אני קיינסיאנית? תוהה קרן המטבע

התשובה, כרגיל, אינה חדה וחלקה. נייר עבודה שפירסמה מחלקת המחקר של הקרן מכה גלים בשבועות האחרונים. הנייר, שנכתב על ידי אוליבייה בלנשארד ודניאל ליי, עוסק במכפילי תקציב.

עצם העיסוק במכפיל הוא קיינסיאני. כי שאלת המכפיל – השאלה בכמה תשתנה הצמיחה עקב כל שינוי בהכנסת או בהוצאת תקציב הממשלה – טומנת בחובה את ההנחה שההכנסה וההוצאה משפיעות על הצמיחה. כותרתו המלאה של המאמר, שיצא לאור בינואר השנה, היא, בתרגום לעברית, שגיאות תחזית צמיחה ומכפילים תקציביים.

מחברי המאמר בדקו את הקשר בין היקף השינוי בגירעון המבני של התקציב לסטיית הצמיחה מהתחזית המוקדמת לגביה, המתרחשת בעקבותיו. ממצאיהם מורים שככל ששינוי הגירעון גדול יותר, כך גדולה יותר סטייתה של הצמיחה בפועל מתחזית הצמיחה. מחקרם מתבסס על נתוני 26 מדינות אירופיות בתקופת 2010 עד 2011. אותן מדינות כיווצו את גירעון תקציבם, בעזרת קיצוץ ההוצאה הממשלתית או העלאת מס. בשנות הכיווץ נצפה בהן שיעור צמיחה נמוך יותר מהחזוי על ידי קרן המטבע הבינלאומית.

המסקנה שאותה מסיקים עורכי המחקר היא, שמכפיל התקציב בתקופת הריסון היה גבוה יותר מזה שחזאי הצמיחה הפנימו בתחזיותיהם. או, בלשון בני אדם,  כיווץ גירעון התקציב גרם להאטת הצמיחה, בדיוק כפי שהתורה הקיינסיאנית הייתה צופה מלכתחילה. המדינות שנבחרו למחקר נקטו במדיניות ריסון מוצהרת בתקופת 2011-2010. בדיקה משווה של החוקרים, שנעשתה באותן מדינות לשנים שבהן לא הופעל ריסון תקציבי (1997 עד 2008), לא מצאה סטייה של הצמיחה מתחזיתה.

אדריכלי הכלכלה האירופית פנו לקיצוץ התקציבי מתוך הכרת קוצר ידה של המדיניות המוניטרית ברמת הרבית האפסית שבה הם נמצאים. במצב כזה, נותרים בעיקר הכלים התקציביים. אותה עמדת מוצא היא זו שגם הנחתה את קיינס ל עבר "התיאוריה הכללית" שלו. ניתוחו של קיינס הוביל מאוחר יותר להטבעת המושג "מלכודת הנזילות" להמחשת חוסר האונים המוניטרי. השוני, והוא מהותי, בין קיינס למנהיגי אירופה עכשיו, הוא במסקנת המדיניות: הרחבה לעומת כיווץ תקציבי.

קיינס, במצב של שפל כמו זה שבו מדינות אירופה שרויות עכשיו, קורא להגדלת הוצאות הממשלה והקטנת המסים, אפילו עד לידי גירעון תקציבי וצבירת חוב. מנהיגי האיחוד האירופי, לעומתו, מבוהלים מחובן הענק של כמה ממדינותיו, ולכן כופים עליהן קיצוץ תקציב אכזרי, בהנחה ש"עשיית סדר" היא שתשיב את אירופה לצמיחה.

פול קרוגמן, מתייחס לסתירה בין שני כיווני הפעולה במאמרו מה-8 לינואר השנה בהרלד טריביון. קרוגמן גם מדגיש במיוחד, שהריסון התקציבי הנוכחי באירופה לא הוכתב על ידי קרן המטבע, כלכלניה לא היו נלהבים כלפיו. ואכן, אזכורים שונים אצל בלנשרד וליי מפנים למחקריה הקודמים של הקרן על השפעת המכפיל – עדות לקו חשיבה קיינסיאני שקם לתחיה אצלה כבר לפני שנים מספר. חשוב עם זאת לציין שהשם המפורש, ג'והן מיינארד קיינס, אינו מופיע בנייר העבודה של הקרן וגם לא אצל קרוגמן.

כמו בכל נייר עבודה של גוף רשמי, גם בפרסום הזה מצויין בחזיתו כי הוא אינו בהכרח מייצג את השקפות הקרן. הוא מיועד להביא את תוצאות המחקר אל הציבור, ולעורר דיון ותגובות כלפיהן. כתוב, כתוב, ובכל זאת שני מחברי המחקר הם מבכירי קרן המטבע – בלנשארד הוא הכלכלן הראשי שלה – והם בוחרים לא להיות חדים מדי.

התלבטות הקרן והתלבטות החוקרים מבוטאת בדף המסקנות של המחקר, שם נאמר בפיסקה האחרונה: " לפיכך, אסור שתוצאותינו יפורשו כטיעון לטובת עמדת מדיניות תקציבית מוגדרת כלשהי במדינה מוגדרת כלשהי. ובמיוחד, התוצאות אינן רוצות לומר שריסון תקציבי הוא לא-רצוי".

