אני לא בטוחה כל כך. אמנם הנהלת בנק לאומי נענתה ל"רחשי לב הציבור", כפי שנוהגים לומר. אבל רחשים אלה וההיענות להם התעוררו באיחור קל של עשר עד עשרים שנה. וברגעים אלה, לא ברור לאן כל הרעש יוביל.
כי הנה עכשיו, בעקבות המהומה, קמו הנושים, וכולם דורשים מנוחי דנקנר להחזיר את חובות החברות שלו, בסך תשעה מיליארד שקל.
ניצחנו? ההכרעה מועברת לבית המשפט. הוא יפסוק מה וכמה יקבל כל אחד מהנושים – בעיקר בנקים וחברות ביטוח ופיננסים. ההחזר יבוצע במתכונת המרת ההלוואות הכספיות או אגרות החוב המוחזקות בידי הנושים למניות, דהיינו, המרה לנתחי בעלות על חברות הפירמידה.
גם אם בית המשפט יפעל במיומנות הרבה ביותר, הוא ישיג רק צדק משפטי, כי לצדק משפטי הוא חותר. וצדק משפטי אינו זהה לצדק החברתי והכלכלי שאותו כולנו מבקשים.
ניצחנו? חברת האחזקות של דנקנר, אי.די.בי, היא חברת ענק תמנונית. עיון בתרשים המבנה שלה אינו מכיל את מלוא מרחב שליטתה. כל חברה באי.ד.בי מחוברת בקשרי מסחר, מימון והעסקה חיצוניים. אי.די.בי מעסיקה עשרות אלפי עובדים בישראל (לא הצלחתי למצוא נתון מעודכן, אבל שופרסל בלבד מעסיקה 12 אלף עובדים ישירים). האם אפשר לעזוב את האחריות לכל הפעילות הכלכלית הזו ולכל התעסוקה הנובעת ממנה לתגובתם המקרית של כוחות השוק בעת משבר?
ניצחנו? וועדת הכספים קבעה ליום ג' הקרוב ישיבה שאליה הוזמנו המפקח על הבנקים, הממונה על שוק ההון באוצר, יו"ר הרשות לניירות ערך, נציגי אי.די.בי ונציגי הבנקים. כותרת הדיון היא "שיקוליהם וסמכויותיהם של התאגידים הבנקאיים במתן אשראי ובמחיקת חובות". דיון רלוונטי מאד לאשראי שאושר לפני שנים בפיקוחן המסור של כל רשויות הרגולציה, ועכשיו חלק נכבד ממנו הוא חדל פירעון.
ניצחנו? רטוריקת העסקים, הפוליטיקה והעיתונות בישראל מתחילה להשתנות. אבל השינוי המסתמן אינו השינוי הנדרש. לא התוקפנות כלפי נוחי דנקנר וחבריו היא שתחזיר את הכסף לציבור המתרושש בגלל הרפקאותיהם. תוקפנות זו רק מכוונת לחפות על מחדלי כל מי שלא התריע אז, כשעוד היה טעם בהתרעה. אז, לפני הופעת תסמיני המשבר הראשונים ב-2007, כששבחי ההפרטה, הרכישות והמיזוגים נישאו בפי כל, מימונן בהלוואות ענק נחשב לשיא הקידמה, ווהשם "נוחי", לא דנקנר, היה שם שכל מודעיו השתבחו בו, גם בתקשורת שממהרת עכשיו לידות בו אבנים.
ועל כן, מי שמייחל עכשיו לתיקון יסודי, צריך להרחיק את עצמו מההתלהמות הזו. לא רק שהיא אינה מועילה, היא הרסנית ממש. זאת, משום שהיא דוחפת לפתרונות מהירים וחדים, במצב שבו צריך לפעול לאט ובזהירות מופלגת.
ניצחנו? לא התקשורת, לא הפוליטיקאים באופוזיציה, ובעיקר לא הממשלה – אף אחד מהם עוד לא אמר מילה על דגם הפיתרון שאליו צריך לחתור.
