כחלון עושה לנו תחרות

כחלון לא יודע איזה תחרות. כחלון לא יכול לדעת מראש איזה תחרות הוא עושה. צירופי החברות הם אינסופיים, התנהגותן היא בלתי צפויה: הן יכולות להתאגד כולן ביחד נגד הציבור, הן יכולות להילחם ביניהן אחת-אחת או בקואליציות מגוונות. כל האפשרויות פתוחות.

ככה זה עם תחרות

אנחנו מכירים מודל קצה אחד – תחרות משוכללת, ומודל קצה אחר – מונופול או מונופסון. המציאות היא כל מה שנמצא ביניהם. מונופול (או מונופסון) הוא המצב שבו השוק למוצר נשלט בלעדית על ידי מוכר (או קונה) אחד. תחרות משוכללת היא המצב שבו השוק מכיל מוכרים וקונים רבים, עד כדי כך שאף לא אחד מהם יכול להשפיע באופן משמעותי על המחיר. שוק הסלולר בישראל לא נמצא בקצה האחד ולא באחר. עד כה, פעלו בו שלוש חברות, ולאחרונה, הצטרפו אליהן עוד חמש חברות, מתוכן, שתי הטריות ביותר הן בעלות הפוטנציאל, והן שעושות את המהומה.

הוט וגולן מורידות מחירים בפראות

הן יכולות להרשות לעצמן את זה, משום שהן בנויות מראש באופן קומפקטי וחסכוני. במיוחד עכשיו, בשלב ההתארגנות, הוצאותיהן נמוכות יותר מאלה של החברות הותיקות כי הן נשענות על תשתיות חיצוניות. במיוחד עכשיו, בשלב החדירה לענף, הן מרשות לעצמן להרוויח מעט או להפסיד, העיקר לחסל את המתחרות הוותיקות. הנה זה סוג של תחרות שאף פעם אי-אפשר לחזות מראש איזה דפוס הוא יקבל. זו המציאות העשירה שנמצאת באמצע בין המונופול לתחרות המשוכללת. זו תחרות, אבל מי אומר שהיא מועילה.

בזק, סלקום ופרטנר בבעיה    

החברות הותיקות אינן מרשות לעצמן להפסיד או להסתפק ברווח צנוע. שלושתן נרכשו בעזרת חוב אדיר המוחזר מתוך הדיווידנדים שבעלי החברה שואבים מרווחיהן השוטפים. הגיוני-או-לא, רווח-רב-שנתי-גדול הוא תשתית קיומן. עכשיו, כשהרווח מתערער, המודל שלהן מתערער. שווי השוק של החברות הותיקות, הנמדד על סמך מחיר מניותיהן בבורסה,  איבד בשבוע שעבר קרוב ל-3 מיליארד שקלים תוך יומיים.

איבוד הערך הזה בעייתי משום שהוא מאיים על האימפריות של בעלי החברות הותיקות, ובמיוחד על אלו של נוחי דנקנר ושל אילן בן דב. כך, בעקיפין הוא מאיים גם על הגופים המוסדיים (קרנות פנסיה, קופות גמל וכד') המחזיקים בניירות הערך של החברות, ועל הציבור החוסך בגופים המוסדיים. הוא מאיים גם על הבנקים שהלוו לחברות, ושוב על הציבור שתמיד איכשהו סופג את הפסדי הבנקים. ואם, שלא נדע, אחת מהאימפריות האלה תאבד שליטה בעקבות הפרשה,  תתפשט במשק פגיעה רב-מערכתית.

התקשורת שואלת איך נתנו לחוב להצטבר        

עכשיו היא שואלת, היא לא שאלה לפני 15 שנה כשהסיפור התחיל. נכון, כבר מזמן היה צריך לעצור את הנפקת אגרות החוב של החברות ההרפתקניות. מזמן, כבר היה צריך לאסור על הבנקים להעניק אשראי ממונף לרכישת חברות. אשראי שכל הערבות להחזרתו היא ערך החברה, שלעתים קרובות נחתך בחדות ממועד רכישת החברה ועד לעת פירעון החוב, כך שמכירת החברה אינה מכסה את החוב.

