יש עוד מה להוסיף על זה? אני פוחדת מפתרונות נועזים באותה מידה שאני חוששת מהיתקעות במקום. מילים כמו "פירוק מונופולים", צעדים נמרצים כגון חקירת ראשי חברות ממלאים אותי אימה. אני נזכרת בגעגועים בימים שבהם חטיבת צרכנות פשוטה במשרד התעשייה והמסחר הצליחה לווסת את המחירים, בעזרת פיקוחם הנבון של מספר עובדים צנועים וישרי דרך. אני מייחלת לשובם של ימים כאלה.

אין ניסוח טוב יותר למה שאני מרגישה מזה שבפסקה הבאה:

"מבחינת השמרנים, חוסר היכולת לתת פתרונות לכל הבעיות הוא הסיבה לדחות את ההצעה החדשה לטובת שמירה על הקיים. מבחינת המהפכנים, חוסר היכולת לתת פתרונות לכל הבעיות הוא הסיבה לדחות את ההצעה החדשה לטובת שינוי הכל. ההשקפה השפויה היא זו שמבינה שבעולם הריאלי אין דברים מושלמים; השקפה שמכירה בכך שאנו עשויים להמשיך להשתפר לנצח ללא הגעה לשלמות, ושתמיד יהיו לנו בעיות עם עצמנו. ההשקפה השפויה רואה בקיום מתמשך של בעיות לא קרקע להתנגדות לכל הצעת שיפור, אלא סימן מרגיע לכך שמדובר בעולם האמיתי ולא בארץ לעולם-לא של חלומות לא אחראיים".

כותב מילים אלה הוא אבא לרנר, תלמידו המובהק של קיינס ומגדולי הכלכלנים של המאה ה-20. ספרו "כלכלה התעסוקה" יצא לאור לאחרונה בהוצאת "דרור לנפש" של תנועת דרור-ישראל. ספרו של לרנר מומלץ לקריאה מסיבות רבות. אחת הראשונות שבהן היא ההומור, הספקנות והאירוניה העצמית הנודפים מבין שורותיו. הומור-ספקנות-אירוניה, או במילים אחרות: אנושיות. כן יהי רצון, שהמחאה תוביל אותנו מחדש למחוזות האלה.

שנה טובה לכם קוראים יקרים! 

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***