שני מבטים על מפלצות בכלכלה

"הגיבור המערבי מחויב למאמץ אקטיבי, הוא לוחם ונאבק במכשולים בעצמו; הוא יוצא למסע שיש בו התגברות על הטבע, מנצח ניצחון שיש בו התנתקות מהטבע, מיצרים ומתשוקות, הנחשבים בתרבות הנוצרית-מערבית לחטא. כזהו המאבק בדרקון שיש לנצחו. הדגם הנוצרי של מלחמת הגיבור בדרקון הוא של סנט ג'ורג', שעטה שריון לבן ורכב על סוס לבן בעת שנלחם בדרקון. הצבע הלבן מסמל את העמדה הנוצרית הקיצונית של ההיבט הרוחני הנקי מארציות ומיצרים…

"תפיסת המזרח שונה לחלוטין. מלכתחילה הדרקון אינו מפלצת החטא היצרי הרע שיש להשמידו. אין צורך להרוג את הדרקון, אלא לחיות אתו בשלום. הדרקון הוא השולט על כוחות הטבע, וככזה הוא גם בעל יכולת להיטיב. הוא גם השומר על דלתות הבית… 

הציטוט היפה הזה לקוח מ"מסע הגיבור – תהליך התהוות הנפש במיתוס, במעגל החיים ובתרפיה", ספרה של רות נצר (מודן, 2011). קראתי את הפסקה בהנאה, ונזכרתי במאמר שכתבתי לאתר התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר על הדבקתו המכוונת של דימוי המפלצת לריכוזיות בישראל. מכאן, כפי שקורה במצבים כאלה, נדדו מחשבותיי לתפישת המפלצות בכלכלת ישראל. 

ביטוי ראשון שלה נראה בתוכנית ייצוב המשק של 1985 – התוכנית שיצאה לכרות את ראשה של מפלצת האינפלציה. ספרו של מיכאל ברונו, המתעד את האירוע ממקור ראשון, מדבר על "תרפיית הלם" לאינפלציה: מכת רבית, מכת קיצוץ תקציב. ולצדה, ייאמר לזכות מעצבי התוכנית, גם הרגעה בעזרת הסכמה על תיאום מחירים-שכר-רבית-שער-חליפין בין הממשלה למעסיקים ולהסתדרות.

תוכנית ייצוב המשק הצליחה בבלימת מרוץ המחירים. עם זאת, גישת שדה הקרב שלה התגלמה להרס מגזרים שלמים בכלכלת ישראל. תחושת החירום שהושרתה על ידי התוכנית, סייעה בהחדרת המודל הכלכלי השורר עד היום: חוק ההסדרים, תקציב ממשלה מוקטן יחסית לתוצר, שמיטת אחריות הממשלה לשער החליפין של השקל, לסחר החוץ של המדינה, לצמיחה ולתעסוקה. 

נתניהו, שהקדנציה השלטונית הראשונה שלו החלה ב-1996, חיזק עוד יותר את הגישה הלוחמנית כלפי כל מה שנראה בעיניו לא מספיק מהודק בכלכלת המדינה. הוא גם ביטא בגלוי את המימד שהוחבא עד אז בין השורות: זוהי בעצם מלחמתו של ממסד חדש בממסד קודם – בתפישותיו, ובמוקדי הכוח שלו. תוך כדי לחימה ב"איש השמן", דהינו, במגזר הממשלתי המורחב, טואטאו ממשרדי הממשלה גם הפקידים הותיקים ומשנתם הסוציאל-דמוקרטית בפנימיותה, שהועברה מדור לדור. יחד אתם טואטאה גם מסורת ההעברה מדור לדור. מסורת של יידע מקצועי גאה. 

כך את מקום הדיון הנוקדני בין מומחים לפוליטיקאים ולציבור, תופשות היום מפלצת אחר מפלצת. "מפלצת הריכוזיות", "מפלצת יוקר המחיה" – מה זה יוקר מחיה? אם יורידו אחוז או שניים ממדד המחירים לצרכן, כל בעיות המשק ייפתרו?

שינוי מרענן מהקו הזה, מרענן במיוחד משום שהוא ספונטאני ולא לגמרי מודע, מסתמן במחאת האוהלים. אנשי האוהלים היו עלולים להיסחף למלחמה ב"מפלצת הכלכלה הניאו-ליברלית", אך הם בחרו בדרך אחרת, דרך של ניסוח דרישות מוגדרות. 

אפשר להסתייג מדרישה זו או אחרת. אפשר להתווכח על הניסוח פה ושם. ברור גם שרוב הדרישות לא ימולאו בעתיד הקרוב. וזה עומד להיות מבחנם הבא של אנשי המחאה: לשים את האצבע על מספר דרישות מיידיות שיענו על צרכים דחופים של כמה מהארגונים, כגון דרישה לדיור ציבורי מסובסד לנזקקים.

את כל השאר, צריך יהיה לדחות לעתיד רחוק יותר. עתיד בו תנועת המחאה תלמד לחיות בשלום עם דרקון המשק הישראלי, הדרקון השומר על פרנסתנו ועל ביטחוננו. לחיות בשלום, מבלי לוותר על דמות המחאה, אלא, להפך, להפוך אותה לברורה יותר, נוכחת יותר. נוכחת בכל רגע ובכל מקום – בפוליטיקה, בתקשורת, בחינוך ובהגות בישראל.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

מחשבה אחת על “שני מבטים על מפלצות בכלכלה

  1. אכן תפיסת המזרח תואמת את המצב הרצוי לפיו אין צורך להרוג את הדרקון, אלא לחיות אתו בשלום. הדבר נכון בחיי היום יום ביצירת שווי משקל בין מעסיקים לעובדים, ספקים וצרכנים, ממשלה וקהל האזרחים וכדומה. גם מלחמות מגיעות לקיצן לא בהשמדתו המוחלטת של היריב אלא בהסכם כניעה/שלום שמשמעותו דו קיום שניתן לחיות אתו. הסכם בעלות הברית עם גרמניה לאחר מלחה"ע הראשונה היה הסכם שמבחינת גרמניה לא ניתן היה לחיות אתו – וההמשך ידוע…
    ועל כן צריך להגיע לעמק השווה בכל נושא מהותי בו כל צד יוכל לחיות עם התוצאה ככל שתתקרב לצפיות ההגיוניות. זו למעשה הדרישה שצריכה לבוא בעקבות המחאה הצבורית – שבעיקרה מיסוי ישיר של עבודה והון בשיעורי מס זהים במדרגות מס פרוגרסיביות – אך עם הטבות בהתאם לצורכי המדינה – והקטנת מס עקיף התואם את הצריכה הנובעת מהשכר הממוצע במשק. בעקבות השינוי הפנימי במיסוי וחלוקה שונה של "העוגה" ניתן יהיה לענות על חלק ניכר מהבעיות שהועלו.
    אינני מחסידיו של בנימין נתניהו – אך דבר אחד ייאמר לזכותו, והוא השנוי הדרמטי שיזם בצבירת זכויות הפנסיה של האזרחים.
    העולם המפותח כולו עומד עתה בפני בעית הזדקנות האוכלוסיה והארכת תוחלת החיים מחד וגרעון עצום בצבירה של אמצעים למימון זכויות הפנסיה של הגימלאים מאידך. כך שהצעדים שננקטו [ועדיין לא מספיקים – ע"ע פנסיה תקציבית, בפרט במערכת הבטחון…] בישראל, הינם בכוון הנכון…
    ובא לציון גואל…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s