כולם מסכימים שצריך לדבר עם הציבור על תקציב הממשלה. השאלה הגדולה היא איך מדברים עם הציבור על תקציב הממשלה. דרך אחת היא זו המוצעת על ידי דובי קננגיסר בעבודה שחורה. קננגיסר קורא למפלגת העבודה להציג תקציב מפורט.
איני יודעת מהי מידת הפירוט שאליה קננגיסר מכוון. תקציב הממשלה במלואו, תקציב 2012-2011 למשל, מכיל תשעה ספרים עבי כרס – מאות רבות של עמודים. מאליו מובן שעבודה כזו אינה יכולה להיעשות על ידי כלכלנים מתנדבים בזמנם החופשי. יותר מזה, רק מי שנמצא באגף התקציבים מחזיק בידיו את המידע הדרוש להכנת תקציב מלא. ועוד יותר, כמה מאלה הקרויים "ציבור" ימצאו את ידיהם ואת רגליהם במסמך כלכלי ענקי.
על כן, הצגת תקציב לדיון ציבורי אינה צריכה, לדעתי, להיעשות בפירוט מלא. היא צריכה לשלב כמה עקרונות חשובים עם כמה דוגמאות מפורטות מ"החיים". הנה הרשימה הראשונית שלי לתקציב כזה.
1. הוצאה ציבורית של ממשלה מנהיגה – תוואי כזה הוא הניגוד החד ביותר למסר של נתניהו. זהו תוואי הוצאה רב-שנתי (חמש שנים לפחות), ששיפועו עולה על שיפוע קו התמ"ג. דהינו, קצב גידול ההוצאה הציבורית עולה על קצב גידול התמ"ג. כך, לאורך מספר שנים תתקבל ממשלה שהוצאתה בסך התמ"ג הולכת וגדלה, עד לנתח המקנה לה עמדת הנהגה במשק. נקרא לה "ממשלה מנהיגה", ונהפוך לטובה את דימוי "האיש השמן" של נתניהו – הזולל לשווא את כספי המסים .
2. גביית מס ממי שיש לו – בניגוד למה שנאמר על ידי הממשלה הנוכחית, הוצאה מוגברת, ואפילו מוגברת בהרבה, אין פירושה בהכרח גירעון מוגדל. ניתן להגדיל את הוצאת הממשלה, ובה בעת לשמור על גירעון סביר. זאת, בעזרת גביית מס נוסף ממי שיש לו: לא מהמעמד הנמוך ולא ממעמד הביניים. שני מקורות עיקריים למס כזה הם מס החברות (ובמיוחד מס על חברות הנהנות מהטבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון) ומס ההכנסה על המאון העליון (ובמיוחד על הכנסותיו מרכוש ומפיננסים).
3. החייאת התכנון הכלכלי – תוכנית אמינה לגידולו הרב-שנתי של התמ"ג אינה יכולה להסתמך רק על חישובי אגף התקציבים, כפי שעושים עכשיו. ברור לגמרי, שהאינטרס התקציבי מכתיב את תוואי הצמיחה שהאגף מפרסם. תוכנית צמיחה טובה חייבת להתבסס על שילוב בין-משרדי של יידע ושל אינטרסים. ובמילים אחרות, רוצים תוכנית טובה? חייבים להחזיר למשרדי הממשלה את מחלקות התכנון שכמעט נגוזו.
4. החייאת הרגולציה הפרטנית – דוגמא טובה לרגולציה כזו היא הפיקוח על המחירים, ודי להביא לציבור את דברי מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו: "משרד התמ"ת ומשרד האוצר לא ביצעו כראוי את תפקידם בפיקוח על מוצרי המזון שבאחריותם" (דה-מארקר, 13.9.2012). לא ביצעו, כי יכולת הביצוע שלהם בתחום דוכאה כבר לפני שנים.
5. שיקום השירותים הציבוריים שנפגעו – תחום עתיר סיפורים מסמרי שיער, וגם הוכחות מספריות. עדות לנסיגה הרב-שנתית בחינוך, בבריאות, בתחבורה ובשאר השירותים הציבוריים בישראל.
6. מעורבות ממשלתית בהגנת האינטרס הציבורי בתאגידים – ממשלה בהנהגתה של העבודה לא תעזוב את התאגידים לגורלם. היא לא תרשה לתאגיד גדול לאבד שליטה ואחריות דרך השתלטויות בורסאיות, תרגילי בורסה, ותרגילים משפטיים למיניהם. יעד המדיניות יהיה שמירת התעסוקה בחברות הבודדות של התאגיד, והגנה על נכסי הציבור בבנקים ובחיסכון הפנסיוני. לשם כך, הממשלה תאלץ את התאגיד למכור את חברותיו כל עוד שיש להן ערך, תדאג שהקונה יהיה מחויב להפעלתן המתמשכת, ותסייע לתהליך המכירה לפי הצורך.
