עוד המגמה של התחזקות הש"ח תמשך – גם מקטינה את שווי ההשקעה במונחי שקלים – ולא בטוח שהתשואה מפצה על ירידת הערך.
לעומת זאת, השקעה מסיבית של המוסדיים בתשתיות במדינת ישראל מקבעת את ערכן במונחי מטבע מקומי – ומאפשרת לממשלה שלא להשקיע ולחסוך את המיליארדים המיועדים להשקעה וכך גם להשיג את יעד הגירעון מבלי להטיל מסים מיותרים על מעמד הביניים..
למה השקעה בחו"ל בנדל"ן מניב לסוגיו מתקבלת כהשקעה נבונה ואילו בארץ כמעט הס מלהזכיר.
האמנם השקעת מיליארדים בנדל"ן מפסיד במזרח אירופה ולאס וגאס היתה טובה למשק?
מה רע בהשקעות בישראל כמו בכביש 6 או מנהרות הכרמל, למשל?
האם השקעה בבנית בתי חולים במימון המוסדיים אינה תורמת לעידוד המשק באופן מיידי?
איפה כתוב בתורה שהמדינה צריכה להיות בעלת המבנים? האמנם אינה יכולה לחכור אותם בעלות
של רבית אלטרנטיבית בגובה זה או אחר?
האמנם השקעה בדיור להשכרה ארוכת טווח לא יכול לשמש זרז מיידי לעידוד המשק? שלא לדבר על תוצאת הלואי בפתרון זמין ומהיר יחסית לבעית הדיור בישראל..?
האם באמת אין המדינה יכולה לחייב את המוסדיים להשקיע בתשתיות בארץ – הרי חלקו הארי של הכספים מקורו בהטבות ו/או זכויי מס למעסיקים ולעובדים – שניתנו ע"י המדינה?
ובא לציון גואל….
אהבתיאהבתי
שעיה,
ההשקעה בתשתיות (וזה לא כולל בנייה למגורים) מעוררת פחות את הפעילות במשק מהוצאה שוטפת למימון קצבאות אבטלה,למשל. זאת, משום שהההשקעה בתשתיות יחסית דלה בכוח אדם, ולכן לא הרבה ממנה זורם לשכר המוצא לקניות. היא גם נעשית על ידי חברות גדולות שלא בהכרח משקיעות את רווחיהן בארץ. הכוונה כאן אינה לבניית בתי-חולים אלא יותר להשקעה בכבישים וברכבות שהם ההוצאה הכבדה על תשתיות עכשיו.
אהבתיאהבתי
האגו מעוור
אהבתיאהבתי
אכן ככה.
אהבתיאהבתי
ברור שהוצאה שוטפת למימון קצבאות חוזרת מיידית למשק – האם זה לא היה חלק מהבעיה שהשימוש לפני מספר שנים באג"ח המיועדות לפיתוח המשק – הופנה לכסוי הוצאות שוטפות…?
השקעה בתשתיות כוללת את פיתוח השטחים שעליהם יבנו בנייני המגורים [צנרת להולכת מים וביוב, חשמל ותקשורת, כבישים ורכבות וכל כיו"ב] ובתי החולים – כל אלה דורשים הרבה מאד כוח אדם החל בתכנון – עבור לחומרים ולציוד וגמור בבצוע, וזה לא חיב להיות במימון ישיר של המדינה.
ועל כן יש להטיל את ההשקעה בכל הקשור בכך על הגופים המוסדיים.
אולי זה לא בדיוק התפקיד המוגדר של גופים אלה, אך מוטב כאן מאשר בחו"ל….
אהבתיאהבתי
תודה, שמו הפרטי של קיינס הוא ג'ון, לא ג'ורג'.
סיבה נוספת מדוע הוצאה לקצבאות מעוררת פעילות פחות וכולי, היא שהקצבאות נצרכות ברובן ע"י מי שכל הכנסתו או כמעט כולה, הולכת להוצאה ולא לחיסכון. בעקיפין – מה שקוראים "בהפוכה" – ניתן לראות כאן גם את ההיבט המדכא פעילות של מיסוי עקיף (מע"מ על המזון, באופן מיוחד). מי שחלק גדול של הכנסתו באופן יחסי, מוצא על קניית מזון, יוציא את הכסף על קנייה של מצרך אחר אם יבטלו את המע"מ על מזון. כלומר, רובו של הכסף בסופו של דבר יחזור לממשלה בצורת מיסוי ישיר – מה שהממשלה הנחמדה שלנו, בתמהיל המיסוי הנוכחי, כנראה לא כל כך רוצה. אבל זו אופרה אחרת לגמרי
אהבתיאהבתי
כתבתי ג'ורג'? אני לא מאמינה וכבר מתקנת.
אהבתיאהבתי
גם אני טעיתי – ההוצאה על קצבאות מעוררת פעילות יותר, ולא פחות, וכולי
אהבתיאהבתי