זו הזליגה המתרחשת באדיבותן של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. אך, לפני כן, תזכורת על עצם מושג הזליגה. דיברנו כאן על שני סוגי זליגות קיינסיאניות: הוצאה ממשלתית שזולגת אל מחוץ למדינה, והוצאה ממשלתית שזולגת למגזר הפיננסי. ובעצם, כדי להגדיר מחדש את הדיון, אנו מדברים על תועלתה של הגדלת ההוצאה הממשלתית בעת שפל – הגדלת הוצאה קיינסיאנית, האם היא נשארת בגבולות המדינה, האם היא מיטיבה עם רוב תושביה.
סיפור די שגרתי בימים אלה הוא סיפורה של מדינה שנקלעה לגירעון תקציבי גדול ולחוב ציבורי כבד. יוון או פורטוגל הן דוגמא טובה למדינות כאלה. הגירעון והחוב לוכדים את מבטן של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות – מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס. חברות אלה אומדות את הסיכוי להחזר חובה של המדינה. בכך הן קובעות את הרבית שתושת על מלוות חדשים שלה, ואת ההתייחסות לאי-עמידתה בתנאי התשלום הקודמים.
דירוג האשראי מסתמך חזק על שיעור גירעון הממשלה ועל שיעור החוב הציבורי של המדינה בתמ"ג. נראה מדעי, לא ממש ככה. ברור לגמרי, שגירעון או חוב של צרפת זוכים להסתכלות אחרת מאשר גירעון או חוב של פורטוגל. הנה, דירוג החוב של ארה"ב הורד לפני מספר חודשים, ואמינותה הפיננסית לא ניזוקה באופן בולט.
אבל, במשק קטן, ובמיוחד במשק קטן שתחזית הצמיחה שלו אינה טובה, דירוג האשראי עלול להיות גורלי, וגירעון גדול או חוב גדול מהווים סיבה מספקת להורדתו. בעקבות הורדת הדירוג, עולה הרבית על גיוס אשראי חדש של הממשלה. הנהנים מההרחבה התקציבית המגיעה בעקבות תשלומי הרבית התופחים הם גופים פיננסיים, בעיקר גופים פיננסיים בינלאומיים. התמונה המצטיירת היא של הוצאה ממשלתית הולכת וגדלה, סתם כך כדי לסתום את בור התקציב. הוצאה שזולגת למגזר הפיננסי המקומי והבינלאומי, הוצאה שאינה תורמת לצמיחה.
התסריט הזה הוא ההנמקה המיידית בעד זהירות תקציבית. עירור תשומת לבן של חברות דירוג האשראי לתנודה כלשהי במצבה של המדינה עלול להוביל לזליגה קיינסיאנית חסרת תועלת. ואז, עומד למבחן כוח טיעונה של הממשלה לעומת כוחן של חברות הדירוג. הממשלה מוזמנת להבטיח כי כספי הגירעון יופנו לצמיחה ולמעשים טובים, והשאלה, את מי היא משכנעת.
ישראל, למזלנו, עדיין לא במקום הזה. גירעון הממשלה ל-2012 צפוי להיות 3.4% מהתמ"ג במקום היעד שנקבע – 2% מהתמ"ג. כך על פי דו"ח משלחת קרן המטבע הבינלאומית, שפורסם ב-2 לאפריל. הקרן מתונה למדי בהתייחסותה לגירעון שנת 2012. היא קובעת כי העיקר הוא שמירה על תוואי יורד של חוב ציבורי בטווח הזמן הבינוני. עמדה זו של הקרן, ושיעור הגירעון הסביר בשלב זה, מסוככים בינתיים על ישראל בפני תעלולי חברות דירוג האשראי.
עם זאת, אנו רק בתחילתה של שנת תקציב. קשה לחזות מעכשיו את תוואי הצמיחה לשנה בשלמותה, ואת הכנסות התקציב הנגזרות ממנו. קשה לחזות במדויק גם את תוואי ההוצאה לנוכח כל התהפוכות הפוליטיות, ובראשן הבחירות המוקדמות. גישתה החיובית של קרן המטבע לישראל, השואבת גם מאמונם המקצועי של כלכלניה בנגיד בנק ישראל, עלולה להתהפך פתאום כשהגירעון יגלוש למחוזות ה-5% מהתמ"ג ויותר.
