אל מחוץ לביצה המקומית

יש חיים מחוץ לשיחות הקואליציה, על כך יעידו העדכונים הכלכליים האחרונים. יש חיים, והם מאלצים אותנו להפנות מבט אל מחוץ לביצה המקומית.

תמ"ג גוש האירו צנח ב-0.6% ברבעון האחרון של 2012. זוהי צניחתו העמוקה ביותר מאז 2009. דאגת קברניטי האירו עוד גוברת משום שכמעט כל מדינותיו שוקעות. התמ"ג הגרמני נפל ב-0.6% ברבעון האחרון, והצרפתי – ב0.3%.

בעת כזו אי-אפשר לחמוק מהרהורים על "השיטה", והתהיות מופיעות גם בתוך התצפית החצי-שנתית של ה-OECD, שיצאה לאור בנובמבר 2012. ועוד לפני שמתעמקים בניתוחו של ארגון המדינות המתועשות למצב, הנה שני נתונים מאלפים ששלפתי מנספחה הסטטיסטי של התצפית.

ראשית, הנתון הבסיסי ביותר לתחושת רווחה – שיעור האבטלה הממוצע. חישבתי את השיעור לשתי תקופות: עידן האירו – מראשית 1999 עד סוף 2012, ועידן המשבר הנוכחי – מראשית 2009 ועד סוף 2012. לאורך התקופה המלאה, שיעור האבטלה הממוצע באיזור האירו על 17 מדינותיו הוא 8.8%, ובאיזור ה-OECD על 34 מדינותיו הוא 6.9%. בעידן המשבר, ממוצע האירו הוא 10.1%, וממוצע ה-OECD הוא 8.1%. כלומר, מאז השקת האירו ועד היום, שיעור האבטלה באיזורו גבוה יותר באופן מובהק מאשר בכל איזור ה-OECD, המאגד בתוכו גם מדינות מפותחות אחרות כגון ארה"ב ויפן, אך גם ישראל ומדינות קטנות באירופה ומחוצה לה.

במקביל, חישבתי את שיעור הגירעון הממוצע בתמ"ג המופיע בלוחות. כאן רואים הפרש חד-משמעי בין איזור האירו לאיזור ה-OECD, בעיקר בתקופה האחרונה. לאורך כל עידן האירו, מ-1999 ועד היום, ממוצע הגירעון באיזורו הוא 2.8%, ובאיזור ה-OECD הוא 3.5%. בעידן המשבר הנוכחי, 2009 עד 2012, הממוצע באיזור האירו הוא 5.0% ובאיזור ה-OECDהוא 7.0%. כלומר, בעידן המשבר התרחב פער הגירעון בין מדינות האירו למדינות ה-OECD. מה שאולי רומז על נקיטת מדיניות תקציבית פעילה יותר מצד המדינות שמחוץ לגוש האירו.

הניתוח, עד כה, הוא בסיסי ביותר, ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם ממה שהוא מראה. ראשית, ברור ומוסכם על כולם שהמגיפה הכלכלית  עוברת ב"הדבקה" מאחד לשני. על מנגנוני ההדבקה אפשר לכתוב תלי-תלים של נייר, אבל בגדול הם מתחלקים לשני סוגים. האחד, איבוד יכולתן של כל המדינות השותפות למטבע אחד לבודד את כלכלתן מכלכלת שותפותיהן. האחר, מוגבלותן של המדינות השותפות באיחוד בבחירת כלי המדיניות שלהן. דוגמא חשובה היא היעדר עצמאותה של כל אחת מהן בקביעת משתני התקציב שלה. כפי שרואים באופן בולט עכשיו: חברות האירו המעוניינות להגדיל את הוצאת ממשלתן – אם באמצעות הגדלת הגירעון או באמצעות העלאת מסים מקבילה להגדלת ההוצאה – נתקלות באיסורים מצד רשויות האיחוד, ובמיוחד מצדה של גרמניה.

ב-OECD ערים לפערים המתוארים לעיל. מאמר המערכת של הדו"ח, שנכתב על ידי סמנכ"ל הארגון, ממחיש את הערנות הזו, ומפגין את נטיית הארגון למדיניות קיינסיאנית.

בפתח הדו"ח מוזכר הריסון התקציבי כאחד מהגורמים להאטה במדיניות OECD. בהמשך, נאמר במפורש כי הריסון מוחמר בימים אלה בגלל "מכפיל גדול" – תגובה חזקה של הצמיחה למדיניות המרסנת.