האם לפרק את אי.די.בי לחברותיה הנפרדות, וכך, בהחלטת בית משפט מקרית, למסור חברות ייצור או מסחר לגוף פיננסי שאין-לו-מושג-בניהול-חברה-כאלה, אין לו-שמץ-של-אהבה-לתחום, אין-לו-טיפת-מחויבות-לעובדים, והוא רק חותר-לשאוב-מהחברה-כמה-שיותר? האם להשאיר את אי.די.בי כפי שהיא, ולמנות לה מנהל? מנהל שייבחר מטעם בית המשפט, על מנת לענות באופן המשפטי הטוב ביותר על תביעות הנושים, הוא המנהל הטוב ביותר לייצוג האינטרס ארוך הטווח של אזרחי מדינת ישראל?
ניצחנו? איפה הממשלה? חברת ענק קורסת, וקול הממשלה לא נשמע. איפה הפיתרון למשבר עכשיו – לא וועדה שתמליץ את המלצותיה לאחר שהכל כבר ייגמר. איך יתכן שהממשלה שמצאה לעצמה פנאי למכביר להטעין עכשיו את פצצת "השמיים הפתוחים" לא אומרת מילה על משבר נוחי דנקנר וחברותיו? בפרט, שעל פי ההערכות המקובלות, אי.די בי. אינה היחידה, היא רק אחת הראשונות, גדולה וחשובה במיוחד. הממשלה יכולה, למשל, לרכוש את השליטה באי.די.בי, בעזרת הקמת חברה ממשלתית שתמומן על ידי מכירת אגרות חוב לציבור. מאוחר יותר, ניתן יהיה למכור כל חברה כזו בנפרד ליזם אמין המעורה בתחום התמחותה.
כי אם הממשלה לא תעשה דבר, ימים יבואו, והם לא רחוקים, ובהם אותם חכמי כלכלה שהלינו על הריכוזיות, יאשימו את הממשלה ביצירת ריכוזיות מסוג אחר, אולי גרועה יותר, ואולי, ישמרנו השם, אפילו ב"פיזוריות". חברה עסקית פה, חברה עסקית שם, אין אמא, אין אבא, אין מטרה מלבד החזר חובות. איפה היד המכוונת? מי אחראי לכלכלה של המדינה הזאת?
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
היי תמר,
אי די בי היא חברת אחזקות. איזה אהבה יש לה לחברות שתחת שליטה, חוץ מאשר לדיבידנדים שהיא יכולה לחלוב מהם ? מה היא אם לא תאגיד פיננסי. למה לא לפרק את אי די בי שכל תרומה לחברה הישראלית היא ריכוזיות והתנהלות מונופוליסטית.
עוד משהו – לדעתי גם אם באיחור, וגם אם בגלל רחשי הציבור, תקדים תנובה וכו.. ההחלטה שקיבל בנק לאומי היא אמיצה ולכן זה לא פייר שלא משנה איזו החלטה מתקבלת מגנים את ההחלטה ואת הבנק. אם הוא היה עושה הסדר חוב היו צועקים ואם הוא לא עושה הסדר חוב עדיין מוצאים טעם לפגם. אז נכון בנק לאומי כמו גם שאר הבנקים רחוקים מלהיות טליות וכו אבל צריך לעשות הפרדה ובזמן הנוכחי לגבות את החלטת בנק לאומי ולתעל את המתקפה לדברים שנעשו שלא כשורה, במקום ולהעביר ביקורת צינית על ההחלטה שהתקבלה.
אגב, למה לא לתקוף את הציבור שעד לקיץ 2011 היה רדום ולא דאג שלא יעשקו אותו, שלא דאג לצאת ביום הבחירות, שלא משכיל לראות שמססמים אותו עם הנושא המדיני/שנאת ערבים, שאיבד את האמון במערכת ולא דאג להילחם באלו שמעלו באמונו ועוד כהנה.
