אין לי כוח אפילו להסביר מה מעייף אותי כל כך באקטואליה. אקטואליה מאלצת אותי לנקוט עמדה, ואני מרגישה שנקיטת עמדה רק מגרדת את הצבע מעל התהליך. אקטואליה מכריחה אותי לבחור בין אפשרויות, ואני כבר בחרתי לעצמי את האפשרות האחת והיחידה.     

זה טיפשי להיות פסימיסטית

זה לא שהמצב מרנין. אבל חבל לבזבז את החיים על קטנות אמונה וצרות מוח. התסריט הפסימי נמצא שם. אני, לבדי, מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את התרחשותו. אז אני ערה להיותו, נותנת לו את הכבוד הראוי, ומשתדלת שלא לשקוע במדמנה שלו.

זה הזוי להיות אופטימיסטית

מה כבר יכול להיות אופטימי בתקופה רבת-אירועים. חיים מעניינים הם שמחה להיסטוריונים של המאה הבאה. במיוחד כאן, במזרח התיכון, איזור אסטרטגי מאז ומעולם, איזור שעליו נכתבו עלילות הגבורה של התנ"ך ושל תולדות ארץ-ישראל. במיוחד עכשיו, זמן לא רב מסיום המאה ה-20 – מאה של משברים כלכליים, הפיכות פוליטיות, הקצנה, והעם היהודי בתוך זה.

זה מוגבל להיות כלכליסטית-ריאליסטית   

אני כמובן יכולה לברוח אל המקצוע ההגיוני שלי, ולהקים שם מגדלי ניתוחים לתפארת. אבל אני מכירה היטב את הניתוחים האלה. הם מועילים כשיושבים על קרקע מוצקה. הם תלויי משטר פוליטי ונסיבות חיצוניות. לא הם יושיעו אותנו עכשיו. טיפת רגישות, תבונה אנושית פשוטה, ויושר לב של מנהיגים יעזרו הרבה יותר.

זה נוגע ללב להיות אידיאליסטית

איך אומרים היום, "זה מרגש". אבל אידיאליזם, אין פירושו הסתכלות קרועת עיניים במציאות. אידיאליזם הוא חיפוש אחר אחיזה. אידיאליזם עוזר לקום בבוקר ולהשקות את הצמחים. אידיאליזם עונה באופן כלשהו על הצורך לעשות משהו למען מה שנשאיר לנכדינו.  

אז אני בוחרת בתקווה. אני מנסה להבהיר לאנשים צעירים שכלכלה היא קודם כל חיפוש סדר. חיפוש מסלק הצדה נוסחאות מקצועיות מקובעות, העלולות לרוקן את הכלכלה מנשמת אפה. חיפוש מותיר מקום לאמונה ולרגש – אין דבר כזה פיתרון-חברתי-כלכלי-נטול-ערכים. חיפוש אחר חיים טובים חייב לענות על הכמיהה האנושית לסדר. סדר כמו בשטיח פרסי יפה. סדר של אחדות הניגודים. סדר של הרמוניה ושלווה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***