מהפרטים לתיאוריה מכלילה

הבו לי תיאוריה מכלילה במדעי החברה, כדי שאתנפל עליה למצוא מה חורג מהכללתה, ומה הן הסתירות שהיא מחביאה בקרבה. זה לא מפני שאני מזלזלת בשאיפה האנושית הנאצלת להבין. אני גם מבינה שאי-אפשר להבין מבלי להכליל, אבל הספק כלפי הניסיון למצוא מכנה משותף אחד לתופעות אנושיות מורכבות תמיד מנקר בי.

למרות זאת, אני מתניעה כאן בשבועות האחרונים ניסיון לתאר את תורתם המכלילה של משרד התעשייה והמסחר ושל משרדי הממשלה הייעודיים האחרים. תורה שתקיימה עד סוף שנות ה-80, ונגוזה מאז כמעט לגמרי. וכדי לעורר את ההיזכרות שלי, וגם לכונן את הדברים נדבך על גבי נדבך, אציג כאן כמה מעיקריה של התורה הזו.

מחויבות פוליטית

מחויבות פוליטית היא המפתח לכל. מקום המדינה ועד המהפך הפוליטי של 1977, היה השלטון נתון בידי מפלגות העובדים: מפא"י, מפ"ם, אחדות העבודה – בשמותיהן ובגלגוליהן השונים. רציפות שלטונן אפשרה וגם תבעה את הגשמת היעדים שהתחייבו להם: תעסוקה מלאה, תנאי עבודה הוגנים, והתחלקות הכנסות שוויונית.

נכון, מחויבות כזו אף פעם אינה חפה מאינטרסים: היא, בחלקה, כוונה להידוק האחיזה בשלטון. היא גם לא הייתה ייחודית לישראל, היא שיקפה את האופנה המקצועית של תקופתה – התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. השראתה נשאבה מלקחי המלחמה הנוראה ההיא: מלחמה שמקורותיה מיוחסים לחופש כלכלי מופרז – חופש שהוביל לכאוס חברתי ופוליטי.

כובד המשימה

ההשראה הראשונית, ללא ספק הייתה אירופית, אבל המודל שבסופו של דבר יושם כאן היה מודל ישראלי. מודל ששיקף את הכורח לקלוט מאות אלפי עולים חדשים תוך תקופה קצרה – 690 אלף איש הגיעו לארץ בין מאי 1948 לדצמבר 1951, ליישוב שמנה בבסיסו 870 אלף איש.

מי שבמיוחד הפגין תחושת דחיפות, והפנמה של כובד המשימה המוטלת עליו, היה פנחס ספיר, שר התעשייה והמסחר בין 1955 ל-1965, ושר האוצר והתעשייה והמסחר לסירוגין עד ל-1972. תורתו הכלכלית של משרד התעשייה והמסחר עוצבה אי-שם במתח בין פנחס ספיר איש העשייה, לבין כלכלניו שהיו ברובם בוגרי האוניברסיטה העברית.

חילוקי הדעות בין האיש הפוליטי לצוות המקצועי שלו, שהיה צעיר ולכן גם לגמרי משוכנע בכל תו ותג שלמד זה עתה, היו גלויים ופוריים. ספיר עודד לימוד ובירור, וכך הוא כתב במבוא לספר התעשייה 1957/58: "גורם חשוב נוסף שיתרום לפיתוח 'המחשבה התעשייתית', אשר תהווה בסיס לתכנון בעתיד, הוא בלי ספק ספרות מקצועית ועיונית על נושא זה. …לפיכך יש לקדם בשמחה כל פרסום ועבודת מחקר, גם אם הם נעשים לגבי ענף בודד או חלק מענף, כתרומה חשובה להבהרת הבעיות העומדות בפני המשק התעשייתי…אני מקווה שספר זה לא יהיה אחרון בסדרת המחקר הספרותי, ובמשך הזמן תתפתח ספרות ענפה ויוצרת על התעשייה".