ובפרט, שהקרן בדו"ח שפרסמה, ממליצה על רענון יעדי התקציב לקראת 2013. בתוכם, יעד הגירעון האופטימי של 1.5% מהתמ"ג. ראוי לציין כי על פי דיווחי העיתונות, מעריכים בבנק ישראל שגירעון 2013 יגלוש ל-5% מהתמ"ג, וגירעון 2014 אף ליותר מזה. על כן, הקרן קוראת להעלאת מסים ולהקמת מועצה פיסקאלית עצמאית שתעקוב אחר יכולתה של ישראל להתמודד עם משימת הורדת החוב בטווח הבינוני. אותה יכולת שעליה מסתמכת הקרן בהערכתה החיובית על מצבה של ישראל.
ניסוחה המנומס של הקרן אינו צריך להטעות. היא לא תהסס לשנות את הטון שלה כשגירעון ה-5% ויותר יופיע. על כן חשוב להתחיל בהעלאת מס כבר עכשיו. העלאה צנועה של מס החברות, ובמיוחד כיווץ ההטבה המופרזת הניתנת בו לעידוד השקעות הון, עשויות להעשיר את תקציב הממשלה בכמה מיליארדי שקלים לשנה. כך גם העלאת המס האישי שמוטל על המאון העליון, במתכונותיו השונות. מוטב לפעול עכשיו, בטרם יגיעו מסריהן האוהבים של חברות דירוג האשראי.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
במקום להתברבר על המשמעות של הגדלת מס החברות [למרות ששום אסון לא יקרה אם הוא יועלה – לפחות על החברות שעיסוקן בפיננסים מכל סוג] באחוז זה או אחר – וכפי שצוין אחוז אחד הינו שווה ערך לכמיליארד ₪, הדרך הטובה והמהירה ביותר להסדרת מסים היא באמצעות המע"מ שהוא המס הפרוגרסיבי ביותר – מי שמוציא יותר משלם יותר – ובפועל המס משולם ע"י המשתמש הסופי ללא אפשרות קיזוז.
כפי שפורסם בזמנו הגדלת המע"מ שווה לגביה של כ 3.5 מיליארד ש"ח לכל אחוז.
במקביל, לרווח את מדרגות המס בהכנסות שעד ל 25,000 ₪ ולהעלות את המס האישי להכנסות של מעל ל 50,000 ₪ ל 50%… אף אחד לא יברח מהארץ בשל כך – למרות כל הדבורים….
יש לדעתי ליצור שני סוגי מע"מ [וכיום אין כל בעיה טכנית בכך] למוצרי מזון, בשעור נמוך במיוחד ושעור גבוה יותר ליתר המוצרים והשרותים.
ובכלל, למה לא ניתן לקבוע למשל שהמע"מ המוטל על כלי רכב פרטיים [מעל, נאמר 150,000 ₪] ורכישת דירה [מעל למליון ₪] יהיה באחוזים שונים לפי מחיר הרכישה, כך שהנטל על הזוגות הצעירים והשכבות החלשות יותר יקטן ואילו בעלי האמצעים ישלמו יותר?
כך יצא שלעשירונים הנמוכים יותר ההוצאה תקטן מאחר וממילא אינם מוציאים הרבה -הדבר גם ייתר את המס השלילי – ואילו השכבות ברמה הגבוהה יותר ישלמו סכומים גבוהים יותר למשל על מכוניות ויתר המוצרים…
ככל שההוצאה [וסביר שאתה ההכנסה] גדלה, חלק המוצרים והשרותים הכוללים מע"מ הולך וגדל, כך שהגדלת המס תייקר את ההוצאה לאלה שיכולים לשאת בה ותגדיל את הכנסות המדינה ממסים בצורה משמעותית מבלי לפגוע כמעט בעשירונים מתחת לשמיני.
מאידך, הקטנת המע"מ למחצית או פחות מזה על מוצרי מזון ומוצרים חיוניים – המהווה חלק ניכר מההוצאה המשפחתית – תקטין בשעור גבוה הרבה יותר את ההוצאה עליהם. העלאת המע"מ באחוז שלם על יתרת הרכישות יותר מאשר תפצה על הקטנת המע"מ .
יש הטוענים שהקטנת המע"מ על מוצרי מזון תועיל לעשירים, אך הרי ממילא כל הסועדים מחוץ לביתם במסעדות או בשרותי קייטרינג, משלמים את המע"מ המלא – כך שאין חשש להקטין את המע"מ על מוצרי מזון מהסבה שהעשירים ייהנו מהקטנת מע"מ זו….
