-מה יש לך לומר על כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה, על שליפתן המהירה של המפלגות הותיקות, על אירועי האקטואליה האחרונים?
-שום דבר, ממש שום דבר. דמוקרטיה במיטבה. הכי פלורליזם שיכול להיות. שמים על הבמה אחד יפה-תואר, אחד עם נמשים, אחת בלונדינית-עם-שיער-חלק-עם-סיפור-חיים-מדהים. מה יותר מזה שיתוף נשים – ממש ההיפך מהדרה. מה יותר מזה הכרה מאוחרת בנרטיב של בעלי הנמשים, ובתרומתם למדינת ישראל.
-ומה עם מצע?
-מה פתאום מצע? מצע לא עובר בטלוויזיה. מצע זה לא אישי.
-אז מה יהיה עם הטילים האיראניים, עם ה"תספורות" שהטייקונים עושים לפנסיה שלנו, עם החשש מקריסת בנקים אצלנו בגלל המשבר באירופה – עוד לפני שאי-פירעונם של הכספים שהלוו לטייקונים מגיע לפתחם?
-לא יודעת. משהו מעיק עליי. הלוואי והייתי יכולה לומר בדיוק מה מעיק עלי. הלוואי ולא אוכל אף פעם בעתיד להבין בעצמי ולגרום לאנשים אחרים להבין מה, לעזאזל, העיק עלי אז, בינואר 2012. הלוואי ויתברר בדיעבד שזה היה סתם. לא יודעת מה מעיק עליי. אכלתי בערב מרק ירקות עם גריסי פנינה. קראתי את "קילוף הבצל" – האוטוביוגרפיה של גינטר גראס. לא ישנתי טוב.
גראס הצטרף בגיל עשר ל"יונגפולק" הקבוצה הצעירה בהיטלריוגנד. זאת, מרצונו החופשי ובהסכמת הוריו. המדים ביונגפולק היו יפים, הפעילויות שלהם בטבע היו מלהיבות. בגיל חמש-עשרה, למרות אי-אלה אירועים שכבר ראה במו עיניו, התגייס לשירות עבודה בצבא הגרמני, משם עבר בטבעיות לוואפן אס-אס. הוא לא בטוח למה הוא התגייס – בהשראת סיפורי הגבורה על הלחימה בחזית? בגלל תנאי החיים של משפחתו? דנציג-גרמניה, השפל הכלכלי, שני חדרים צרים, שירותים משותפים לארבע משפחות בקומת הביניים. אז הוא קם והתגייס. רק עכשיו הוא מסוגל לכתוב על זה. רק עכשיו הוא מתחיל לקלוט מה היה שם.
עידן השוק החופשי 
לא הבנתי את ההשוואה, אם בכלל הייתה כוונה לערוך השוואה
אהבתיאהבתי
מנחם,
זו אינה השוואה אלא יותר אסוציאציה שנובעת מצרוף מקרים: אני באמת קוראת את הספר עכשיו. והרגשה של איבוד ביטחון ואיבוד אמון לנוכח האירועים.
אהבתיאהבתי
התחושה ששנת 2012 החלה עקום, אינה נחלתך בלבד..
תחושה זו – בפרט בקרב המבוגרים יותר, ילידי שנות החמשים ודרומה
מתגברת והולכת – כשהדור הצעיר אינו יודע מה קרה לנו לפתע פתאום…
המבוגרים יותר שבזכרונם חרוטים אירועים כימי הצנע, מלחמות ששת הימים
ויום הכפורים ואלה שאחריה – פשוט מתהלכים עם הרגשה של חוסר נוחות
שלא לומר חוסר אונים, מול המצב בארץ ובעולם כולו….
תוסיפו לזה את חוסר היציבות במזרח התיכון – מדרום לישראל ומצפונה,
מצבנו המדיני המתדרדר בעולם וכתוספת האי יחסים עם תורכיה, המלחמה הקרה
[בשלב זה] עם אירן, ההתנהלות של הכנסת, שחיקת מעמד הביניים והשסע שמעמיק והולך
בין חלקי האוכלוסיות השונות בארץ, וממש בימים האחרונים ספורה של טביעת ה"טיטניק" החדשה –
והרי לכם מתכון בדוק ונהדר לדכדוך….
וכפי שנאמר, ובא לציון גואל…
אהבתיאהבתי
שעיה,
והשאלה היא: איפה הוא – הגואל.
אהבתיאהבתי
לדעתי תמר התכוונה לנהירה אחרי פוליטיקאים מתוך התרשמות רדודה וחלולה, שתתברר לנו בעתיד כאסון בלתי הפיך.
אכן, יאיר לפיד המקסים, השרמנטי, יפה התואר וה"כל-כך-ישראלי"- מעוניין להפריט את החינוך בישראל לרסיסים ולהעמיק את המצוקה של מעמד הביניים שייתן לו, חלילה, את קולו בהמוניו.
אהבתיאהבתי