ושוב התקשורת לא עוסקת בעיקר

הצטברות החוב היא כבר עובדה, למרבה הצער. העיקר עכשיו הוא ההבנה שתחרות, כשלעצמה, אינה מבטיחה את התוצאה המיטבית לכלל הציבור. האידיאל בכלכלה הוא תחרות משוכללת, אבל זה אידיאל שכמעט ואינו מתקיים במציאות. במיוחד כך, בענפים הדורשים היערכות בקנה מידה גדול, כגון התקשורת. במיוחד כך, במשק קטן המסוגל להכיל רק חברות מעטות כאלה באופן יציב. השאלה הגדולה, שאין עליה תשובה מראש, היא כמה פרועה ומזיקה תהיה ההיאבקות בין מספר חברות כאלה הנזרקות לזירה. או, לחליפין, כמה מתוחכמת וכוחנית תהיה הקנוניה ביניהן נגד הציבור. על כן, עד לשנות ה-80, רוב החברות מסוג זה בעולם המתועש השתייכו לממשלה או היו נתונות לפיקוח הדוק שלה. פיקוח על מחיר השירות, פיקוח על טיב השירות שלהן. פיקוח שהופך את הכ-אילו תחרות למיותרת.

עוד עיקר עכשיו הוא זיהוי הכשל השלטוני. איך מותירים בידי שר אחד, מוכשר ודורש טוב ככל שיהיה, החלטה בעלת השלכות כה נרחבות. ממשלת ישראל נחפזה להתגאות בהישג הורדת מחירי הסלולר, איפה היא תהיה כשכל הסיפור יתגלגל עד לקריסת תאגיד.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

21 מחשבות על “כחלון עושה לנו תחרות

  1. האם מה שאת אומרת הוא שיש סיכוי שכמו שבארה"ב היתה בועת אשראי סביב המשכנתאות כאן יש בועת אשראי סביב התקשורת הסלולארית ויכול להיות שהיא תתפוצץ ותגרור את כל המשק איתה?

  2. במברקית:
    אוליגופולים ואוליגופסונים הם תוצרי הרפיית הפיקוח (רגולציה ב"כלכלית").
    הרפיית הפיקוח אל חיסולו היא בְּדַתָּם של כלכלני כסף-ולא-אנשים.
    שָם האתגר.

  3. חנן,

    כן, עד כמה שאני מבינה, אם שווי השוק של החברות הותיקות בענף מאבד 3 מיליארד שקל מערכו הבורסאי תוך יומיים, זו בועה, ולך תדע איך בועה תתנהג הלאה.

  4. זו רשימה מטרידה מאד כי היא אומרת שאנחנו במצב ללא מוצא. הלאמת חברות התקשורת אינה אפשרות פוליטית כיום. השארת המצב הקיים משמעו לאפשר לא רק גביית מחירים מופרזים אלא הונאות בממדים עצומים [הכותב נפל קרבן לכמה מהנבזיות שבהן ] וכאשר מבקשים לאזן על ידי יצירת תחרות מסבירים לנו שהנה אנחנו אחראים להתפוצצות הבועה שאלמלא כן הייתה ממשיכה לתפוח בשלווה ולממן את הפנסיות שלנו.

    בשלב זה ניאלץ לוותר על יצירת תחרות בבנקאות כי אחרת עלולים העמלות לרדת וכרית הביטחון של הבנקים תצטמק עוד יותר ומי יודע בוודאי בנקים יקרסו-בקיצור זו באמת סמטה ללא מוצא

  5. משה,

    רמזתי על מוצא בקטע שלפני האחרון: לחזור לשיטה הישנה והטובה של רגולציה: פיקוח על מחירים, פיקוח על טיב השירות. רגולציה מקשה על הונאות מהסוג שאתה מזכיר. רגולציה גם דואגת לכך שהמחיר לא יירד יותר מדי, לרמה שבה היציבות עלולה להתערער.

