חמי יוסף היה צלם-אומן, מייסטר במסורת המרכז-אירופית. את התואר הוא רכש בנעוריו בבולגריה, לאחר מספר שנות חניכות. סיפור אחד שהוא חזר וסיפר מאותה תקופה הוא הסיפור על מבחן הגמר שלו.

יוסף ענה בהצלחה על שאלותיה של הוועדה המקצועית, עד שלקראת הסוף, פנה אליו אחד הבוחנים הנכבדים: אתה מגיע למקום עבודה חדש, שולחים אותך לנקות את השירותים, מה תעשה? אני אנקה, אמר יוסף שבא ממשפחה עניה. נכשלת, אמרו לו הבוחנים, מייסטר לא מנקה שירותים. יוסף עבר רק במבחן הבא.

הסיפור הזה קופץ לזכרוני לעתים קרובות בגלל קוד הכבוד שהוא מייצג. איש מקצוע הוא איש של כבוד, איש של כללי משחק ברורים. ונדמה לי, שמה שקורה בכלכלה העולמית משנות ה-80 ואילך הוא ההיפך הגמור מקוד המייסטרים הישן: מהלך עקבי של שבירת כללי המשחק המקצועיים הברורים. תופעת השבירה לא נקראה בשמה בזמן התרחשותה, וגם עכשיו, לא רבים מזהים את התפנית האינסטינקטיבית חזרה, שהחלה עם פרוץ המשבר העולמי. אבל, בעין בוחנת אפשר לראות סימנים לתחילת הגישוש לכיוון הנגדי.

וכמקובל בעולם של שלושים השנה האחרונות, גם החזרה בתשובה מובלת על ידי המגזר העסקי, ומתוך שיקולים עסקיים. כך, למשל, בשנת 2009, זמן קצר לאחר פרוץ המשבר, הופיעה בהרלד טריביון פרסומת של לואי ויטון, המתגאה במלאכת המחשבת המושקעת של החברה. במרכז המודעה, צילום של בחורה בעלת פני מדונה, התופרת ידית של תיק עור. ומלמטה, נכתב: "מחט, חוט פשתן, שעוות דבורים וסבלנות אינסופית מגנים על כל תפר עליון מלחות ומחלוף הזמן. אפשר לומר שתיק לואי ויטון הוא אוסף של פרטים. אך עם תשומת לב כה רבה המורעפת על כל פרט, האם מן הראוי שנקרא להם רק פרטים?"

ובכן, צודקים פירסומאי לואי ויטון, פרטים הם לא "רק פרטים". תשומת לב לפרטים היא מתן כבוד לקוד ערכי. אפשר למצוא את הדילמה הערכית בכל החלטה כלכלית שגרתית, כגון ההחלטה על חשיפת המשק ליבוא מתחרה. בחינה הוגנת של השיקולים בעד ונגד הסרת ההגנות ממוצרי חלב בישראל, מביאה בחשבון לא רק את שיקול המחיר אלא גם את שיקולי האיכות, הטריות, בריאות הציבור, הטעם המקומי, פרנסתם ואיכות חייהם של כל מי שמעורבים בשלבי הייצור השונים. אלה כולם שיקולים ערכיים.

יתירה מזאת, השוואת המחיר בין קוטג' מקומי לקוטג' מיובא היא לא רק המרה ממונחי מטבע זר למונחי שקלים בשער החליפין השוטף – כפי שנעשה באופן לא-מקצועי ולא-הוגן בכמה מהניתוחים שפורסמו בעקבות מחאת הקוטג'. היא אומנות בפני עצמה. מי אמר ששער החליפין הנוכחי הוא שער החליפין המייצג, ומהו "שער חליפין מייצג" בתחשיבים ארוכי טווח. איך משווים מחיר מוצר חקלאי לצרכן במדינות שונות, ללא השוואה מעמיקה של סבסוד החקלאות וסבסודים אחרים אצלן. ומה עם בדיקת תמחור מוצרי החלב בכל שלביו, כדי להצביע בוודאות וללא התחכמות על מי שמפקיע את המחיר.

אומנות הניתוח הזו כמעט פסה מן העולם, ויחד אתה הלך לאיבוד חלק ניכר מהכבוד שאנשים רכשו למקצוע הכלכלה ולכלכלנים. כי כבוד מקצועי נבנה לאט, על בסיס הידברות ויצירת יחסי אמון. כל עוד שהכלכלה התנהלה כסדרה, הציבור לא הקשה מדי. אבל, עכשיו, כשמבנים כלכליים מתפרקים, אנשים מתחילים לשאול: מה הם יודעים עליי – הם שגובים ממני מסים, הם שמשקיעים את כספי הפנסיה שלי. מה הם יודעים עליי ועל מה שחשוב לי, אם הם לא התאמצו לדעת את כל הפרטים הדרושים על שמירת ערכו של החיסכון שלי לעת זקנה. ואולי, הם העדיפו לא-לדעת את כל הפרטים. ואם הם לא יודעים עליי דבר, וגם לא מקפידים על ידיעת כל הפרטים שראוי לדעת, האם זו הכלכלה שבה אני בוחר – כלכלה נטולת ערכים ונטולת קוד מחייב.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***