ממשלה היא רוח האומה

 ממשלה היא לבה הפועם. ממשלה היא מוח האומה. ממשלה היא הידיים שעושות.

כן, סיסמאות הן אמצעי יעיל להשריית הזיה. אני מקשיבה לדיון המתנהל בעקבות המחאה החברתית, אני גם שותפה לו. ניסחנו תביעות תקציביות, הצבענו על מקורות מימונן. דיברנו על אמצעי התערבות מנהלית כגון פיקוח מחירים. ובכל זה, הכלנו רק מעט ממה שממשלה יכולה להיות.

ולכן, כשאני קוראת על הגדלת התקציב הממשלתי לדיור – ולא משנה אם זו גרסת הממשלה או גרסת מבקריה – אני שואלת את עצמי איך ומתי זה יקרה. כי מניסיוני בשירות הממשלתי, שדווקא אינו בתחום הדיור,  אני יודעת שבין הכרזה לביצוע משתרע מרחב ענקי.

צריך להחליט לאיזה אוכלוסיה בונים – סטודנטים, זוגות צעירים, קשישים דלי אמצעים, משפחות גדולות חילוניות, משפחות גדולות חרדיות. צריך לתכנן מראש את הבנייה ואת השתלבותה בסביבה. צריך להגדיר את איכות הבנייה ואת עלותה המשוערת.  צריך לקבוע מי בונה – חברה ממשלתית או פרטית. כל אלה הן בחירות רגשיות-ערכיות-כלכליות-פוליטיות. וכדי שהמחליטים בכנסת ובממשלה יקלטו מה הם מרגישים ומה הם חושבים, הם צריכים לקבל לידיהם חומר מסודר. וחומר מסודר בתחום הזה או בכל תחום אחר אינו מצוי היום בידי הממשלה.

תכנון בנייה, כמו תכנון כבישים, כמו תכנון חינוך, אינו מתרכז רק במשרד אחד. במיטבו, הוא פועל יוצא של תיאום בין משרדים רבים. המידע הרלוונטי לכל אחד מהתחומים מקיף את גודל האוכלוסיה, התפלגות הגילים שלה, הכנסתה המשוערת, התנאים הפיזיים באזור, התעסוקה הקיימת בו ועוד.

בעבר, היה המכלול התכנוני נתון למעקב שוטף של משרדי הממשלה. אגפי המטה ליקטו בשקדנות פרט אחר פרט. אגפים אלה נסגרו ברובם או צומצמו מאד אחרי תוכנית ייצוב המשק של 1985. ההערכות שהנפיקו מוזמנות היום לפי הצורך מחברות ייעוץ חיצוניות. הסתמכות זו על מקור חיצוני היא הבעיה. בעיקר, היא לוקה בחסר של יידע רב-דורי בתחום.

יידע תחומי הוא יידע שנרכש במשך עשרות שנות עבודה באותו מקום. זה לא חייב להיות יידע של אדם אחד, זה יכול להיות יידע שמועבר מדור לדור באותו ארגון. חברות ייעוץ יכולות לשרטט את התמונה הרחבה של הכלכלה. אך מי שלא עבר מאות ואלפי שיחות מסדרון, באותו מסדרון, מאות ואלפי ישיבות משעממות ומתסכלות, עם אותם אנשים, לעולם לא יבין "איך זה עובד". וההבנה הזו, אי אפשר בלעדיה בניסוח מדיניות כלכלית-חברתית.

על כן, כשאני רואה את ראשי המחאה דוחקים בממשלה למלא את תביעותיהם בדחיפות, אני אומרת להם בלבי: חכו רגע, אתם בטוחים שאתם יודעים בדיוק מה אתם עומדים לקבל? אתם מכירים את כל המנגנונים שאמורים לפעול להגשמת מטרתכם הנכספת? ומה אם יקדישו כסף למטרה שכביכול עונה על תביעותיכם, אבל באופן הוצאתו יעוותו לגמרי את כוונתכם המקורית?

זה קורה כל יום במשרדים שבהם אין צוות מקצועי חזק מספיק כדי לנהל משא ומתן שווה-כוח עם האוצר, עם בעלי ההון, עם הפוליטיקאים. כדי שזה לא יקרה, או יקרה לעתים רחוקות יותר, צריך להקים לתחייה מערכת שלמה של תכנון, ניתוח, ביצוע, מעקב ובקרה במשרדי הממשלה הייעודיים – המשרדים שמחוץ למשרד האוצר.