מגבלות היידע

זה-לא-ככה-במציאות-זה-רק-בתיאוריה היה כמעט משפט מפתח במשרד התעשייה והמסחר. שמענו אותו ממנהלי מפעלים, מהסגל המקצועי שלהם, מראשי יישובי פיתוח, ומכל מי שהיה מעורב בעשייה היומיומית הנוגעת למשרד. המשפט הזה בא כתגובה לרעיונות של כלכלני המשרד, לביקורת של אנשי אקדמיה, ולהצעות ייעול של האוצר. המשפט הזה הוא שאילץ אותנו להיכנס לפרטים, והפרטים הם שהנחו אותנו לתפישה מקצועית שסטתה מהזרם המרכזי.

מהעבר לעתיד       

נגיד בנק ישראל האומר כי מצב המשק טוב – למה הוא מתכוון, טוב עכשיו? לא, הוא יודע שאין לו מושג על מצב המשק ברגע זה. רוב הנתונים הכלכליים מתקבלים בפיגור של חודש-חודשיים-שלושה.

יותר מזה, ממשלה מעורבת, ממשלה שמחוייבת ליעדים, חייבת להסתכל קדימה. ההסתכלות קדימה מתבססת לא רק על חיוץ נתוני העבר, לא רק על משיכה אוטומטית של התוואי העכשווי לשנים הבאות. ההסתכלות קדימה לוקחת בחשבון מידע מקיף יותר על מגמות מדיניות-ביטחוניות, ועל התפתחויות ככל עולמיות אחרות. היא לא מזלזלת בעיבוד אינטואיטיבי של מידע – מה שקרוי תחושת בטן.

על כן, המשרדים שהופקדו בעבר על יישום יומיומי של מדיניות הממשלה, אימצו בשנות ה-50 את התכנון הכלכלי. התכנון לא נועד לנבא מה יקרה. הוא נועד לבדוק את ישימות יעדיה של הממשלה. יעד התעסוקה המלאה, למשל, הפך בתכנון לאחוז מוגדר של אבטלה. חיזוי האבטלה לעתיד גרר לבדיקת התפתחות התעסוקה בענפי המשק השונים. משם, ירדנו לבדיקת התעסוקה בכל ענף משנה, ולחישוב התפוקה המתאימה לה. כך, בסופו של דבר, יכולנו להעריך אם תמיכת הממשלה להשקעות או למו"פ בתעשייה הינה מספקת. וכשמצאנו שמשהו במודל המספרי לא עובד, חזרנו לבדוק את התיאוריה המכלילה. חזרנו עם שאלות ממוקדות יותר. כך השיטה הפרטנית, לכאורה, שימשה לחידוד התפישה הכלכלית המכלילה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

5 מחשבות על “מהפרטים לתיאוריה מכלילה

  1. לא לעניין של הפוסט (ואולי דווקא כן)

    אצלי רק חתימה טובה,
    הגמירה בשמחת תורה וליתר דיוק בהושענא רבה,
    ומתוך ונתנה תוקף:

    בראש השנה יכתבון
    ובצום יום כיפור יחתמון

    והשירה הנפלאה של חנוך אלבק מבית השיטה, עם הגבעטרון, במילים של רבי אמנון ממגנצא ובלחן של יאיר רוזנבלום, כאן: http://www.youtube.com/watch?v=yspXvbBPrXc

  2. מאוד מעניין, וההנגדה למדיניות האוצר בימינו ברורה. מה שעוד מעניין הוא המעורבות של הממשלה בקביעת המדיניות והיכולת של משרדים שאינם האוצר "לגעת" ממש בנתונים, בניגוד למצב היום בו האוצר מחזיר את המידע אצלו ומוציא אותו לצורך קידום מה שהוא רואה לנכון, ובכך הופך למקבל ההחלטות האמיתי, במקום הדרג הפוליטי הנבחר (http://tayasotomati.wordpress.com/2012/09/19/%D7%9E%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A8%D7%A7-%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8/)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s