"הגיבור המערבי מחויב למאמץ אקטיבי, הוא לוחם ונאבק במכשולים בעצמו; הוא יוצא למסע שיש בו התגברות על הטבע, מנצח ניצחון שיש בו התנתקות מהטבע, מיצרים ומתשוקות, הנחשבים בתרבות הנוצרית-מערבית לחטא. כזהו המאבק בדרקון שיש לנצחו. הדגם הנוצרי של מלחמת הגיבור בדרקון הוא של סנט ג'ורג', שעטה שריון לבן ורכב על סוס לבן בעת שנלחם בדרקון. הצבע הלבן מסמל את העמדה הנוצרית הקיצונית של ההיבט הרוחני הנקי מארציות ומיצרים…

"תפיסת המזרח שונה לחלוטין. מלכתחילה הדרקון אינו מפלצת החטא היצרי הרע שיש להשמידו. אין צורך להרוג את הדרקון, אלא לחיות אתו בשלום. הדרקון הוא השולט על כוחות הטבע, וככזה הוא גם בעל יכולת להיטיב. הוא גם השומר על דלתות הבית… 

הציטוט היפה הזה לקוח מ"מסע הגיבור – תהליך התהוות הנפש במיתוס, במעגל החיים ובתרפיה", ספרה של רות נצר (מודן, 2011). קראתי את הפסקה בהנאה, ונזכרתי במאמר שכתבתי לאתר התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר על הדבקתו המכוונת של דימוי המפלצת לריכוזיות בישראל. מכאן, כפי שקורה במצבים כאלה, נדדו מחשבותיי לתפישת המפלצות בכלכלת ישראל. 

ביטוי ראשון שלה נראה בתוכנית ייצוב המשק של 1985 – התוכנית שיצאה לכרות את ראשה של מפלצת האינפלציה. ספרו של מיכאל ברונו, המתעד את האירוע ממקור ראשון, מדבר על "תרפיית הלם" לאינפלציה: מכת רבית, מכת קיצוץ תקציב. ולצדה, ייאמר לזכות מעצבי התוכנית, גם הרגעה בעזרת הסכמה על תיאום מחירים-שכר-רבית-שער-חליפין בין הממשלה למעסיקים ולהסתדרות.

תוכנית ייצוב המשק הצליחה בבלימת מרוץ המחירים. עם זאת, גישת שדה הקרב שלה התגלמה להרס מגזרים שלמים בכלכלת ישראל. תחושת החירום שהושרתה על ידי התוכנית, סייעה בהחדרת המודל הכלכלי השורר עד היום: חוק ההסדרים, תקציב ממשלה מוקטן יחסית לתוצר, שמיטת אחריות הממשלה לשער החליפין של השקל, לסחר החוץ של המדינה, לצמיחה ולתעסוקה. 

נתניהו, שהקדנציה השלטונית הראשונה שלו החלה ב-1996, חיזק עוד יותר את הגישה הלוחמנית כלפי כל מה שנראה בעיניו לא מספיק מהודק בכלכלת המדינה. הוא גם ביטא בגלוי את המימד שהוחבא עד אז בין השורות: זוהי בעצם מלחמתו של ממסד חדש בממסד קודם – בתפישותיו, ובמוקדי הכוח שלו. תוך כדי לחימה ב"איש השמן", דהינו, במגזר הממשלתי המורחב, טואטאו ממשרדי הממשלה גם הפקידים הותיקים ומשנתם הסוציאל-דמוקרטית בפנימיותה, שהועברה מדור לדור. יחד אתם טואטאה גם מסורת ההעברה מדור לדור. מסורת של יידע מקצועי גאה. 

כך את מקום הדיון הנוקדני בין מומחים לפוליטיקאים ולציבור, תופשות היום מפלצת אחר מפלצת. "מפלצת הריכוזיות", "מפלצת יוקר המחיה" – מה זה יוקר מחיה? אם יורידו אחוז או שניים ממדד המחירים לצרכן, כל בעיות המשק ייפתרו?

שינוי מרענן מהקו הזה, מרענן במיוחד משום שהוא ספונטאני ולא לגמרי מודע, מסתמן במחאת האוהלים. אנשי האוהלים היו עלולים להיסחף למלחמה ב"מפלצת הכלכלה הניאו-ליברלית", אך הם בחרו בדרך אחרת, דרך של ניסוח דרישות מוגדרות. 

אפשר להסתייג מדרישה זו או אחרת. אפשר להתווכח על הניסוח פה ושם. ברור גם שרוב הדרישות לא ימולאו בעתיד הקרוב. וזה עומד להיות מבחנם הבא של אנשי המחאה: לשים את האצבע על מספר דרישות מיידיות שיענו על צרכים דחופים של כמה מהארגונים, כגון דרישה לדיור ציבורי מסובסד לנזקקים.

את כל השאר, צריך יהיה לדחות לעתיד רחוק יותר. עתיד בו תנועת המחאה תלמד לחיות בשלום עם דרקון המשק הישראלי, הדרקון השומר על פרנסתנו ועל ביטחוננו. לחיות בשלום, מבלי לוותר על דמות המחאה, אלא, להפך, להפוך אותה לברורה יותר, נוכחת יותר. נוכחת בכל רגע ובכל מקום – בפוליטיקה, בתקשורת, בחינוך ובהגות בישראל.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***