המגזר העסקי אינו פועל בואקום, חוקי המשחק נקבעים בכל רגע ורגע והציבור יכול להיות אקטיבי או להיות פסיבי וממורמר. והנה ההוכחה שכשהוא אקטיבי זה יכול לעבוד.
בנק לאומי במקרה נמצא בלב הסערה, אבל שאר הבנקים עושים ועשו בדיוק את אותו הדבר, דמוקרטיה על רבדיה השונים היא לא זכות מולדת אלא משהו שצריך לדאוג שימשיך להתקיים ולהשתפר.
אהבתיאהבתי
תמיד כדאי לזכור שאת התשתית לזוועה הנוכחית הניח נתניהו, כשר אוצר ב-2003, כשאפשר לשפוך עוד ועוד מכספי קופות הפנסיה והגמל שלנו לבורסה. כספים אלה הם הטיט והלבנים מהם ניבנו הפירמידות
אהבתיאהבתי
שגית,
שימי לב, לא תקפתי כאן את בנק לאומי. לא תקפתי בכלל, אבל התמקדתי דווקא במה שקורה לאחר ביטול הסדר מחיקת החוב של בנק לאומי.
אני חוששת מהמהומה שהשתררה עכשיו. היא עלולה להביא לפתרונות גרועים. וכן, אני מסכימה אתך: אי.די.בי היא חברת אחזקות ששואפת לרווח מהיר. אבל נדמה לי שיש גרועים ממנה, ומה שמסתמן הוא איבוד שליטה מוחלט של הממשלה.
אהבתיאהבתי
עזרא,
כן, בחלט יש היסטוריה למה שמתרחש עכשיו.
אהבתיאהבתי
אז אני מצטרפת לפסימיות (פשוט היה חסר לי בתקשורת איזו מילה טובה על ההחלטה שנלקחה. כאילו המתקפה היא המטרה). אכן מדובר בשינוי אך קטן ויש עוד כל כך הרבה עוולות שעומדות על הפרק. מלחמת התשה.
אהבתיאהבתי
יש הרבה מה לומר על כל ההתנהלות בענין החברה התמנונית הזו אך פשוט יש לאסור הקמת קונגלומרטים מסוג זה ולגרום לפירוקם המסודר של הקיימים. ואכן, צדק משפטי אינו זהה לצדק החברתי והכלכלי שאנו מבקשים.
אי.די.בי מעסיקה עשרות אלפי עובדים בישראל בעשרות ואולי מאות חברות שכל אחת מהן אמורה להתקיים בזכות עצמה, כך שלא צפויים להיות פיטורים בחברות אלה. ועל כן, נראה שיש לפרק את אי.די.בי לחברותיה הנפרדות, כך שכל חברה תנהל את עניניה בצורה המיטבית וסביר להניח גם רווחית. את הדיווידנדים שינבעו מפעילותן יש לרכז בגוף אחד, יהא זה אי די בי תחת ניהול בפיקוח בית המשפט או של נציגי בעלי החוב לפי גודלם היחסי, שתפקידו יהיה רק לחלק בצורה שוויונית את הכספים עד להחזר מוחלט של החובות. זאת, במקום הגוף המסורבל ומיותר שסיפק תעסוקה להרבה פקידים ומנהלים במשכורות עתק אך בפועל רק "טחנו בו מים".
ואולי כפי שציינת – הדבר הנכון הוא שהממשלה תרכוש את השליטה ותמנה מנהל מהשוק העיסקי – הלא צבורי – שהוכיח את עצמו ולא רק קבל משכורות חזיריות גם כשהחברה נמצאת בהפסדים. ממילא מדובר בכסף שנלקח מאזרחי המדינה.
ובא לציון גואל…
אהבתיאהבתי
http://www.themarker.com/opinion/1.1988054
אהבתיאהבתי
שגית, שעיה,
גם בעיניי בעלות עובדים על חברות, במתכונת קואופרטיבים או במתכונת חברת-על של הממשלה היא אחד הפתרונות שכדאי להתחיל לבדוק את היתכנותם עכשיו.
