פנחס ספיר. נוסטלגיה וכלכלה

ספרו של יצחק גרינברג "פנחס ספיר" ראוי להתייחסות מפורטת יותר מזו שתבוא כאן עכשיו. היא תגיע בשבועות הבאים. בינתיים, כמה רשמים של אמצע קריאה – קריאת 281 מתוך 570 עמודיו, מבלי לדלג.   קניתי את הספר כדי להשלים את הידע שלי על פועלו הכלכלי של ספיר. נדבקתי אליו כבר בפתח הדבר שלו בגלל הפסקה הבאה:

"כאן מתחייב גילוי נאות מצדי. הוריי, אידה ובן-ציון גרינברג, שעלו ארצה בראשית שנות ה-30, היו חלק מ'כפר סבא האדומה' חברים ב'תנועה של נתבעים' ומפא"יניקים בלב ובנפש. את חלקת האדמה שעליה הקימו את ביתם רכשו בשנת 1940 מפנחס קוזלובסקי, הלוא הוא ספיר, שכאמור ניהל את קופת מלווה וחיסכון של העובדים בכפר סבא ועשה רבות לשיכון הפועלים במושבה…לא אכחיש שזיכרונות ילדות ורוח בית אבא השפיעו עליי לבחור בספיר כנושא למחקר: ניגשתי לעבודה בתחושה של אמפתיה לספיר".

ובכן, גם לי יש את הגילוי הנאות שעליי לעשות. גדלתי ב'רמתיים הורודה' לא רחוק מכפר סבא האדומה, ולמדתי בבית הספר התיכון על שם ברל כצנלנסון בכפר סבא. בכיתה המקבילה לשלי למדה צפירה ז"ל, בתו של פנחס ספיר. לא היינו חברות קרובות, אבל במקרה התגייסנו לצה"ל באותו יום. צפירה הציעה לי לבוא אתם, ונסעתי לתל השומר במכוניתו של השר. לא זכור לי שהחלפנו הרבה מלים, ספיר ישב כל הדרך רכון על ניירותיו, וניצל כל רגע לעבודה כפי שמספרים. לימים, עבדתי במשרד התעשייה והמסחר, והתקרבתי עוד לספיר דרך האגדות ששמעתי עליו מותיקי המשרד.

הנוסטלגיה בוודאי מסבירה חלק מהאמפתיה שאני רוחשת לספיר, אבל לא רק היא. כמי שמכירה היטב את התעשייה בישראל, אני מודעת לחזון שעמד מאחרי הקמתה, ואני נפעמת ממנו מחדש, עם כל שביב מידע חדש שאני אוספת. מסיבות כאלה ואחרות, דמותו של פנחס ספיר מתמצה בתקשורת היום בשרבוטי הפנקס השחור. לא כך ראו אותו בדורו. הנה ציטוט מדברי משה שרת שאמר על ספיר כי אינו יודע "היכן יש גורמים, היכן יש אישים שהם חדורים ומצוידים בתנופה יותר גדולה ותבונה יותר גדולה לגבי יצירת משק, ויהיה איזה משק שיהיה" (שם, עמ' 59).

במספר פוסטים שכתבתי על עידוד השקעות הון, וגם בספרי, הדגשתי את חשיבות מרכז ההשקעות במשרד התעשייה והמסחר. המרכז לא הוקם סתם-ככה-כדי-לחלק-כסף-למקורבים, אלא כדי לפתח ולשמר תורת השקעות ייחודית לישראל. אופן פעולתו של המרכז, שנשען על מנהלה רבת משתתפים המפרסמת פרוטוקולים ודו"חות שנתיים, פתח אותו לביקורת על כל החלטותיו, וגם על האסטרטגיה הרחבה שעיצב.

