באלה המילים אפשר לסכם את הבריחה ממשרת שר האוצר בממשלה המוקמת. כבר שנים רבות שלא מכירים בישראל, ובמדינות מתועשות אחרות, בתורה ממשית לשליטה בכלכלה. את מקומה של תורה כזאת ממלאת קלישאה של תורת הכלכלה. ועובדה, גם אנשים שאינם כלכלנים בהכשרתם, או בניסיונם המקצועי, אינם מתנדבים למלא את תפקיד שר הקלישאה.

שר הקלישאה, מעצם הגדרת תפקידו, הוא השר האחראי על הקלישאה. שר הקלישאה הוא השר שהטילו עליו אחריות, אבל שכחו לתת לו סמכות. שר הקלישאה הוא האיש שישלם בראשו על המחדל הצפוי כבר מההתחלה, ויראה את עמיתיו בורחים ממנו כפי שאפשר היה לנחש ישר מההתחלה.

שר הקלישאה, הלא הוא שר האוצר במדינת ישראל. הוא החזק מכולם, לכאורה, הוא אוחז בידיו את התקציב. אך, למעשה, מסלול ההוצאה מוכתב לו על ידי כלל ההוצאה של התקציב. חלוקת ההוצאה  לסעיפיה מוכתבת כמעט כולה על ידי דפוסים רב-שנתיים קשיחים. ותוואי ההכנסות שלו כפוף לקלישאה – קלישאת השוק החופשי.

קלישאת השוק החופשי מצווה על השר להמעיט ככל האפשר את מעורבות הממשלה. על כן הוא נמנע מהעלאה משמעותית של המס על רווחי חברות, ועל הכנסותיהם של נישומים בעלי הכנסות גבוהות. אם אינו מגדיל את משקל המס בתוצר, אין לו מאין לממן את הגדלת ההוצאה הממשלתית בתוצר. כלומר, מאז השתלטות הקלישאה, ידי השר כבולות, ואינן יכולות לעשות הרבה למען ספיגת כספים מהציבור וחלוקתם המועילה מחדש. ובניגוד לעוד קלישאה נפוצה, חלוקת ההכנסות מחדש אינה נוגעת רק לסעיפים החברתיים, אלא גם ובעיקר ליכולתה של הממשלה לשלוט על התפוקה ועל התעסוקה.

קלישאת השוק החופשי משכה את ידיו של האוצר משוק המטבע. שער החליפין של המדינה נקבע כיום על ידי כוחות עלומים. קלישאת השוק החופשי אינה מתירה לשרי אוצר ולשרים אחרים להתערב בפרטי היבוא הנכנס לישראל, גם אם יצרניו ומפיציו מפרים את כללי הסחר הבינלאומי הסבירים והמקובלים. קלישאת השוק החופשי מצמצמת את יכולתו של שר האוצר לעודד את הייצוא. היעדר השליטה בסחר החוץ של המדינה, שוב, הופך את שר האוצר למי שייסקל בכיכר בעטיה של אבטלה גבוהה, גם אם ברור שהשיטה מעקרת אותו מכוחו לשלוט בצמיחה ובתעסוקה.

קלישאת השוק החופשי, והאטת הצמיחה, שולחות את בנק ישראל להוריד רבית. מה כבר יכולה הורדת רבית במרווח הצר שעוד נותר לעשות לצמיחה? אבל היא עדיין מצליחה לנפח בועות מחירי בורסה ומחירי דיור. ואחרי כל אלה, כשהממשלה רוצה להחזיר לעצמה את השליטה במחירי הדיור, היא מגלה לפתע שאין בין פקידיה מי שיודע איך עושים את זה. יכולתו המקצועית של משרד הבינוי והשיכון דולדלה במשך עשרות שנים על ידי פקידי האוצר, שחששו מיכולתם של משרדים ייעודיים חזקים ללחוץ מלמטה על התקציב, ולהתערב בעניינים אחרים.

כך יצא, שמי שחיפש שליטה מוחלטת בממשלה, למען קלישאת החופש לשווקים, איבד את רוב השליטה שלו, ואת רוב החופש שלו לפעול. המועמד הנוכחי לתפקיד שר האוצר, ורוב אלה שמילאו את התפקיד לפניו, אולי לא שולטים בכל פרטי הדיון הזה, אבל בחושיהם הם קולטים שלמען שליטה ולו אף מזערית בעתידם הפוליטי, עדיף כל תפקיד – רק לא תפקיד שר הקלישאה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***