שעור המע"מ באירופה [מעבר לעובדה שקיימים שלושה סוגים שונים] גבוה בהרבה מאשר בישראל – ואיש אינו חושב שאי אפשר לחיות אתו – רק אצלנו משום מה מנסים להמציא את הגלגל מחדש…
ובא לציון גואל
אהבתיאהבתי
שעיה,
אני לא רוצה לפתוח כאן עכשיו את הויכוח על סוג המס שצריך להעלות. מספיק שנסכים שחייבים עכשיו להעלות מס. הויכוח הפרטני יותר על העלאת מסים יגיע בשלב הבא.
אהבתיאהבתי
שלום תמר,
מאמר מעניין, אך לא התייחסת בו לכך שכמעט כל החוב (83%) של מדינת ישראל הוא חוב פנימי לאזרחיה (בעיקר באמצעות קרנות הפנסיה, קופות הגמל וכד') וככזה הוא אינו מושפע כמעט מדירוג האשראי של החברות הבינלאומיות, שמשפיע בעיקר על הלוואות מגופים פיננסיים בין-לאומים.
מעבר לכך, גם החוב החיצוני ברובו (68% ממנו) גויס בערבויות אמריקאיות או דרך ארגון הבונדס, כלומר גם הוא אינו מושפע ברובו מדירוג האשראי.
כמובן שזה אינו המצב במדינות הפיגס בארופה, שמרבית החוב שלהן הוא חיצוני, ובעיקר לבנקים גרמנים וצרפתיים. זאת בנוסף לחוסר היכולת שלהן לפיחות המטבע (עקב חברותן בגוש האירו) כדי לצמצם את החוב.
למרבה הצער, איומי דירוג האשראי משמשים את משרד האוצר כדי להצדיק מדיניות ניאו-ליברלית קיצונית של קיצוצים למען המולך של הפחתת החוב (שהוא כשלעצמו אף אינו גבוה ביחס לשאר המדינות המפותחות), בצד הגדלת המיסים הרגרסיביים והפחתת המיסים הפרוגרסיבים.
אהבתיאהבתי
תומר,
הערתך בהחלט חשובה. נכון, תיאורטית, דירוג האשראי אינו צריך להשפיע הרבה על שיעור הרבית ועל תנאי החזר החוב של ישראל. מעשית, הוא כן משפיע. זאת, בעזרתה האדיבה של התקשורת ושל גורמים המעוניינים בכך שהוא ישפיע. וגם בגלל שהסוגיה הדוחקת היא תמיד מימון הההלוואה החדשה, והשאלה היא אם מעוניינים/יכולים לממן את כולה מבפנים. אגב, ישראל אינה מעוניינת במימוש הערבויות, ואינה נשענת עליהן בשנים האחרונות, כי גם זה סוג של הפגנת עצמאות או תלות, ולכן הלוואותיה החיצוניות אינן לגמרי משוחררות מעניין דירוג האשראי.
איני יודעת למה משמש איום דירוג האשראי בידי האוצר. בכל מקרה, המלצתי כאן אינה לכיוון של קיצוצי תקציב, אלא להיפך – הגדלת ההוצאה במקביל להעלאת מס. מעניין לראות, שלפחות חלקית, זו גם המלצתה של קרן המטבע בהשראת בנק ישראל. אפשר להפחית את הגירעון ואת החוב המצטבר גם בעזרת הגדלת המס ולא רק על ידי קיצוצי תקציב, זה הכיוון שעליו המלצנו בוועדה הכלכלית של המחאה. אני גם מציעה כאן במפורש להעלות את המס באופן פרוגרסיבי.
אהבתיאהבתי
אבל הפתרון שאת מציעה הוא לא מה שקרן המטבע, חברות הדירוג ווחבורת רוה"מ (לא טעות הקלדה, רוש הממשלה) רוצים לעשות.
אצלם "אפשר אחרת" (בלי "גם") זה קיצוץ רוחבי – כל קבוצה והנמקותיה.
המקור אחד, אותה דת שנביאיה החדשים היו החברים: מילטון פ., ג'ורג' ש., ריצ'רד (טריקי דיק) נ., רונלד ר. ואחרונה לא חביבה מרגרט (גבירת הפלדה) ת'. (כהניה אצלנו ידועים. הם כעת משרתים אותנו כועד המנהל העליון של התאגיד הידוע כ"ישראל" בע"מ).
אהבתיאהבתי
לקסי,
במקרה הזה, במפתיע גם קרן המטבע ממליצה להעלות מסים וגם בנק ישראל. נכון, הם מדברים גם על קיצוץ ההוצאה, אבל נכונותם להעלות מס היא החידוש. חבורת ראש הממשלה נשארת בעמדתה המקורית.
אהבתיאהבתי
פינגבק: ההומור התקציבי של נתניהו • מחאת הדיור
פינגבק: מפה ושם | עמדת תצפית