  6. הבעיה שרגולציה שתכלול פיקוח על המחירים היא כיום מוקצה מחמת מיאוס ואני בכנות לא זוכר גם שבימי בזק העליזים המחיר היה נמוך יותר. למרות שאני בהחלט רואה עצמי שייך לשמאל הכלכלי-במציאות שנוצרה איני רואה מנוס ממלחמה בריכוזיות והחדרה של שחקנים נוספים בכל ענף. במצב הנוכחי גם רגולציה שהייתה מורידה מחירים בכוח הפיקוח הייתה גורמת לאותה בועה להתפוצץ-או שהייתה נכנעת לתכתיבי ההון-רוב הרגולטורים רוצים לפרוש לשוק הפרטי

    כושר ההמצאה של החברות הסלולריות עולה בהרבה על כושרו של הרגולטור לפקח וגם מכשיר התובענות הייצוגיות לא הועיל כמעט. בפרק של שלוש השנים האחרונות הצליחה סלקום. א. לספק לי בלי שהזמנתי ככל את השירות שירותי תוכן חיצוניים . ב. למכור לי נתון לא נכון על ממוצע דקות השיחה שלי על מנת למכור לי חבילה יקרה בהרבה מהתעריף הרגיל. ג. למכור לי מכשיר נחות במחיר כפול ד. לחייב אותי על גלישה באינטרנט בחו"ל שלא גלשתי ה. לחייב אותי בביטוח במחיר מופקע וכשביקשתי לבטל שירות זה הם ידעו מידית להציע לי אותו בחצי מחיר [גם על כך ויתרתי]. עירנות שלי הצליחה לצמצם רק חלק מהנזקים-הרגולציה לא.

    כנראה הפחתה של כמה מאות שקלים בחודש תגרום להפחתה בפנסיה בעתיד בשל אפקט הבועה שציינת-אולי זהו תיקון כואב והכרחי -נקווה שהמחיר לא יהיה גבוה מדי. למרות הכל אסור לנו לתת לפחד להכתיב כל מהלך כלכלי ומכאן שאני מברך את כחלון הגם שאת צודקת-יכולות להתגלות בעיות

  7. משה,

    זה שהמחירים לשירותי הטלפון לא היו זולים יותר בימי בזק העליזים משקף במידה רבה את המציאות הטכנולוגית בענף. טכנולוגיית התקשורת התקדמה מאד מאז שנות ה-80, מה שמאפשר להוזיל את השירות.

    וזה שפיקוח על המחירים "מוקצה מחמת מיאוס" לא מוכיח את זה שהוא לא עובד. התקשורת המאיסה אותו על ההמונים, בשירותם של אלה שהיום גוזרים קופונים על החברות המתמודדות בתחרות מעוותת בענפי משק שונים. וגם בשירותם של אלה שהיום גוזרים קופונים על מימון עסקותיהן של אותן חברות.

  8. אין לי איתך מחלוקת עקרונית ואני בהחלט לא מתנגד עקרונית לפיקוח על מחירים-אני רק ספקן ביחס לאפשרות ההצלחה במשק שמתיר מגוון כה גדול של מוצרים. אם חלב 3% שומן בפיקוח יוציאו[יטבתה] חלב 3.6% במחיר כפול. דוגמא אחרת-אף אחד לא יכול לפקח על שוק הביטוח שם עובדים על הציבור שנים ומוכרים לו פוליסות אבסורדיות במחיר מופקע-שם גם התמורה לא תשולם אם במקרה יתרחש המאורע שיחייב את חברת הביטוח לשלם.
    נכון שהטכנולוגיה מאפשרת הוזלות אבל ההתפתחות הכלכלית והחברתית יוצרת מגוון עצום של מוצרים ושירותים והפיקוח עליהם מאד בעייתי ובעצמו מהווה פתח לשחיתות.
    הפיקוח הנוסף צריך להתבצע על ידי ציבור מודע ותקשורת נשכנית ועל ידי גופים נוספים.

