על ההיבט הזה של המחאה לא מדברים מספיק. על היותה הדימוי הכי קרוב לניסוי מעבדה שאפשר להשיג בכלכלה. ככה זה במקצוענו הלא-מדעי: את השפעתו של משתנה יחיד אפשר לבודד רק בעקבות אירוע דרמטי. בשגרה, פועלים יחד משתנים רבים, המשפיעים ומושפעים אהדדי, חלקם לא-מדידים ואולי גם לא-מזוהים. קשה לשים את האצבע על תרומתו הסגולית לתהליך של כל אחד מהם. 

ייחודם של משתנים מסוימים מתבלט בעת מלחמה, משבר כלכלי פתאומי, ושאר אירועים מרנינים כגון אלה. הפעם, על רקע המחאה, מתבלטת יפה מרכזיותו של חופש המחירים בהבטחת רווחיותם העודפת של המונופולים בישראל. רווחיות שאפשרה לכמה מבעליהם לרכוש אותם באשראי, בציפיה שהחוב יכוסה מהר. רווחיות שמסבירה את שאננותם של מנפיקי האשראי: הבנקים, קרנות הפנסיה וקופות הגמל.

את מחאת הקוטג' ניתן לתארך באופן המדויק ביותר. היא החלה ביוני 2011, עם הקמת קבוצת הפייסבוק של איציק אלרוב. המסר של המוחים היה ברור: מאז הסרת הפיקוח על מחיר הקוטג' ביולי 2006, ועד לפרוץ המחאה, זינק מחיר קופסת קוטג' 5% לצרכן מ-4.82 שקל ל-7-8 שקלים. זינוק של 45%-65%, הרבה מעבר לעליית המדד המתונה באותה תקופה.

מחאת האוהלים, בראשות דפני ליף וחבריה, הצטרפה למחאת הקוטג' כחודש מאוחר יותר. היא הרחיבה את הדיון ואת מעגל המשתתפים בו. האווירה שהשרתה המחאה, צעדי החרם שנקטו הסטודנטים נגד תנובה ונגד רשתות השיווק – כל אלה התבטאו במדד המחירים לצרכן מיולי ועד לאוקטובר. מדד יולי ומדד ספטמבר ירדו לעומת מדדי החודשים הקודמים להם, מדד אוקטובר גבוה רק בעשירית האחוז ממדד יוני. זוהי התפתחות לא-שגרתית.

ההתרשמות על תרומת המחאה למיתון המחירים מתחזקת כשרואים את צניחת מחירי המזון ללא ירקות ופירות – מחודש לחודש בין יוני לאוקטובר – צניחה מצטברת של 1.8%. גם זה אינו דבר יום ביומו, אירוע שהמשכו הוביל להתפטרותם של יו"ר תנובה, זהבית כהן, ושל ראשי שופרסל, אפי רוזנהויז וריצ'י האנטר.

מצבה של שופרסל, על פי דיווחי הימים האחרונים, אינו מעודד. כך גם מצבה של אי.די. בי, חברת האם של שופרסל, ומצב המשק כולו. נכון, הקוטג' אינו כל הסיפור. ישנו הרקע הבינלאומי, ישנן הסתבכויות של ראשי המשק בשלל תחומים. אבל לקוטג', ומה שהוא עורר סביבו, יש תרומה לא-מעטה לכיווץ הפרסומות בתקשורת, למשבר המחמיר מיום ליום בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה, להימנעות מצריכת ראווה, ולתחושת הרפיון שהשתררה בציבור.

מחאת הקוטג' וספיחיה הם המחשה יפה לדרך פעולתו של השוק החופשי. השוק החופשי, ולא מודל התחרות המשוכללת המתקיים כביכול בשוק החופשי, על פי התפישה המוטעית הרווחת בשנים האחרונות. מודל התחרות המשוכללת הוא מודל אוטופי שכמעט ואין לו ייצוג במציאות. הוא נשען על הנחות יסוד מרחיקות לכת. אחת החשובות שבהן היא הנחת המידע המושלם (אינפורמציה מלאה). ההנחה שכל צרכן וכל יצרן עוקבים באדיקות אחר התפתחות המחירים ומגיבים עליה. והנה, הקוטג' ממחיש שלא כך הוא. עד שלא עלה המידע של איציק אלרוב, לא התעוררה תגובת הקונים.  

ומשהיא התעוררה, היא התעוררה בנוסח השוק החופשי, ולא בנוסח האידיאליזציה שלו – התחרות המשוכללת. היא הקיצה למגעו המלבב של אגרוף-מכאן-אגרוף-מהצד-השני. תנובה מגזימה? סנוקרת מצרכניה האוהבים. שופרסל נסחף? זפטה מחברי מועדונו. רק שבניגוד לנעשה בזירת האגרוף, כאן, בשוק החופשי, הקהל אינו מופרד מהזירה ואינו מוגן. הוא צפוי לחטוף את המנה שלו: פיטורי עובדים באי.די.בי. ובחברות שייפגעו מקריסתה, שחיקת קרנות הפנסיה שרכשו את ניירות הערך של שופרסל ושל אי.די. בי, ייקור עמלות הבנקים שהלוו לשופרסל ולשותפיו לחד-גדיא, ועוד כיד הדמיון השורה על כולנו.

ועל כן, לגיטימי להנחית לקרקע המציאות את השאלה שכל הזמן תלויה באוויר. מה הרווחנו אנחנו, הפריירים שלא רכשו חברה באשראי ממונף, מהסרת הפיקוח על מחירי מרבית המוצרים החיוניים? הפיקוח הזה לא הוטל בלי סיבה. הוא מבטא התנסות רבת-שנים בניהול משקים לאומיים. הוא מבטא תפישה מסויימת של תפקיד הממשלה – תפישה האומרת כי עדיף ויסות ממשלתי במספר תחומים על תגרה בנוסח השוק החופשי. נכון, הויסות הזה אינו מושלם. אבל הוא מסייע להסדרת פעילות השוק הלא-מושלם, ומונע משברים וטלטלות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***