את מרכז ההשקעות הקים ספיר בשנותיו הראשונות במשרד התעשייה והמסחר. והנה, מה שכותב גרינברג על שיקולי ההקמה שלו:

"על מנת להגביר את אמון התעשיינים ואת אמון הציבור בכלל בתהליך קבלת ההחלטות ולמנוע לזות שפתיים הקים ספיר בשנת 1956 ועדה מייעצת  – לעתים היא גם הוצגה בשם ' מועצה ציבורית' – לאישור הלוואות גדולות לפיתוח התעשייה, אשר הורכבה מנציגי בנק ישראל, בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט, התאחדות בעלי התעשייה, חברת העובדים ומשרד התעשייה והמסחר. לפני הועדה הונחו הבקשות להלוואות לרבות חוות דעת של מומחים. לא פעם כשהותקף על אישור הלוואה הצביע ספיר על מעורבות הועדה בקבלת ההחלטה על הסיוע" (שם, עמ' 88).

במשך השנים התגוונו הנציגים במנהלה, מה ששמר על רוח הפתיחות שלה. אך מראשית שנות ה-90, מרכז ההשקעות הוא גוף מנוון לקראת סגירתו. עיקר התמיכה להשקעות, בסך 5 מיליארד שקל לשנה ויותר, ניתן היום במשרד האוצר במתכונת הטבות מס, על סמך דו"חות כספיים של החברות. סכומי העתק מועברים ללא שום דיון ציבורי או בקרה ציבורית, בהסתמך על חתימת רואה החשבון של המפעל. אכן, דרך ארוכה עברנו מאז פנחס ספיר.

אפשר, כמובן, לחלוק על שיקוליו של פנחס ספיר בכל תחום. אפשר גם להצביע על כישלונותיו. אבל אי אפשר שלא להתרגש מחום הלב שלו, מהאכפתיות, ומתבונתו המפא"יניקית הפרגמטית, המקבלת חולשות אנוש, ומבחינה בין עיקר לטפל. ספרו של גרינברג מותח את הקו בין אותה פרגמטיות שנטחנה לעייפה, לבין נאמנותו של ספיר לערכים שלא מדברים בה מספיק. ספיר היה אדם מתלבט וערכי. הוא נלחם על האמת שלו לא פעם תוך סיכון מעמדו הפוליטי. בשל כל אלה, בשל התמונה הרחבה והלא-פשטנית שהוא מציג, ראוי לקוות שספרו של יצחק גרינברג, שיצא בהוצאת רסלינג, ייקרא על ידי הדור שלא ידע את פנחס ספיר.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

8 מחשבות על “פנחס ספיר. נוסטלגיה וכלכלה

  1. עם כל "תבונתו המפא"יניקית הפרגמטית",אסור לשכוח ולא לרגע שספיר היה אבי ההפרטה הארורה בישראל שהרסה לחלוטין את המרקם החברתי כאן.
    הכוונה היא שוב ושוב לחוק החברה לישראל וחוק אייזנברג שהעבירו בחצי חינם נכסי ציבור יקרים מפז לידיים פרטיות,ולבסוף,אותו ספסר בינלאומי,אייזנברג,ידע יפה מאד לספסר במתנות המפריטן ספיר.

  2. מיכאל,

    זו הגזמה פרטית לקרוא לפנחס ספיר "אבי ההפרטה בישראל". איני מכירה את כל הפרטים של חוק איזנברג. בעידן ספיר מאד רצו למשוך לכאן משקיעים זרים, ואני מניחה שזה הרקע לחוק. ובכל מקרה, לא טענתי שספיר היה חף מטעויות. גם ספרו של גרינברגלא מציג אותו ככזה.

  3. לתמר,
    אני לא מדבר על משקיעים פרטיים שמשכו לכאן לפתח תעשיות.אני מדבר על על נכסי ציבור עצומים,,על משאבי ים המלח,הפוספטים ,צי"ם ,והופרטו בתנאי מתנה לספסר אייזנברג.הפעם היתה הפרטה קלסית–פשוט בזיזה של נכסי ציבור רווחיים ביותר ,כמו ב-30 שנות הליכוד אחר כך ולא הקמה של מפעל יצרני.

