חזרתם של הטובים נגד הרעים

היא מורגשת כבר מספר שנים, אבל לאחד משיאיה הגיעה בגילויי ההתלהבות כלפי הסרט ארגו, שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ובשני אוסקרים נוספים בשבוע שעבר. כן, ארגו הוא סרט על טובים ורעים, סרט על אומץ, על אהבת מולדת, ועל נאמנות לערכים ולבני אדם.

עלילתו של ארגו עוקבת בצמידות אחר מעשה אמיתי שהתרחש בזמן המהפיכה האיראנית של 1979. בראשית המהפיכה, הורד השאח מכסאו והמנהיג הדתי חומייני עלה לשלטון תחתיו. במהלך המהפיכה, צר המון זועם על השגרירות האמריקאית בטהרן. עשרות בני ערובה נותרו לכודים בבניין למשך יותר משנה. ששה עובדים הצליחו לברוח, ומצאו מחסה בשגרירות הקנדית.

עלילת  ארגו מתארת את התפרעות ההמונים באיראן ואת אלימותה הנוראה של המהפיכה. מנגד, מובא סיפורו של סוכן סי.איי.אי אמריקאי, שסיכן את חייו ואת הקריירה שלו כדי לחלץ את בני הערובה. עם הטובים, נמנה גם השגריר הקנדי שלא היסס לסייע למבקשי המקלט, ועובדת איראנית בביתו שנותרה נאמנה לקנדים ושילמה מחיר כבד.

צפיתי בסרט בהזדהות, ולכל ארכו ריחפה אצלי המחשבה: הנה הם שוב הטובים-נגד-הרעים. הם חוזרים לאחר שלושים שנה. הם חוזרים יחד עם התפוגגותו של עידן הכסף והכוח. עידן של זלזול בערכים, וטשטוש ההבחנה בין טוב לרע. עידן שבו הודבקה לביטוי הטובים-נגד-הרעים משמעות אירונית, לאמור: מלחמה על ערכים היא מלחמה בנאלית, מלחמתם של אנשים שאינם מבינים שהחיים-זה-לא-שחור-לבן.

הגישה השקרית הזו לטוב-ורע זיהמה כל חלקה טובה: ספרות, אמנות, תיאטרון, טלוויזיה ועיתונות. היא הובילה לכתיבה מרוכזת בעצמה, חסרת משמעות. היא חילחלה ללב הציבור, והוא אימץ אותה מבלי לזהות את תרומתה לביצור משטר הכסף והכוח, ומבלי לחוש בצחנת הפחד של משרתיה.

כך השתלטה הדיעה שכתיבה גבוהה אינה עוסקת בערכים. זה, כמובן, עיוות מוחלט של ההתייחסות לערכים בספרות הטובה. ניקח רק אחת מיצירות הספרות הגדולות של כל הזמנים: האחים קרמזוב של דוסטוייבסקי. האחים קרמזוב הוא כולו סיפור של מאבק בין טוב לרע, בין הייצר לבין ציוויי המוסר. אפשר לחזור גם לספר הספרים שלנו, לסיפור הגירוש מגן העדן, סיפור של אכילת פרי אסור שעליו נאמר: "כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". משמע, הידיעה המוחלטת של טוב ורע היא ידיעה אלוהית.

ספרות גדולה בוודאי שאינה בורחת מהידיעה הזאת. ספרות גדולה רק מבינה שאין בכוחה  לסמן את הטוב ואת הרע, ואין זה מתפקידה להטיף לטוב הנראה בעיניה. ספרות גדולה גם פוקחת את עיניהם של קוראיה לראות כי החיפוש אחר הקו המפריד בין טוב לרע הוא החיפוש אחר משמעות החיים.

והנה, בשנים האחרונות שוב חוזרים לחידוד הגדרת הטוב והרע. חידוד זה הוא לב-לבה של הדרישה העכשווית לצדק חברתי. טוב וצדק בנשימה אחת? הנה הם אצל אריסטו בספרו פוליטיקה: "בתחום המדיני הטוב הוא הצדק, וצדק הוא תועלת הכלל, והכל סבורים שצדק הוא סוג של שוויון". כך, אבל בסופם של דברים מודה אריסטו כי אינו יכול לקבוע במדויק מהו צדק ומהו שוויון.

ולאחר כל המילים האלה, התחדשות הדיון בטוב-ורע – אפילו עד לידי קלישאת הטובים-נגד-הרעים – אין פירושה חתירה לרישום בטאבו של נוסחת הטוב-והרע. אלא, בתחום המדיני, פירושה הוא השלטת משטר מפלגתי, עסקי ותקשורתי של חיפוש הטוב, חיפוש הצדק. פירושה הוא גילוי והימנעות מהסתרה. פירושה הוא שיתוף של אזרחי המדינה בהכרעות המעצבות את חייהם.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s