כלכלת על-הקצה

סיכום תקציב 2012, שפורסם בשבוע שעבר, עורר מהומה תקשורתית לא קטנה. מהומה על לא-מאומה: שיעור גירעון של 4.2% מהתמ"ג אינו אמור לגרור אחריו כל כך הרבה התרגשות. אלא שהעיניים כבר נשואות קדימה. התוואי האוטומטי של ההוצאה ל-2013 – תוואי ההוצאה לפני קיצוצים והתאמות – מוביל לגירעון של 5% ויותר. זאת, עוד לפני שבודקים את תחזית ההכנסות לאותה שנה. ההכנסות שאמורות לאזן את התקציב.

ותחזית ההכנסות, כשלעצמה, נראית בעייתית. היקף ההכנסות בתחזית התקציב של האוצר נגזר משיעור צמיחה של 3% בשנה הבאה. שיעור צמיחה נמוך יותר יקטין את ההכנסות ממסים, בהתאם לתנודות הצמיחה במגזרי המשק השונים. על כן, חשוב לומר שתחזית ה-3% אינה מונחת בכף ידו של האוצר. זו תחזית אופטימית – משיכת קו ההווה עד לקצה.

מבט על קצב גידולו הכמותי של התמ"ג מצביע על שיא צמיחה במהלך 2010, והתמתנות שיטתית מאז. שנת 2009 הייתה שנת האטה בצמיחה – 1.1% לעומת קודמתה. וכפי שקורה לעתים קרובות, הפיצוי הגיע – שיעור צמיחה של 5.0% ב-2010 ו-4.6% ב-2011. ההמשך כבר צנוע יותר – 3.3% ב-2012.

הצגת הנתונים עד לדיוק של עשירית האחוז נראית טרחנית, אבל היא חשובה כדי להדגיש את תחושת הגלישה מהשיא. ההתרשמות על גלישה עוד מתחזקת מבדיקת המגמה מרבעון לרבעון. השיא הרבעוני נרשם בסוף 2010 – 7.2% בשיעור שנתי. וברבעון האחרון שנמדד – הרבעון השלישי של 2012 – קצב הצמיחה השנתי עמד על 2.9%.

קצב הצמיחה של כ-3%  לשנה די יציב זה הרבעון החמישי, עם הטייה מסויימת כלפי מטה. לאן הולכים מכאן, זו בהחלט שאלה טובה, והסטטיסטיקה, לבדה, לא עונה עליה. יתכן שאנחנו בעיצומו של קצב מתמתן. יתכן גם שהרבעון השלישי הוא נקודת המפנה, שממנה מטפסים למעלה. סטטיסטית, יתכן הכל, ומתוך כל ההיתכנויות, בחר האוצר בהיתכנות הנוחה לו – המשך צמיחה של 3% לשנה.

הוספת הרקע הכלכלי לניתוח מחזקת את הספקנות כלפי בחירת האוצר. מה שמושך כלפי מטה את הצמיחה בשנה האחרונה, הוא הנפילה בייצוא הסחורות והשירותים ובהשקעות בנכסים קבועים. שניהם, בוודאי, מושפעים במידה רבה מהשפל המעמיק בכלכלה העולמית. כדי לאזן את הכוחות האלה, הכוחות המדרדרים למטה, צריכה לחול התפתחות מפצה במשתנים המושפעים מהמדיניות המקומית: הצריכה הפרטית, הצריכה הציבורית, והבנייה.

התפתחות כזו לא צפויה לנבוע ממדיניותה המכוונת של קואליציה שנתניהו עומד בראשה. קואליציה כזו תמשוך הלאה את השיטה הנוכחית – ממשלה לא-יוזמת ולא-מתערבת. מצבם הרעוע של כמה מהתאגידים, שעלול להתגלגל עד לקריסת חברות, או למתכונת אחרת של משבר, גם הוא לא מבשר פריחה ספונטנית. ובמיוחד, שוב, הצהרותיו מהשבוע האחרון של נתניהו על אי-העלאת מסים בכל תנאי, מונעות מראש את היכולת ליזמה ממשלתית מהירה להבטחת שלומן של חברות בקשיים ושל העובדים המועסקים בהן.

סביר להניח ששטייניץ עומד מאחרי תחזית משרדו לשנה הבאה, הוא בוודאי מאמין בהמשך שלטון נתניהו ובהמשך מדיניותו. בהנחה זו, תחזית הצמיחה של האוצר לשנה הבאה, ותחזית ההכנסות המתבססת עליה, נראות כמשיכת ההתפתחות בכלכלה מקצה 2012  אל קצה האופטימיות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

2 מחשבות על “כלכלת על-הקצה

  1. בחירת האוצר–or bibis choice is not real. there is no choice . israel state must stop give expensive services to the man and woman who live in israel. there is no money any more . and the crazy spending of the last years must stop.

  2. פינגבק: קצה האופטימיות בתקציב 2013 • מחאת הדיור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s