  9. משה,

    גם לי אין ויכוח אתך, אני רק חושבת שזה ככה וגם ככה וגם ככה. כלומר, נכון, קשה לפקח על מגוון של מוצרים, אבל היה פיקוח רחב יותר בעבר וזה הצליח. עובדה, מחיר הקוטג' זינק בעשרות אחוזים מאז שביטלו את הפיקוח עליו.

    לגבי חברות הביטוח וכל ידידותיהן במגזר הפיננסי, אין היום שום פיקוח בתחום. אני מנסה כבר מספר שבועות למשוך סכום קטן שנותר לי בקרן פנסיה. לא אלאה אותך בפרטים, אבל הצחקנו אותם. איפה הממונה על שוק ההון באוצר? שיפנה לציבור, יבקש שיתארו לו מקרים כאלה ויטפל בהם ביעילות, גם על ידי איסור מפורש של תרגילים מסויימים. זה תפקידו, ותאמין לי שהענף ישתנה כהרף עין.

    ולבסוף, לגבי תפקיד הציבור והתקשורת. גם כאן יכול להתרחש שיפור. בעיתונות, בעבר, היו מדורי צרכנות נשכניים ואפקטיביים. הם נעלמו. לא כדאי לשאול מדוע?

  10. פינגבק: תחרות, לא מה שחשבתם

  11. במשטר הפרטה תאצ'ריסטי,הרגולציה הופכת לבדיחה כי היא חלק מהשיטה.צריך לחזור למודל מדינת הרווחה כפי שהיה פה בימי מפא"י וכפי שממשיך להתקיים במדינות אירופה הנאורות.
    כספי פנסיה צריכים לחזור משולחן ההימורים של הבורסה אל הבטחון האבסולוטי של אגרות חוב ממשלתיות ייעודיות.
    בכל מקום שיש השתוללות של ברוני הפיננסים וחליבת השוק יש להקים חברה ממשלתית אשר תרסן את ההשתוללות.
    יש צורך בחברה כזאת בענף הסלולר עליו דיברה תמר ,ועל אחת כמה וכמה בענף התקשורת בו 2 חברות תשתית פרטיות חולבות את השוק.דהיינו חברת החשמל הממשלתית שנותנת לנו את החשמל הזול בעולם היא גם הכי מצויידת ומאורגנת להקים במדינה תשתית תקשורת סיבים מודרנית ומהירה וגם במחירים זולים..
    הגיע הזמן שהיזמים ה"פרטיים" שחולבים אותנו מכל כיוון בעזרת משטרו של ביבי,ייצאו לפנסייה.הם ממש מיותרים

  12. אכן מאמר מעולה, אך כדי לעשות את המלאכה עד הסוף ושהציבור באמת יבין מה קורה, חסרה כאן הדגשה אחת והיא, בווריאציה על אמירתו המפורסמת של קלינטון – זו לא רק הכלכלה, או ביתר דיוק – זו הפוליטיקה, טמבל. המצב הקיים אינו נובע מחולשה או חוסר יכולת ממשלתית אלא מכוונת מכוון, כי כלכלה כזאת היא היוצרת את העורף ומאגר הקולות למפלגות שמקיצות שלטון כזה.

  13. תמר,

    הבעיה העיקרית היא שאין מספיק תחרות בשוק החיסכון לטווח ארוך – הפנסיה. שם הכסף הגדול באמת.

    אילו היתה תחרות חופשית, אף אחד לא היה בוחר להפקיד את כספו בקרן פנסיה שקונה אג"ח זבל. ממילא קרנות הפנסיה היו צריכות להיות הרבה יותר זהירות, וכך גם הבנקים.

    הבעיה היא, ש"חוק פנסיה חובה" מחייב כל אזרח לחסוך לפנסיה, דווקא דרך קרנות פנסיה מאד מסויימות.

    ברגע שהמדינה מתחילה להתערב בתחום אחד, נוצרים עיוותים שגורמים לכך שהמדינה צריכה להתערב בעוד ועוד תחומים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s