7. אין התחדשות אין תקווה ללא צמיחה – בריאות, חינוך, תחבורה, רגולציה, תפקוד טוב יותר של הממשלה – כולם דורשים כסף. קשה לגבות מסים, קשה להתחייב על תעסוקה מלאה במשק לא צומח. על כן, צריכים לחזור לעידוד מגזר הצמיחה האמיתי – המגזר היצרני. אין סיסמא הולמת יותר למפלגת העבודה המתחדשת מאשר התחייבות להחזרת הכבוד והגאווה לתעשייה, לחקלאות, ולתיירות ולכל מי שתורם תרומה אמיתית למשק.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
בנושא מימון מדינת הרווחה "נשכח" האלמנט החשוב ביותר: הלאמה חוזרת של כל הנכסים המפעלים הציבוריים(פרות מזומנים) המניבים("פז" למשל),וכמו גם כל משאבי הטבע,גז,ים-המלח,פוספטים, שניתנו בתנאי מתנה לפשע המאורגן הפוליטי שנקרא "הפרטה".
יש מה שנקרא בעולם המשפטי, "חילוט רכוש שדוד והחזרתו לבעליו".
אני זקוקים ליזמים כלכליים יצרניים, ולא לפושעי הפרטה שמחזירים אותנו לעבדות של המאה-19.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
נשכח, ולא במרכאות, לא הקפתי את הכל. אני מניחה שאם הממשלה תהיה מעורבת יותר בטיפול בתאגידים כושלים היא תוכל גם לרכוש בהדרגה את החברות המתבססות על משאבי טבע ישראליים.
אהבתיאהבתי
מדוע רק תאגידים כושלים,ולא כל הנכסים והתאגידים שנשדדו בהחלטה פוליטית של ממשל תאצ'ריסטי.
ממשל סוציאל-דמוקרטי יכול להחזיר הבזיזה לידי הציבור(הלאמה) באותו תהליך פוליטי.
הסיפור הוא סיפור של כח פוליטי ואין לו כל קשר לכלכלה.
על שום מה כל הפשרנות ומורך הלב הזה.
אהבתיאהבתי
מיכאל,
משום שאותם נכסים נרכשו על ידי בעלי ההון. אפשר להתווכח על התנאים שבהם נמכרו, על התנאים שבהם מומנה מכירתם ועוד ועוד. אבל אי אפשר להתעלם מזכות הקניין הפורמלית של המחזיקים בהם. הפרה בוטה של הזכות הזו עלולה להיות בעייתית מבחינות רבות. ומאידך, המשבר אליו נקלעו חברות רבות מאפשר לממשלה המעוניינת בכך לרכוש בחזרה חלק מהנכסים.
אהבתיאהבתי
תודה, ונכון. אני חושב שהציבור יכול בהחלט לעכל (אולי אפילו יותר בקלות) אחוזי הוצאה מתל"ג ברמה של קטגוריות. אחוז כזה מהתל"ג לחינוך, כזה לביטחון, כזה לתשתיות וכך הלאה. שבע קטגוריות לכל היותר (נו טוב, את מכופפת לי את היד מאחורי הגב – אז בואי נאמר עשר). אני חושב שהרבה יותר קל להגן על מספר (או אחוז) להוצאות חינוך מאשר ל"הוצאות הממשלה" בעלמא – הרי לכולם ידוע שהממשלה היא חבורת פרזיטים בזבזנים באופן כללי, אבל חינוך, רווחה, תשתיות וכך הלאה, זה ענין אחר. יש על מה לדבר.
אהבתיאהבתי
לתמר,
הפרה בוטה של זכות הקניין היא בדיוק על ידי גניבת נכסי הציבור על ידי הפשע המאורגן הפוליטי.ישנם פרות מזומנים שלעולם יישארו בידי הגנגסטרים של הפוליטיקה.
אז מה?בשם זכות הקניין הנכלולית נכסי ציבור גנובים יישארו לעולם בידי הגנבים?
אהבתיאהבתי
מיכאל,
אני חושבת גם על יציבות המשק – יציבות פרנסתם ויציבות חייהם של רוב מי שחיים כאן. הרבה דברים שנעשו כאן בשנים האחרונות אינם לטעמי, אם לומר זאת בלשון המעטה. אבל המעבר ממבנה משק אחד למבנה משק אחר צריך להיעשות בזהירות ובמתינות כדי להגן דווקא על אותו ציבור גדול ורחב שלא רווה נחת מאותם צעדים.
אהבתיאהבתי
צריך גם לחשוב על אותו ציבור גדול שגורש מעולם העבודה באמצע חייו על ידי ההפרטה ,ולא קיבל שום פנסייה מוקדמת ושום תמיכה או פנסיית גישור ממשטר ההפרטה.בגיל 53 גורשתי(יחד עם מאות הוותיקים האחרים) מחברת "פז" על ידי קלגסי בינו צדיק ומשטרו של רבין המפריטן ומפרק ההסתדרות.
תעשי חשבון,היום אני בן 68 ,ומסתכל על כל אנשי הפנסייה המוקדמת שהממשלה דאגה להם,לאנשי גוש קטיף בגיל 50+ ואני שואל:מה יהיה על פיצוי הולם לכל קורבנות ההפרטה שנדפקו על ידי משטר ההפרטה?
אהבתיאהבתי
מיכאל,
אני מסכימה אתך: קורבנות ההפרטה זכאים לפיצוי הולם.
אהבתיאהבתי
פינגבק: לדבר על התקציב • מחאת הדיור
פינגבק: מממשלה מונהגת לממשלה מנהיגה
פינגבק: ממשלה-אישה עגולה מלאה • מחאת הדיור