עוד הם קובעים, כי ההיתקעות במדיניות מרסנת שעבר זמנה באה לא מתוך אי-הבנת מה שצריך לעשות, אלא מחמת הכשל בגיבוש הסכמה. ראשי ה-OECD קוראים במפורש לשים קץ לריסון התקציבי, מבלי לזנוח את תוך כללי המשמעת הנגזרים מעשייה כזו. הם ממליצים על תיאום ההרחבה התקציבית במדינות ה-OECD, והסברתה במשותף על מנת לחזק את אמינותה.

ולבסוף, מחברי דו"ח ה-OECD קוראים להקמת מוסדות תמך במדיניות התקציבית המרחיבה בכל מדינה. מוסד אחד שהם מזכירים במפורש הוא "המועצה התקציבית", שהנהגתה בישראל הוצעה בדו"ח השנתי האחרון של משלחת קרן המטבע. מועצה כזו – מועצת מומחים בלתי תלויים, בדומה למועצה המוניטרית לקביעת הרבית – עשויה לדעתם להעביר מסר של הסכמה לאומית רחבה בסוגיית התקציב. או, בנוסח אחר, מועצה כזו תשדר לעולם כי שינוי המדיניות התקציבית נסמך על שיקול רציני ואמין, ואינו עוד תרגיל מתוחכם של הממשלה.

כל המחשבות שלעיל, מחשבות שלי וציטוטים מדו"ח ארגון המדינות המתועשות, שרויות רק בראשית הבשלתן. לא לגמרי בשל, אבל בכלכלה מחכימים תמיד רק לאחר תחילת העשייה. העיקר, עכשיו, הוא להיות ערים לתסיסה המחשבתית. העיקר, עכשיו, הוא להבחין בצחצוחה מחדש של האנדרטה הקיינסיאנית באותם גופים בינלאומיים שהעיפו אותה מהכן לפני שלושים שנה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

4 מחשבות על “אל מחוץ לביצה המקומית

  1. היי תמר,
    בהקשר של "השיטה", אני עוד לא התאוששתי (במובן החיובי) מהפרסום של תמונת אובמה בתלבושת של רוזוולט, בתגובה לתוכנית הכלכלית שלו. כאחת מהסנוניות המבשרות בתקווה על שינוי (אמנם לוקח לסנוניות זמן רב מאוד לדהות מעל אוקיינוסים רבים ולהגיע אלינו).

    מחשבה – בארה"ב אין עצמאות פיסקאלית לכל מדינה בנפרד. יש מדיניות אחידה שנקבעת על ידי הנשיאות. יש בעיה עם הרעיון של איחוד מוניטרי ללא פיסקאלי במיוחד שכאין הלימה בגישות המדיניות בשני הרבדים הללו. אז אולי בעיה היא לא הפגיעה בעצמאות, אלא הגבלה חלקית של העצמאות שיוצרת עיוות.

    (לגבי שיעור האבטלה כדאי לדעתי לשים לב שבמדינות בהן התנאים הסוציאלים בנושא האבטלה מרחיבים (יותר זמן, תנאי זכאות מקלים וכו) שיעורי האבטלה גבוהים יותר. ספרד היא דוגמא לכך. לכך במידה מסוימת יש כאן עיוות סטטיסטי ושווה לבדוק את שיעור התעסוקה מכלל האוכלוסייה בגיל העבודה (ולא רק מהמשתתפים) במקביל).

  2. היי שגית,

    החמצתי את אובמה בתחפושת, וחבל. אבל לפחות בינתיים נראה שהוא מתכוון להיות ראוי לה.

    אני בהחלט מסכימה עם הערתך השנייה: יש בעיה עם איחוד מוניטרי ללא איחוד פיסקלי. למעשה, התיאוריה של איחוד מוניטרי אומרת את זה, כולם ידעו, ובכל זאת הלכו לאיחוד המוניטרי ב"הנחה" שהאיחוד המדיני ואיתו האיחוד הפיסקלי יגיעו.

    לגבי הערתך השלישית, אפשר בהחלט לעדן את הבדיקה שעשיתי, היא ראשונית בלבד. אבל מתוך הרבה בדיקות מקבילות שעשיתי בעבר, אני מאמינה שהיא אינדיקטיבית: יש קשר בין אי הגמישות התקציבית לגלישה לשפל ולאבטלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s