ובכן, בעצם, מה אומרת קרן המטבע? היא לא אומרת, היא חוקרת. אני קיינסיאנית? היא, לפעמים, תוהה לעצמה. אחשוב על זה מחר.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

5 מחשבות על “אני קיינסיאנית? תוהה קרן המטבע

  1. אני מסכים עם הקו הקיינסיאני הכללי, אבל אני חושב שבניתוח שהצעת כאן יש בעייתיות מסוימת, והיא מצויה באמירה כי חוסר האונים המוניטרי אותו מבטא המושג "מלכודת נזילות" הוא נקודת המוצא של קיינס. ראשית, למיטב ידיעתי קיינס לא טבע את המושג. הוא אמנם טען כי ייתכן שבעתיד מצב שבו – בריבית נמוכה אך חיובית, הביקוש לכסף יהיה אבסולוטי (גמיש לחלוטין) כך שהגדלת כמות הכסף ע"י הרשות המוניטרית לא תצליח להוריד את הריבית – יהיה משמעותי; אך יחד עם זאת הוסיף שהוא לא מכיר דוגמה למקרה כזה.
    מי שהפכו את מלכודת הנזילות לנקודת המוצא לניתוח "קיינסיאני" היו גדולי אסכולת "הסינתזה הניאו-קלאסית", כמו פול סמואלסון, שהנהיגו את המחשבה הכלכלית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. חוסר השליטה לכאורה של המדיניות המוניטרית על הריבית במצבים מסוימים הצדיק שימוש במדיניות תקציבית, אולם חוסר ההצלחה התאורטית בביסוס קיומה של מלכודת הנזילות סייע לפרידמן ולתומכיו להצביע על חולשות הכלכלה "הקיינסיאנית". קיינס, לעומת זאת, לא הזדקק לטיעון כזה משום שהוא מלכתחילה לא טען כי מדיניות מוניטרית מהווה כלי מספיק לוויסות רמת הפעילות במשק. בדומה לכך, הוא לא הזדקק לטיעונים בדבר קשיחות השכר והמחירים, תחרות בלתי מושלמת ומידע בלתי מושלם – כגורמים לאבטלה.

    התהום בין קיינס וממשיכיו הפוסט-קיינסיאנים, לבין חסידי הצנע, רובצת לא רק בתחום המסקנות המדיניות אלא גם בראייה שונה מהותית של המציאות הכלכלית.

  2. ימי,

    אני מודה על הערתך. האמת היא שבעבר חיפשתי את מקור הביטוי "מלכודת הנזילות" אצל קיינס ולא מצאתי. אבל, עכשיו, כשכתבתי, שכחתי את זה. בדקתי עכשיו, שוב, ב-General Theory והכי קרוב שהוא מגיע לביטוי זה ב-Liquidity preference שלו.

    אם יש לך מאמר על גלגולי הביטוי "מלכודת הנזילות", אשמח אם תפנה אליו כאן או דרך המייל של האתר בשם או בקישור.

    אני ערה למה שאתה אומר בהמשך, ואפילו מדגישה את זה בהרצאות ובכתיבה: המודל "הקיינסיאני" כפי שלמדנו בזמנו, וכפי שמופיע בדיון במקרים רבים, אינו בדיוק מה שקיינס כתב. קיינס כתב פואזיה כלכלית, ופואזיה נתונה לפרשנויות. מה שאנחנו למדנו בזמנו בשנות ה-60 וה-70 היא פרשנות של תלמידיו בקיימברידג' ואולי עוד תוספות.

    למרות האי-בהירות, לפעמים, אני בכל זאת מוצאת ערך עצום והנאה רבה בקריאת מה שהוא כתב במקור. הוא תמיד מעורר למחשבה, וניסוחיו הם תענוג צרוף למי שאוהב כתיבה טובה.

  3. תודה על פוסט מצויין, כרגיל.
    אפשר לשואול מה דעתך על הגירעון בתקציב? האם אני טועה, או שמנקודת מבט קיינסיאנית אין מה לדאוג ממנו יותר מדי (אם המשק באמת בדרך למיתון)?

  4. ליאור,

    אענה לך בקצרה על מה שדורש תשובה ארוכה ומורכבת. אני חושבת שלא כדאי היום לגלוש לגירעון גדול מדי, לא בגלל בעייתיות הגירעון כשלעצמו, אלא בגלל האופן שבו הוא מפורש ומנוצל על ידי מי שמעוניין בניצולו. ומה שגרוע במיוחד הוא הפיכת את הגירעון לספין תקשורתי על ידי כל הצדדים המעורבים, במקום טיפול ענייני בו. הרעש סביב הגירעון עלול לתפוש את תשומת לבם של המהמרים הבינלאומיים בשוק ההון והמטבע, והם ישמחו למצות את ההזדמנות בשוק ההון והמטבע שלנו, כפי שמיצו כבר במספר מדינות.

    התיחסות רחבה יותר לעניין תמצא כאן באתר בפוסט "ההומור התקציבי של נתניהו" מה-2.7.2012, ובקטגוריה מסים ותקציב ממשלה.

  5. ישנו מונח שנקרא "קיינסיאניזם צבאי". זה כמובן איננו מונח שקיינס טבע והוא עיוות תפיסתו של קיינס. על פי המונח הזה ארה"ב נוהגת במדיניות קיינסייאנית וכך גם ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s