האם זה רק מקרה – פרוץ המחאה בעקבות ייקור הקוטג'? האם, באמת, "יוקר המחיה" כפי שקוראים לו בתקשורת ובממשלה, זה כל מה שיש שם? או, שנוכחת שם גם אייפקס, חברת השקעות זרה שהשתלטה על חברה מקומית. חברה, שהיא תמצית הגלובליזציה, ועל קיר כיבושיה מתנוסס לראווה פוסטר של ארץ-ישראל-הישנה-והטובה. חברה שעושה כסף מכסף, המנהלת חברה שעושה קוטג' מחלב.

החלב אינו רק רקע בסיפור הזה. הנה, אזכור של פרשה בינלאומית דומה. בשנת 2005, נפוצו בצרפת שמועות על כוונתה של פפסיקו להשתלט על דנונה. פפסיקו היא חברה אמריקאית רב-לאומית, המייצרת קולה, עוד משקאות, ומוצרי מזון אחרים. דנונה היא חברה צרפתית בינלאומית, בעיקר למוצרי חלב ומים מינרליים. שתיהן חברות ענק, השולטות על נתח חשוב מהשוק הבינלאומי בתחומן.

אמרנו, דנונה חברה צרפתית, לא ממש דייקנו. דנונה הוקמה בשנת 1919 בספרד על ידי יצחק קראסו, מהגר יהודי מיוון. קראסו שיפר את ייצור היוגורט התעשייתי בעזרת אלמנטים מהמתכון היווני המסורתי. בנו דניאל, המכונה דנונה ועל שמו נקראת החברה, היגר לאחר מות האב לצרפת והעביר לשם את הנהלת המפעל. יוגורט דנונה, אם כן, אינו גבינת קממבר ואינו שמפניה. הוא לא מייצג מסורת צרפתית עתיקה, הוא תוצר של הגלובליזציה בגרסת ראשית המאה ה-20. ובכל זאת, בשנת 2003 פורסם בצרפת הספר בעל השם הסנטימנטאלי "זיכרון של דנונה", דנונה ולא חברה אחרת.

ובכל זאת, "כל צרפת" נחלצה למנוע את ההשתלטות על החברה. העיתון לה פיגרו כינה את פפסיקו בשם "מפלצת". לעומתו, שר העבודה הצרפתי, ז'אן-לואי בורלו, כינה את דנונה "יותר מתכשיט בלבד". ראש הממשלה, דומיניק דה וילפן, הבטיח במסיבת עיתונאים לתמוך בהדיפת המשתלטים מבחוץ. "קבוצה כמו דנונה היא באופן הברור ביותר אחד מאוצרותינו התעשייתיים, אנו כמובן נגן על האינטרסים של צרפת", דה וילפן אמר.

התנגדות בוטה כזו של ראש ממשלה להשקעה רב-לאומית אינה עונה על הבון-טון הגלובלי. יתכן שהיא אפילו מפרה הסכמים בינלאומיים. אבל, מאחורי הקלעים, כך עושים כולם. כך, באותה תקופה, מנעה ממשלת איטליה השתלטות הולנדית וספרדית על בנקים איטלקיים. כך גם התנגדה ממשלת בריטניה  לניסיון השתלטות גרמני על בורסת לונדון.

הנימוקים הם אותם נימוקים בכל מקום: חשש מפיטורי עובדים על ידי זר חסר סנטימנטים, חשש מפגיעה באינטרסים אסטרטגיים לאומיים כגון שמירת ענף החקלאות, רצון למנוע חלחול של ערכים זרים פנימה. ובעיקר, רגש דחייה כלפי "המפלצות" הרב-לאומיות, כל עוד שאלה לא המפלצות של ארצך המשחרות לטרף קל בחוץ.

אבל נדמה שפרשת דנונה הדהדה חזק יותר מכל פרשות ההשתלטות בזמנה, מה שמחזיר אותנו לעניין החלב. מקורה של דנונה (לפני שהיא השתלטה על חברות בצרפת ומחוצה לה) הוא בענף החלב. החלב של אמא: אמא-מולדת, אמא-טבע, אמא-אדמה.

גם אצלנו, תנובה – ולא-משנה-מה-אומרות-התיאוריות-הביקורתיות – היא אמא לאומית לכל דבר. זוכרים את "האוטו שלנו גדול וירוק" של פניה ברגשטיין? האוטו הזה, שבמשפחה שלי גדלים עליו כבר שלושה דורות, "בבוקר נוסע בערב הוא שב/ מביא הוא לתנובה ביצים וחלב". את זה, עושי-הכסף-מכסף באייפקס לא השכילו להבין. את הפגיעה והעלבון של מי שגדל על האוטו הירוק, ופתאום אינו יכול להרשות לעצמו לאכול קוטג' עם כפית ישר מהקופסא.

את זה, מבינה מועצת החלב שפרסמה לקראת סוכות מודעה בעיתונות הקוראת לציבור לבקר ב"אתרי שביל החלב". בתוכנית: צפייה בייצור החלב ומוצריו, חליבת פרות, סיורים במחלבות, פינות ליטוף והאכלה, ועוד. בגלל ההבנה הזו, ולא רק בגללה, מועצת החלב וענף החלב שלנו יישארו כאן לתמיד. ואייפקס, שכבר מיצתה את מרבית ההזדמנות שתנובה סיפקה לה? מי יודע איפה היא תבחר להיות בחג הסוכות תשע"ב.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***