הישג מרשים אחד כבר יכול להיזקף לזכות המחאה, או שלא, קשה לקבוע בנחרצות על סמך נתוני חודש אחד: מדד המחירים לצרכן של חודש יולי ירד ב-0.3%. זה מדד יולי האחד-עשר היורד מתוך 60 המדדים שפורסמו מאז 1952. שני מדדי יולי היורדים שקדמו לו הם מ-2003 ומ-2004. 

ביולי, לא-פעם וגם הפעם, נרשמת הוזלה עונתית בפריטי ההלבשה וההנעלה עקב מכירת סוף העונה. ביולי, לא-פעם וגם הפעם, נרשמת הוזלה עונתית במחירי הירקות והפירות הטריים שמגיעים להבשלה מלאה. ביולי, במיוחד הפעם, הצטרפו להוזלה גם החלב ומוצריו שהוזלו בממוצע ב-2% (בתוכם, הגבינות למריחה שהוזלו ב-9%). עוד הוזלו דלק ושמנים, שירותי מים וביוב, שירותי תקשורת, בשר עופות ודגים. סביר להאמין, ואי-אפשר-אף-פעם-להוכיח-חד-משמעית, שיד המחאה מכוונת את ההוזלה הכללית.

מחאת צרכנים, הישג יפה, ננסה להיזכר בדגם הכי מוכר שלה. כן, כמובן, מחאת הצרכנים האמריקאית.  ארה"ב היא שם דבר למחאת צרכנים מפותחת. ארה"ב היא מופת לחופש ביטוי מצד אחד, ולאי-התערבות ממשלה מצד שני. אי-התערבות כסוג של חופש כלכלי ודמוקרטיה. מחאת צרכנים כסוג של דמוקרטיה בהיעדר התערבות ממשלה.

גם אצלנו, מחאת הקוטג' לא הייתה באה לעולם אלמלא בוטל הפיקוח על מחיר הקוטג'. הדחף להתהוותה אולי לא היה מתעורר אילולא הועברה הבעלות על תנובה מידי החקלאים לידי חברה זרה. ולא סתם חברה זרה, אלא חברת השקעות שמעצם טיבה מצפה לרווח מהיר.

הסיפור הזה מן הסתם היה נראה אחרת אילו הממשלה מלכתחילה הייתה מעוניינת להתערב. פיקוח  המחירים בקוטג' אולי היה נשאר על כנו. עסקת המכירה של תנובה הייתה מלכתחילה מותנית בתנאים שישמרו על אפיה הישראלי של החברה, ועל הרגש שלה (כן, הרגש) כלפי לקוחותיה וכלפי ספקי החלב שלה.  

אבל כל זה הוא במידה רבה חלב שנשפך. עוד סיפור אחד של החמצה. ועל כן, חשוב לדבר על השיטה: מה קורה כשמטפחים "חופש כלכלי", לכאורה בשם הדמוקרטיה. לכאורה בשם רמת החיים של אזרחי המדינה. לכאורה, בשם איכות החיים שלהם.

מיותר להסביר עכשיו, אחרי התפרצות המחאה, מדוע בסופו של דבר חופש כלכלי כזה הוא חופש רק למעטים שיש להם מספיק כוח. לאחרים, בנדיבות הדגם הזה של דמוקרטיה כלכלית, נותר החופש למחות באוהלים ובכיכרות.

האם החופש למחות הוא יישומה המיוחל של הדמוקרטיה? כדאי לשאול מה, בסופו של דבר, יושג בעזרת המחאה הנוכחית. ירידה זמנית (ברור שהיא רק זמנית בהיעדר פיקוח ממשלתי) מסתמנת במחירי הגבינות למריחה. סביר להאמין, שיגובשו מספר פתרונות דיור למען הקבוצות שיצעקו הכי הרבה. השותקים, הנידחים, אלה שבאמת נזקקים לסיוע, לא יקבלו דבר. 

אולי משום כך, בשיטת הכלכלה המעורבת (יזמה חופשית יחד עם מעורבות נאותה של הממשלה) שמשלה בכיפה בישראל וברוב המדינות המתועשות עד לראשית שנות ה-80, מלכתחילה ויתרו ביודעין על מידה מסויימת של חופש. פה ושם פגעו ביזמה החופשית, ואולי בלמו כמה הזדמנויות. אבל באמצעות שליטתה של הממשלה  הקהו את שניהם של יצורים משקיים בעלי תיאבון בלתי מרוסן. 

מבט העל המופעל על ידי הממשלה בשיטה המעורבת, השקיפות שבתוכה, העיסוק בפרטים, מיועדים לאפשר גם לחלשים ביותר לקבל את שלהם. לקבל את שלהם במתכונת סדורה, על פי זכות, ובלי דרמה.

כשהמשק נשלט ומוסדר במידת-מה, לא נזקקים למחאה. המחאה הנוכחית יכולה להיות הדרך לשם. דרך לשינוי מבני  בכלכלה, בחינוך, בתקשורת, בכל תחומי החיים. שינוי שיפגיש מחדש את הכלכלה עם הדמוקרטיה.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***