אין הבחנה ברורה יותר בין סוציאל-דמוקרטיה למה שמחוצה לה מאשר גודלה של הממשלה. סוציאל-דמוקרטיה מאופיינת ב"ממשלה גדולה" – ממשלה בעלת שיעור הוצאה גבוה בתוצר. ניאו-ליברליזם מאופיין ב"ממשלה קטנה" – ממשלה בעלת שיעור הוצאה נמוך בתוצר. משמעותו של שיעור ההוצאה בתוצר חורגת מתרומת הממשלה לשירותים הציבוריים. הוא מסמן גם את מעורבות הממשלה בתכנון, בניתוח, ברגולציה ובניהול הכלכלי בכלל.

תקציב גדול מאפשר החזקת העובדים הנדרשים להפעלת ממשלה מתערבת ופעילה. תקציב גדול גם מעיד על מחויבות הממשלה ליעדים כגון תעסוקה מלאה, דיור ציבורי והשכלה לכל. וכדאי לומר כאן כבר בהתחלה, הוצאה גדולה אין פירושה בהכרח גירעון גדול. את ההוצאה הנוספת אפשר לאזן בעזרת מסים נוספים.

כמו במדדים אחרים בכלכלה, גם כאן לא נקבע הקו המפריד בין ממשלה קטנה לממשלה גדולה, ההבחנה היא השוואתית. בישראל, ניכרת ירידה עקבית בשיעור הוצאת הממשלה בתוצר – מ54% עד 55% בראשית שנות ה-90 ל-42% ב-2011. בישראל, ניכר גם שיעורה הנמוך של הוצאת הממשלה בתוצר בהשוואה בינלאומית. דו"ח בנק ישראל ל-2009 מציג שיעור הוצאה של 44% בישראל לעומת 54% עד 58% בצרפת ובמדינות סקנדינביה, ו-50% בממוצע OECD. הפער עוד מעמיק בהרבה כשבודקים את משקל ההוצאה האזרחית בתוצר, בגלל נטל הביטחון הייחודי של ישראל.

התקדמות לממשלה גדולה היא, אם כן, חזרה לערכי העבר של ישראל, חזרה לעידן שקדם להקצנה הניאו-ליברלית. התקדמות לממשלה גדולה היא גם התקרבות לאירופה הנאורה, המשלבת ערכים חברתיים עם יעילות כלכלית, והתרחקות מהאינדיוידואליזם האמריקאי או היפני (שיעור הוצאה של  42% בתוצר ב-2009). כל מה שצריך לעשות בדרך לממשלה גדולה, הוא הגדלת ההוצאה שנתית בקצב גבוה יותר מאשר קצב גידולו של התוצר.

וכדי לשכנע את הציבור שממשלה גדולה היא מטרה ראויה, ראוי להבהיר לו שמה שלא נשלט על ידי הממשלה נשלט על ידי כוחות השוק. ובמילים אחרות, נתח קטן של הוצאת ממשלה בתוצר, פירושו, יותר רפואה פרטית, פחות דיור ציבורי לצד בועת מחירי דיור, והיעדרה של יד מכוונת במחירי מוצרי החלב ובמחירי מוצרים חיוניים אחרים.

ממשלה קטנה היא, אם כן, ממשלה מונהגת על ידי כוחות השוק. ממשלה גדולה היא ממשלה מנהיגה. זו ממשלה הנותנת את הכבוד הראוי לכוחות השוק היכן שהם נדרשים, אך גם יודעת לרסנם היכן שצריך.

ההתקדמות מממשלה קטנה לממשלה גדולה היא התקדמות מממשלה מובלת לממשלה מובילה, מממשלה נחבאת לממשלה נוכחת, מממשלת ראש קטן לממשלת ראש גדול, מממשלת זנב לממשלת ראש. נתניהו, בדיבוריו, החדיר את מושג "האיש השמן" – האיש הזולל לשווא את כספי הציבור – לעומת "האיש הרזה", האיש של ממשלה קטנה ויעילה. וכמו בתחום האופנה, בואו נכריז על תום עידן האנורקסיה החולנית. בואו עכשיו, לקראת הבחירות, נדבר על האישה העגולה, המלאה, החביבה. האישה שאינה חושבת רק על גזרתה ועל גזירותיה. האישה שיודעת לגבות מסים צודקים ממי שיש לו, להגן על אזרחיה היכן שצריך, ולהעניק למי שנזקק.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***