תהליך שיקום כזה לא מתרחש ביום ולא ביומיים. גם אם הממשלה הנוכחית לכאורה תקבל את כל דרישות המחאה ותזיז כספים מפה לשם, היא לא תבנה מחדש את הממשלה של פעם – "ממשלה גדולה" על פי הגדרתה, ממשלה המאמינה שתפקידה הוא לדעת כל פרט, ולהתערב. כי ממשלה כזאת, ממשלה מעורבת ופעילה בכלכלה מנוגדת לערכיה של הממשלה הנוכחית.

וממשלה כזאת היא מטרת המחאה אם מנסים לתרגם את הסיסמאות ממילים ריקות לתוכנית פעולה. אחרת, בלי איסוף פרטים, בלי הידברות, בלי ניסוי וטעייה, איך יודעים מהו "צדק חברתי"?

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

6 מחשבות על “ממשלה היא רוח האומה

  1. כרגיל, נחמד ומאלף לקרוא בכתביך. הבעייה שלהחזיר את הראוי החזרה יש להתחיל מלפני בראשית. הזכרתי היום לצעיר ממני שני מונחים שהיו
    ברורים מאוד לאבות המייסדים ושסימנו מטרה ראויה לכל תכנון כלכלי
    "הבעייה האגררית" ו "פער תיווך". נעסוק בשני. תנובה (זוכרים? )
    והמשביר הוקמו מזמן מזמן, לפני קום ישראל, כחלק מהפתרון לפ"הת. במקביל הוקמה רשת צרכניות. רשת הצרכניות שלא יכלה להמכר ולשוב ולהמכר כאשר כל קונה מנסה להרוויח תוך זמן קצר את מחיר הקנייה +
    ושהייתה בבעלות נומינלית, לפעמים ריאלית, של הצרכנים יצרה בסיס מחירים ריאלי נמוך ששום פיקוח אוצרי או ממשלתי אחר אינו יכול להקים. הגיבוי לצורכניות על ידי קואופרציה יצרנית-סיטונאית של מזון כ"תנובה" מהצד ההספקתי חיזק חסם זה של "פער התיווך". הנה מדינות כמו שוויץ, דנמרק, הולנד, נורווגיה בעלות כלכלה קפיטליסטית אמיתית (שם קפיטליזם אינו שווה לקלפטוקרטיה) השכילו לקיים מנגנון בקרה ופיקוח זה שאינו עולה למשלם המיסים פרוטה ואינו נגוע בביורוקרטיה ממשלתית. ברור שגיבוי מדינית-פוליטי-ממשלתי חכם, גלוי ונסתר,מאפשר קיום מנגנון פיקוח מתוחכם זה. שעלותו למשלם המיסים כחלק מתקציב הוצאות כ"א של הממשלה אפסית. מה קרה בישראל? שאל את שטרסלר שהנייר לא יכיל את דעתי עליו ואת נערי האוצר וחברי הכנסת.
    שלום ותודה עבור הבלוג שלך.

  2. רני,

    תודה. מסכימה אתך לגמרי שהקואופרציה יכולה להיות חלק מהתמונה. קיום הקואופרציה ושגשוגה תלוי בגיבויה ובתמיכתה של הממשלה.

    קואופרציה היא עוד דוגמא למה שאני מנסה לומר כאן. אני מנסה לומר, שתקציב ורגולציה הם רק חלק קטן מהיכולות הנתונות בידי הממשלה. וללא טיפוח יכולות משלימות,הרחבת התקציב תישאר ריקה מתוכן.

  3. אני חולק כמעט על כל הפוסטים בבלוג אבל לפחות צריך לציין שהם מעניינים.
    במקרה הזה צריך לציין שהבעיה היא לא (רק) ייבוש מכוון של אגפי התכנון. הנקודה היא אפילו לא רק אידיאולוגית מכיוון ששוק חופשי אינו דורש תכנון ולכן אינו דורש כמות גדולה של מידע בידי המגזר הציבורי (באופן שוטף) אלא, לדעתי, בעיקר העובדה שתהליכי הפרטה שנקודת הזמן של 85 שציינת רלבנטית גם לגביהם בהכרח מוציאים את המידע מהמדינה לידיים אחרות.
    קבלת מידע מגופים פרטיים (ואפילו לא פרטיים – כמו חברות ממשלתיות) היא סוגיה מאוד מרכזית ברגולציה כיום. אני מסכים איתך שפער (או לפחות פער גדול) באיכות הניתוח בין חברות יעוץ לבין המדינה אינו הכרחי, ובודאי אינו רצוי. אבל כאשר יש פער במידע הגולמי מכיוון שחברות יעוץ מבצעות עבודות שוטפות עבור חברות פרטיות ומחזיקות במידע רב ואיכותי יותר מהמדינה – יש בעיה וצריך לאחוז את השור בקרניו. כיום, בתחומים ונקודות זמן מסוימות למדינה יש מידע מצוין, ובתחומים אחרים אין כל מידע וזו בעיה גדולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s