  4. נתונים נוספים על האיש – שיעור צמיחת התוצר לנפש (תוצר לנפש בניגוד לתוצר כללי מאפשר השוואה לאורך שנים) בתקופתו כשר אוצר 1963-1974 היה 67.2% – לשם ההשוואה הצמיחה לנפש בעשור האחרון עומדת על 15% כלומר פחות מרבע. ספיר גם הקפיד על תעסוקה מלאה ולאור זאת יש לראות את מאמציו הגדולים להביא תעשיינים ובעלי ממון שישקיעו בכלכלה הישראלית. בתקופתו של ספיר האבטלה (דורשי עבודה בלשכה) לא נמדדה באחוזים כי אם במספרים מוחלטים, להוציא את תקופת המיתון הגדול של 1966 לא היה מספר המובטלים עולה על אלפים בודדים בשנה לדוגמא: 1964 3399 מובטלים, 1971 938 מובטלים, בימינו אנחנו מתברכים כשהמספר נושק ל- "רק" 200,000.
    לסיכום ניתן לומר שפנחס ספיר אם היה חי היום היה התגשמות רצונותיהם של מאות אלפי הישראלים שיצאו במחאה לרחוב בקיץ 2011. אילו היו לנו עוד שרי אוצר כמותו היינו היום במצב כלכלי יותר טוב מאשר נורבגיה עם תוצר לנפש גבוה מאשר בארה"ב.

  5. מיכאל ועמית,

    עמית,

    כמוך, גם אני רואה את זכויותיו הגדולות של ספיר, ומכירה בכך שהאיש גם טעה פה ושם.

    מיכאל,

    איני מתווכחת אתך על העובדות בפרשת איזנברג. מה גם שאני לא מכירה את פרטי השלב הזה בסיפור שאתה מזכיר – עוד לא הגעתי לדף המתאים. אבל, כן, החברה לישראל הוקמה כדי למשוך משקיעים זרים לארץ. אז, משקיעים זרים היו בגדר חלום. בשלב כלשהו החליטו למכור אותה לאיזנברג. זו לא הייתה החלטה טובה, אבל אולי היו נסיבות שיכולות להסביר אותה (כאמור, אני עוד לא מכירה את הפרטים). וגם אם ספיר לגמרי טעה בעניין הזה, עדיין עומדות לזכותו הקמת התעשיייה בישראל ובניית יסודות כלכלת ישראל.

  6. לחבריי תמר ועמית,
    גם זכויותיו הגדולות של ספיר(תמר) וגם השיעור המדהים של צמיחת התוצר לנפש וביעור נגע האבטלה(עמית),אינו עומד, במשפט ההסטוריה, מול פשעי ההפרטה בישראל כאשר ספיר שיחרר את סרטן ההפרטה דרך חוק החברה לישראל ודרך חוק אייזנברג.
    שום דבר לא מצדיק את ההפרטה שהפכה והופכת אותנו לאריסים של הפיאודלים החדשים-הטייקונים והמשת"פים שלהם מהימין הליכודי והמערך הניאו ליברלי(לא כולל את המערך החדש הסוציאל-דמוקרטי בראשותה של יחימוביץ שזה כבר אופרה אחרת).
    במילים אחרות-השבח לספיר ,ידידם של היזמים ומקים התעשייה הפרטית בישראל.
    -קלון וגנאי לספיר ,אבי פשע ההפרטה של נכסי הציבור בישראל.

  7. ואני חוזר על בקשה ישנה – אולי למישהו יש את נתוני התל"ג מאז קום המדינה? אכן שמעתי שקצב הצמיחה בימי השלטון הריכוזי הבלתי יעילים כביכול היו גדולים בהרבה מאשר אלה תחת השלטון התאצ'ריסטי של ימינו. תודה.

  8. פוסט מעניין.
    הדור הנוכחי לצערי לא ידע אנשים וספרים חשובים רבים, בעיקר בתחום הכלכלה, שהינו תחום שנדחק לשולי השוליים ע"י מערכת החינוך הארכאית שלנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s