אהבתיאהבתי
הטיקונים הם רק סמפטום לשיטה הכלכלית הנהוגה כיום שבה הכסף נוצר מחוב ע"י הבנקים (97% מהכסף…) ולכן , כל עוד לא שיננו את השיטה המוניטרית שנותנת את המונופול על יצור הכסף לבנקים שום דבר לא באמת ישתנה… רק שמו של הטייקון…
חייבים שינוי מוניטרי!!!
אהבתיאהבתי
מישהו כאן יכול להסביר לי את העניין הזה של השינוי המוניטרי ? אני רואה את זה מופיע בכל מיני מקומות עם הסברים מאוד לא מדויקים. הבנקים הם לא איזו ישות נפרדת מאיתנו, זו ישות שהחברה יצרה כדי לעשות שימוש בכסף של כולנו. אם צריך רגולציה/ שינויים במבנה הבעלות / בשיטה הכלכלית ? כן צריך. מכאן ועד לביטול האפשרות לייצר חוב בכל רמה שהיא.. למה צריך לחזור מאות שנים אחורה בזמן , רק כדי לשחזר אותה ?
אהבתיאהבתי
אני לא ממש מבין את האהבה הרבה ל"שוק העסקי הלא ציבורי". כאילו – דנקהר לא בא ממש מתוכו? ותשבה הוא מנכ"ל משרד ממשלתי? ואילן בן דב? דרגה 42 בדרוג המח"ר?
אויל בדיוק להיפך: מנהלים מטעןם הציבור יהיו עובדים ממשלתיים (בסדר, בחוזה מיוחד).
אני אומ ר את זה משום שנקודת המוצא הזו, שהמדינה "לא יודעת לנהל" ואת זה יודע רק "השוק הפרטי" מביאה אותנו בדיוק לאותו מקום בו אנחנו נמצאים היום, רק עם שמות אחרים: אז זה לא יהיה דנקנר, הטייקון, זאת תהיה גברת כהן (יותר סיכויים כמובן שבעלה של גברת כהן).נכון, זה סוג של חלוקת עושר, ובכל זאת לא לזה מתכוון המשורר.
ומה עם הרגולטורים? להזכיר לכם? ניר גלעד, למשל, היה רגולטור. וכך כמה מעשירי המשק: ככל שהחברות הפרטיות יהיו חזקות ועשירות יותר – כך ייקל עליהן לגייס מראש את הרגולטורים שאנחנו כל כך שמחים להציע שיפקחו עליהן. מראש – כלורמ הרגולוטר יידע שיום אחד, כשיהיה גדול, הוא גם יהיה מנכ"ל בנק פרטי. אין צורך להסביר יותר.
ובאשר לסיפור הנוכחי: כלכלה לא עוהבת מהפכות וזעזועים. קוראי העיתונים כן. לכן פגיעה באיי.די.בי. תשמח את הקוראים, אבל לא באמת תעשה להם טוב. יחד עם זה – צריך להתחיל מתישהו. ומכיוון שאי אפשר היום להתחיל ב-2007 (למה דווקא אז? ב- 2003 לא היה יותר מתאים?) – צריך להתחיל היום. זה זמן טוב, כי היום לפחות קוראי היתונים יתמכו במהלכים כאלה. זה יכאב, אבל אם לא נעשה את זה – זה יכאב יותר בהמשך, אולי יותר מדי.
אהבתיאהבתי
יזהר,
אני בפירוש דיברתי על חברה ממשלתית, יכול להיות גם קואופרטיב בחסות הממשלה. ובוודאי שאיני טוענת ש"הממשלה אינה יודעת לנהל", אלא להיפך. (תוכל לראות מאמרים בקטגוריות שלי על ממשלה ותקציב). יתכן שמישהו אחר אמר זאת בדיון.
אהבתיאהבתי